פסק-דין בתיק עא 3655/07

1.         בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א-יפו (כבוד השופטת סימון) מיום 16.8.07 בת.א. 47078/03, אשר קיבל את התביעה הכספית, שהגישה המשיבה 1 (להלן - המשיבה) כנגד המערער, וחייב את המערער לשלם למשיבה סך של 56,670 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הרקע וההליכים :

2.         טענת המשיבה בבית משפט קמא, כי המערער ערב לתשלום חובותיה של      המשיבה 2, חברה שבבעלות בנו (להלן - החברה) למשיבה. אין חולק כי המערער לא הוחתם על כתב ערבות, ולטענת המשיבה, התחייבותו האמורה, ניתנה בעל-פה במהלך שיחה טלפונית בינו לבין אחד ממנהלי המשיבה, מר עמיאל אפשטיין (להלן - עמיאל).

המערער מצדו הכחיש כי ערב לחיובי החברה.

3.         טרם שמיעת הראיות בבית משפט קמא, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה אם יקבע בית המשפט שהמערער לא קיבל על עצמו את ההתחייבות כערב, תידחה התביעה, ואם יקבע בית משפט קמא כי המערער קיבל על עצמו התחייבות זו, יינתן נגדו פסק דין, כשאין מחלוקת לעניין סכום חובה של החברה למשיבה (להלן - ההסכמה הדיונית).

4.         סמוך למתן פסק הדין בבית משפט קמא, בתחילת הדיון ביום 9.7.07, עתר המערער כי בית המשפט יפסול את עצמו מלדון בתיק, בשל שינוי קיצוני בהצעות הפשרה לאורך ההליך, כטענתו, ובשל הערות פוגעות של בית משפט קמא ביחס אליו. בקשתו נדחתה על-ידי בית המשפט, ובהמשך נדחה גם הערעור שהגיש על החלטה זו, על-ידי כב' נשיאת בית המשפט העליון, בנימוק כי כבר ניתן פסק הדין על-ידי בית המשפט קמא, ולאחר שבקשה לעכב נתינתו נדחתה. בפסק דינה של כב' הנשיאה צויין, כי המערער יוכל להעלות טענות לעניין קיומו של פגם בפסק הדין, הנובע מטענת הפסלות, במסגרת ערעור שיגיש על פסק דינו של בית משפט קמא.

פסק דינו של בית משפט קמא:

5.         בית המשפט בחן במסגרת פסק הדין את העדויות השונות שנשמעו בפניו, ובכלל זה, עדותו של עמיאל, שהעיד כי ביום 4.8.02 הודיע לו מנהל התפעול של המשיבה, נתן עניאל (להלן - נתן) כי בשל קשייה הכספיים של החברה החליט לעצור את אספקת הסחורה אליה. בעקבות כך, ועל רקע חברותו ארוכת השנים עם המערער, החליט עמיאל ליידע את המערער על חובותיה של החברה ובדבר החלטתו של נתן. לדבריו, באותו יום התקיימה שיחת טלפון בינו לבין המערער (להלן - שיחת הטלפון), במהלכה התחייב המערער לפרוע את חובותיה של החברה, והפציר בעמיאל לספק את הסחורה לחברה. עמיאל העיד כי נוכח חברותו עם המערער, לא דרש מהאחרון לחתום על כתב ערבות פורמאלי, וכי בהמשך אכן סופקה לחברה הסחורה.

כך גם הפנה בית המשפט לעדותו של נתן, אשר מסר כי ביום 4.8.02, הגיע חובה הפתוח של החברה לסך של 72,728 ש"ח. באותה עת היו בידי המשיבה שתי המחאות עתידיות שנמסרו לצורך פירעון חלק מחובה של החברה (להלן - השיקים), אולם נתן סירב לאשר את המשך אספקת הסחורה לחברה, ועדכן על כך את עמיאל. לדברי נתן, בהמשך היום עדכן אותו עמיאל, כי המערער ביקש שלא לעצור את אספקת הסחורה לחברה, והתחייב כי יהיה אחראי לפרעון השיקים. בהתאם לכך, אישר נתן את אספקת הסחורה לחברה.

בית המשפט ציין בפסק דינו, כי הגם שמנגד עומדת עדותו של המערער, לפיה לא קיבל על עצמו את ההתחייבות לשמש כערב, " התרשמתי מכך, ששני עדי התביעה, הן עמיאל והן נתי הינם עדים אמינים ביותר, וכי יש להעדיף את גרסתם על פני גרסתו של נעמה. האמנתי לגרסתם, כי על אף שהתובעת ידעה על הקשיים הכלכליים של נתבעת 1...הסתמכה התובעת על ההתחייבות בעל פה של נעמה לעמיאל, והמשיכה לספק סחורות לנתבעת 1, ובכך שינתה מצבה לרעה" (בעמ' 5 לפסק הדין).

בנוסף בחן בית המשפט בפסק הדין, שיחה שהתקיימה והוקלטה ביום 3.12.02 בין עמיאל לבין המערער, אשר לדעת בית המשפט: " ...מתגובותיו של נעמה לדברים, שנאמרו לו על ידי עמיאל (שכאמור הוקלטו), כשהם מצטרפים ליתר העדויות, ניתן להסיק, שבשיחה קודמת התחייב נעמה בעל פה בפני עמיאל להיות אחראי לתשלום כל חובות נתבעת 1 לתובעת, דהיינו קיבל על עצמו התחייבות כערב לחובות אלה" (בעמ' 6 לפסק הדין).

בית משפט קמא ציין כי מצא סתירות בגרסתו של המערער, כפי שהוסיף כי לא ניתן לקבל את גרסתו, לפיה ביקש עמיאל שהמשיבה תמשיך לספק סחורה לחברה שהייתה בקשיים כלכליים, ללא בטחונות. בית המשפט העדיף את עדויותיהם של עדי התביעה, וקבע כי שוכנע שבשיחת הטלפון ביקש המערער מעמיאל לגרום לכך שהחברה תמשיך לקבל את הסחורה, והתחייב לערוב לתשלום חובותיה למשיבה.

לאור זאת, קבע בית המשפט, כי הוא מקבל את תביעת המשיבה במלואה, וחייב את המערער לשלם למשיבה את סכום התביעה, כאמור.

טענות הצדדים בערעור :

6.         המערער טוען, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו, כי התחייב לשמש כערב במהלך שיחת הטלפון, וכי על בסיס קביעה זו מצא לנכון לקבל את התביעה. לטענתו, לא הובאו מספיק ראיות להוכחת עצם קיומה של שיחת הטלפון, כשבפני בית משפט קמא עמדה עדותו היחידה של עמיאל כי התקיימה שיחה שכזו, בעוד שנתן כלל לא נכח במהלך שיחת הטלפון האמורה. כך גם לדידו, לא היה מקום ליתן משקל רב לסתירות שנמצאו בעדותו של המערער בבית משפט קמא, שכן לטענתו, סתירות אלה אינן נוגעות כלל למעשה הערבות הנטען. בנוסף טען, כי בידי המשיבה היו השיקים להבטחת חובותיה של החברה, ולא הוכח כי המערער ביקש להיות אחראי לחובות אלה, ואין ליתן לדבריו פרשנות של "ערבות".

כמו כן העלה המערער בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהגיש, טענות הקשורות לפסלות בית משפט קמא מלדון בתיק. אולם, בדיון לא עמד המערער על ערעורו בעניין הפסלות. 

7.         המשיבה טוענת, בין היתר, כי הכרעתו של בית משפט קמא, התבססה על התרשמותו מהעדים השונים, ומדובר למעשה בערעור שעניינו השגות על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ודי בכך על מנת לדחות את הערעור.

דיון :

8.         לאחר שבחנתי את מכלול החומר שבפניי, לרבות חומר הראיות שעמד בפני בית משפט קמא, מסקנתי כי דין הערעור להידחות.