פסק-דין בתיק עא 3729/06

בפנינו ערעור על פסק דינו של השופט א. אליקים בתיק אז' 14218/99 בבית משפט השלום בחיפה, לפיו נדחתה תביעתם של המערערים נגד המשיבה והם חוייבו לשלם לה שכר טרחת עו"ד בשיעור 40,000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית.

בקצרה יתואר כי בין הצדדים נחתם חוזה שהיה במהותו עיסקת קומבינציה לפיו רכשה המשיבה את זכויות המערערים במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 58 בגוש 18103 ברח' יהודה הלוי 17 בעכו. בתמורה התחייבה המשיבה לתת להם דירת מגורים בבניין שיוקם על ידה על המקרקעין. תנאי מתלה להסכם, שתואר בסעיף 5 להסכם (מש/1) היה הסכמת מינהל מקרקעי ישראל להעביר למשיבה את הזכויות בכל החלקה באופן שתוכל לבנות בניין על פי היתר שיתקבל מהרשויות המוסמכות. 

העיסקה שהיתה קשורה לבעלי זכויות נוספים וכן ובעיקר למינהל מקרקעי ישראל, לא יצאה לפועל. המשיבה נאלצה להגיש תביעה נגד המינהל בתיק אז' 1333/00 שנדונה בביהמ"ש המחוזי, אולם תביעתה נדחתה. בעקבות פסה"ד האמור הודיעה המשיבה למערערים על ביטול ההסכם. ההודעה נמצאה בכתב ההגנה המתוקן אותו הגישה המשיבה כנגד תביעת המערערים שהיתה תביעה כספית בשל הפרת ההסכם. המערערים העמידו את תביעתם על שווי הדירה שהובטחה, אבדן דמי שכירות בשל אי קבלת הדירה ופיצוי מוסכם בשל הפרת ההסכם.

עוד יתואר כי על חלקם הנטען של המערערים במקרקעין נמצאה חנות, ככל הנראה בשטח של 18 מ"ר, שנהרסה ע"י המשיבה. מצבה של החנות היה עגום והוצא נגדה צו הריסה ע"י עירית עכו לפיו "המבנה רעוע, מהווה מטרד תברואתי ובטיחותי וסכנה לחיי השכנים". צו ההריסה הוצא בהתאם לחוק עזר עירוני בדבר מבנים מסוכנים והופנה למנהל המשיבה כמי שכבר היה ידוע לעיריה כבעל הזכויות.

ב"כ המערערים צמצם בטענותיו לפנינו את הערעור לסעד של השבה בעקבות ביטולו של החוזה והוא סומך על חוות הדעת של השמאי אבישי זיו שהוגשה לבימ"ש קמא במהלך הדיון והשמאי אף נחקר על חוות דעתו (מוצג 6 בתיק מוצגי המערערים).

מטענות הצדדים בפנינו ניתן להבין שהמשיבה נותרה בעלת הזכויות במקרקעין אותן רכשה מהמערערים ומאחרים, גם אם, אולי, הליכי הרישום לא הושלמו וגם אם ויתרה על רעיון הפרוייקט בכללותו לאור העובדה שלא קיבלה היתר בניה.

משכך מדובר על שוויה של החנות שנהרסה בלבד.

גם אם נלך לפי שיטתו של בימ"ש קמא שהמשיבה לא הפרה את ההסכם שנעשה בין הצדדים בגין אי קיומו של התנאי המתלה, עדיין צריך לבחון מה נתן כל אחד מהצדדים למשנהו, המחייב השבה. 

הריסת החנות בוצעה, לעמדתנו, כחלק מביצוע הוראות החוזה שבין הצדדים ולא רק על פי צו ההריסה שהוצא ע"י עירית עכו. כפי שצויין ע"י ב"כ המערערים למשיבה אמנם ניתנה הזכות להרוס את החנות, ואולם הריסתה ע"י המשיבה היתה בחירה שלה בטרם התקיים התנאי המתלה, ולכן היא מנועה מלטעון לאי התקיימותו של התנאי המתלה.

לא התעלמנו מכך שצו ההריסה מופנה למשיבה ולא היה קיים במועד בו נעשה החוזה בין הצדדים.

להוכחת שוויה של החנות הציגו המערערים את חוות דעתו ועדותו של השמאי זיו אבישי (מוצג 6 בתיק המוצגים שלהם). לדעתנו לא היה מקום לקבוע שהיה צריך לפנות לשמאי ברלינר עליו הסתמך השמאי זיו בקביעת שווי החנות. שהרי, באותו מועד החנות כבר לא היתה קיימת וכל שעשה השמאי זיו הוא להסתמך על המצב העובדתי שהיה קיים במועד מוקדם יותר, שתואר בחוות דעתו.

אנו נעזרים בחוות הדעת האמורה כדי להעריך על פי אמדנה את סכום ההשבה לה זכאים המערערים בעקבות ביטול החוזה ומעמידים אותו על סך 15,000$.

הערעור מתקבל במובן זה שאנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערים סכום בשקלים השווה ל-15,000$ לפי השער היציג ביום התשלום.

בנוסף אנו מבטלים את החיוב שהוטל על המערערים בסך 40,000 ש"ח בבימ"ש קמא, סכום שאפשר היה בו ביטוי של עמדת בימ"ש קמא כלפי המערערים ועדותם, אולם לא מתאים למהות העיסקה ונסיבות ביטולה כפי שאנו רואים אותה.

משכך, למרות שמצאנו לקבל את הערעור בחלקו, והעובדה שב"כ המערערים זנח את שאר טענותיו והתמקד בטענת ההשבה בלבד, לא יהיה צו להוצאות בערעור.

הפקדון, ככל שהופקד, יוחזר למפקידו.

ניתן היום ט' בטבת, תשס"ח (18 בדצמבר 2007) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.