פסק-דין בתיק עא 3682/05

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו בת.א. 197153/02 (כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי). בפסק הדין התקבלה תביעת המשיב, בנק אוצר החייל (להלן:" המשיב") והמערער משה גרוס חוייב ביחד עם נתבע נוסף יורם צבי גרוס (להלן:" הנתבע הנוסף"), לשלם למשיב סכום של 92,643 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

2.         עניינה של התביעה בביהמ"ש השלום היה חוב שנוצר בחשבונה של חברת בית ספר נאור כפר-סבא בע"מ - חברה שעסקה בהכנת מבחנים חיצוניים לבחינות הבגרות (להלן: " החברה") אצל המשיב. מאחר והחברה היתה בפרוק בעת הגשת התביעה, התנהלו ההליכים בפועל נגד המערער ונתבע נוסף, גרוס יורם צבי (בנו של המערער), אשר שימש כמנהל החברה ובעל המניות העיקרי בה. המערער והנתבע הנוסף נתבעו בשל היותם ערבים לחיוביה של החברה בערבות בלתי מוגבלת. המערער ביחד עם הנתבע הנוסף טענו כי נדרשו לחתום על כתב הערבות מבלי שהוסבר להם תוכנו ומטרתו. המערער טען כי חתם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום למרות שהיה בעל מניה אחת בחברה, ולפיכך אינו נחשב כבעל ענין בתאגיד, על פי דין. טענה אחרת היתה כי החברה פעלה בחוסר תום לב כלפיהם והפרה סיכומים שהושגו בין הצדדים, ובכך גרמה להתמוטטותה של החברה. טענה נוספת היתה כי המשיב לא הרים את נטל הראיה, לא הוכיח את גובה החוב כדבעי והעלים מביהמ"ש את העובדה שקיבל לידיו כספים של החברה.

לענין נסיבות החתימה של כתב הערבות. ביהמ"ש בדק את הראיות שהובאו בפניו (מפי ע.ת. מוטי פייבר פקיד הסניף בכפר-סבא, גב' גלי חדד אף היא עובדת הבנק) והגיע למסקנה כי אין ספק שהמערער והנתבע הנוסף חתמו על כתב הערבות בעת פתיחת החשבון, לחובותיה של החברה, כמצויין על גבי טופס הערבות וכן החתימות על גבי המסמכים, הם חתימותיהם.

אשר למצבו הנפשי של המערער. בנושא זה נטענו טענות רבות. צויין בבקשת הרשות להגן כי נבצר מן המערער לעמוד לדין עקב מצבו הרפואי בהיותו לוקה בנכות פסיכאטרית בשעור של 100%. צורפה חוות דעת רפואית בה נאמר כי המערער סובל משילוב של תסמונת אורגנית מוחית עם ירידה קשה בתפקודו העצמאי והוא זקוק להשגחה ברוב שעות היממה.

בית המשפט קבע כי לאור העובדה שמדובר בנכות פסיכאטרית בשעור של 100%, והדבר לא נסתר על ידי הצד שכנגד, אין לזקוף לחובתו של המערער את עובדת אי התייצבותו למתן עדות. עם זאת, לא מצא ביהמ"ש לפטור את המערער מחבות כלפי המשיב לאור העובדה שלא הובאו ראיות כי המערער הינו פסול דין, לא במועד הרלבנטי ולא בכל מועד אחר. 

אשר לענין סכום החוב; בסיכומיו טען ב"כ המערער והנתבע הנוסף כי סכום החוב לא הוכח כדבעי, טענה שלא נטענה בבקשת הרשות להגן. ב"כ המשיב התנגד לאורך הדיון להרחבת חזית בכיוון זה. טענת המערער התמצתה בדרישה לקיזוז נזקים, טענה שנידונה על ידי ביהמ"ש, אולם לא היה בינה ובין הכחשת סכום החוב, ולא כלום. מסמכי הבנק העידו על גובה החוב, והם לא נסתרו. אי לכך הטענות בנושא זה נדחו.

לענין מערכת היחסים וחוסר תום הלב - כנגד טענה זו הובא לעדות מנהל הסניף מר אילן גדמיך, אשר הציג את דפי החשבון של החברה מהם ניתן היה ללמוד שבתקופה הרלבנטית נוצרה חריגה גבוהה של עשרות אלפי שקלים במסגרת האשראי המאושרת ומצב של תת בטחונות.

מר גדמיך אישר כי המערער והנתבע הנוסף הציעו לשעבד דירתו של אדם בשם נוריאל, כתנאי להגדלת מסגרת אשראי וציין כי לא הסכים להצעה זו, מאחר שידע כי שיקים רבים אשר הופקדו על ידי החברה מחוללים דרך קבע.

מנהל סניף נוסף מר חיים צוק, העיד אף הוא כי כאשר התמנה היה חשבונה של החברה מצוי ביתרת חובה בסך של 96,000 ש"ח לערך. מנהל הסניף מר חיים צוק, העיד כי נפגש עם הנתבע הנוסף וסיכם עימו כי תועמד לחברה הלוואה לכיסוי יתרת החובה כנגד בטוחה. אולם החברה והנתבע הנוסף לא המציאו בטוחה כלשהיא עד למועד בו סיים את תפקידו בשנת 2001.

נשמעו עדים נוספים וממכלול הראיות קבע ביהמ"ש כי אין מקום לטענה שהמשיב הפר הבטחותיו או נהג בחוסר תום לב. רצונו של מנהל הסניף להבטיח כי החשבון יתנהל כסדרו וסירובו להעניק לחברה אשראי נוסף, היו מוצדקים לאור מצבו העגום של החשבון באותה עת, והראיה שיתרת החובה לא סולקה ובסופו של דבר נאלץ המשיב להגיש את תביעתו.

המערער והנתבע הנוסף טענו לקיזוז סכום של שלושה שיקים כל אחד בסכום של 10,000 ש"ח ועוד שיקים בסך 18,600 ש"ח שהוחזקו במשמורת הבנק. כן נטען כי בידי המשיב ערבות על סך 70,000 ש"ח של שני הערבים, ערבות שלא נלקחה בחשבון. מעבר לאמירות הכלליות הללו קובע ביהמ"ש כי לא הוכחה טענת הקיזוז והטענה הלקונית של ב"כ הנתבעים שם בשולי סיכומיו כי : " הוכח שלנתבעים עומדת טענת קיזוז בגין שיקים בסך 18,600 ש"ח ואף הוכח כי הנתבעים פעם אחר פעם ביקשו להסדיר ענין החוב... אינה מהווה טענת קיזוז". לפיכך נדחתה טענה זו של הנתבעים.

לאור האמור חייב ביהמ"ש את הנתבעים, החברה, הנתבע הנוסף והמערער בתשלום הסכום כמפורט לעיל.

הערעור

3.         בערעור חזרו ועלו אותן טענות שעלו בפני בית משפט השלום. בראש ובראשונה צויין כי המערער הינו אדם מבוגר אשר מצב בריאותו לקוי והוא סובל מנכות פסיכאטרית ועבר מספר אירועים מוחיים. המערער טען כי כאשר מצב בריאותו היה תקין קיבל מבנו -הנתבע הנוסף מניה אחת מתוך מאה, לאור דרישת חוק החברות הישן, על פיו בחברה פרטית היה צורך בשני בעלי מניות ויותר. אי לכך הוא היה מעורב ומעורה בעסקי החברה, לא כמנהל ולא כבעל מניות פעיל, והחברה היוותה עסק של בנו בלבד.

כן טען המערער כי ביהמ"ש לא התייחס לטענותיו כנגד החתימה על כתב ערבות ללא הגבלה בסכום ולא קיבל את הטענה שלמערער לא הוסברו כלל זכויותיו על פי חוק הערבות. כן נטען כי על פי סעיף 21 ב לחוק הערבות, הערב פטור, כי לא נאמר לו הסכום. כן נאמר כי בהתאם לחוק הערבות חלה חובת גילוי על המשיב במסמך נפרד ומיוחד וכן עלו כאמור כל הטענות שעלו בביהמ"ש השלום.

4.         במהלך הדיון בפנינו הוצגה לנו חוות דעת רפואית נוספת של דר' איזידור ברטהולץ פסיכיאטר מיום 28.11.07, אשר קבע כי: " בבדיקות חוזרות התרשמתי שאין כל שינוי במצבו ותפקודו מאז שכתבתי את חוות דעתי הראשונה. ברצוני להדגיש שלמרות מצבו המנטלי, מר גרוס מגלה תובנה למגבלותיו, הבין משמעות חתימתו על יפוי כח אצל עורך דין שאמור לטפל בענייניו המשפטיים.

אין לי ספק שבדצמבר 2005 יכול היה מר גרוס להבין את משמעות חתימתו על יפוי כח ספיצפי וטיפול משפטי בעניניו".

כן עלתה שאלת מצבו המנטלי של המערער, ולשאלת כב' השופטת קובו- אב"ד, השיב ב"כ המערער כי המערער אמנם עבר שלושה אירועים מוחיים וסובל מ- 100% נכות פסיכאטרית, אולם מעולם לא הוכרז 'פסול דין', ולכן הוא כשיר לעמוד לדיון משפטי. המערער עצמו השיב וציין מפורשות:

" אני מבין את הדברים. אני מבין יפה מאוד.

הבנתי גם לפני שנתיים אבל לא היתי בהליך בדיונים".