פסק-דין בתיק עא 3632/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג. טנוס), מיום 11.9.06, בבש"א 3789/05, לפיה נדחתה בקשתה של המערערת, שהוגשה לפי סעיף 10(א) לחוק להגבלת שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981, לביטול הגבלה על חשבון הבנק השייך למערערת בבנק דיסקונט לישראל, סניף עכו.

ב.         המערערת, כך נטען, היא חברה בע"מ שנוסדה בשנת 1976, מעסיקה כ-70 עובדים, ומשתתפת בהקמתם של פרוייקטים גדולים לבניה ופיתוח.

הבנק - המשיב, סירב לכבד 11 שיקים שמשכה המערערת. בגין סירובם של שיקים אלה הוטלה ההגבלה על חשבון הבנק של המערערת, זאת לאחר שביום 23.6.05, המועד בו סורב השיק הרביעי, שיגר הבנק מכתב התראה למערערת והזכיר לה שמסגרת האשראי שאושרה לה על פי בקשתה היא בסכום של 250,000 ש"ח, וכי חריגתה ממסגרת האשראי אינה מקובלת עליו והוא אינו מסכים לכך שההפקדות לחשבון, לכיסוי המשיכות החריגות, תתבצענה באיחור של יום - כפי שנהגה עד אז.

כב' השופטת קמא ציינה מפורשות בהחלטתה שבמכתב הנ"ל נכללה אזהרה מפורשת שאם לא תחדל המערערת מהתנהגותה זו ייאלץ הבנק להחזיר משיכות שיקים חריגות.

עוד קבעה כב' השופטת קמא, שמכתב זה מהווה "תמרור אזהרה" למערערת וממנו היה עליה ללמוד כי עליה להקפיד שלא למשוך שיקים מבלי לדאוג תחילה ליתרה מספקת בחשבון, יתרה שלא תגרום לחריגה ממסגרת האשראי המאושרת.

עוד צויין בהחלטה שקבלתו של מכתב זה לא הוכחשה על ידי המערערת, וכי תוכנו של המכתב, בצירוף העובדה שעד להוצאתו הספיק הבנק להחזיר ארבעה שיקים, חייבו את המערערת לנקוט משנה זהירות בניהול חשבונה, אך במציאות לא כך פעלה המערערת ובחודשים שלאחר הוצאת המכתב נאלץ הבנק להחזיר עוד שבעה שיקים נוספים.

ג.          המערערת טענה, בין היתר, שחשבונה התנהל בצורה דינמית וכי הבנק לאורך זמן איפשר לה לחרוג במאות אלפי שקלים ממסגרת האשראי הפורמלית תוך כיבוד שיקים שמשכה למרות החריגה ממסגרת האשראי, ועוד טענה המערערת שהבנק שינה את המגמה שלו ומבלי לתת לה התראה מראש החל להחזיר שיקים, וכי היא נהגה להפקיד לחשבונה סכומים שונים, במועד הצפוי לפרעון השיקים, כדי להבטיח את פרעונם.

בנוסף טענה המערערת, שהבטחונות אשר בידי הבנק יש בהם כדי להוות בטוחה מספקת כלפי הבנק גם אם חרגה היא ממסגרת האשראי.

ד.         כאמור כבר לעיל, ציינה כב' השופטת קמא שהבנק שיגר מכתב אזהרה מפורש למערערת לאחר שסורב השיק הרביעי והבהיר במכתב זה שהחריגה ממסגרת האשראי איננה מקובלת עליו, וכי הוא אינו מסכים לכך שההפקדות לחשבון, לכיסוי המשיכות החריגות, תתבצענה באיחור של יום, כפי שנהגה המערערת עד אז, וכן נכללה במסגרת המכתב אזהרה מפורשת שאם לא תחדל המערערת מהתנהגותה זו ייאלץ הבנק להחזיר משיכות שיקים חריגות.

ה.         כב' השופטת קמא בחנה את טענות המערערת אחת לאחת, והבהירה באופן מנומק מדוע אין באפשרותה לקבל את עמדתה של המערערת.

כך, למשל, ציינה כב' השופטת קמא שביחס לשני השיקים הראשונים שסורבו ביום 18.11.04, הופקדו השיקים של צדדי ג' לחשבון המערערת באותו תאריך (18.11.04) ולכן משלא הופקדו שיקים אלה יום לפני שסורבו שני השיקים הראשונים, הרי אישורו של הבנק הנמשך (ביחס לשיקים של צד ג') יכול היה להתקבל רק יום לאחר מכן, משמע, רק ביום 19.11.04, ומה עוד שגם לאחר הפקדת השיקים של צד ג' נותרה בחשבון יתרת חובה של 544,000 ש"ח בעוד שמסגרת האשראי המאושרת לאותה תקופה עמדה על 400,000 ש"ח.

ו.          באשר לשיק השלישי שסורב ביום 16.5.05 (וזמן פרעונו 15.5.05) מסגרת האשראי הפורמלית עמדה באותה עת על 250,000 ש"ח, ואילו יתרת החובה בחשבון עמדה באותה תקופה על 500,000 ש"ח, והפקדה משמעותית לחשבון בוצעה רק יום לאחר מועד פרעונו של השיק. זיכוי החשבון היה למעשה רק כעבור יומיים, דהיינו, ביום 17.5.05.

גם משהוצג השיק השלישי לפרעון בשנית, ביום 17.5.05, הוא הוחזר הואיל ויתרת החובה בחשבון עלתה על 500,000 ש"ח.

            לגבי כיבוד שיקים בסכומים גדולים במועד קודם, ביום 1.5.05, למרות חריגה ניכרת ממסגרת האשראי, קבעה כב' השופטת קמא שהדבר מצביע על התנהגות נקודתית של הבנק, ואין ללמוד ממנה על התנהגות עקבית ורצופה של כיבוד שיקים למרות החריגה.

גם לגבי השיק הרביעי שסורב מיום 23.6.05 קבעה כב' השופטת קמא שהחשבון היה ביתרת חובה שחרגה ממסגרת האשראי שעמדה באותה עת על 250,000 ש"ח.

ז.          באשר לטענת המערערת שהיה לה יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד את השיקים שמשכה, קבעה כב' השופטת קמא, שמכתב האזהרה מיום 23.6.05 מהווה הכרזה ברורה ומפורשת של הבנק שאין המערערת יכולה להמשיך ולהאמין כי השיקים שלה יכובדו ככל שתחרוג היתרה מן המסגרת המאושרת, ומנהגה של המערערת להפקיד באיחור תקבולים לחשבונה - לא סיפק עוד את הבנק.

בתקופה שמיולי 2005 עד ספטמבר 2005 סורבו עוד 7 שיקים, והמערערת המשיכה בחריגתה ממסגרת האשראי המאושרת (שהופחתה בשלב מסוים עד לכדי 70,000 ש"ח), ודאגה להפקדות לחשבון רק לאחר זמן הפרעון של השיקים בניגוד למכתב האזהרה של הבנק מיום 23.6.05.

ח.         נכון הוא שהבנק, כדברי בית משפט קמא, לא דקדק עם המערערת כשמדובר היה בשיקים בסכומים נמוכים יחסית ואיפשר את פרעונם למרות החריגה ממסגרת האשראי. לעניין זה קבעה כב' השופטת קמא שהבנק נהג ב"סלחנות" עם המערערת וכיבד שיקים בסכומים נמוכים כשהחשבון היה בחריגה, ומנע בכך פגיעה בהתנהלותה העיסקית.

עוד ציינה כב' השופטת קמא שהחזרתם של מספר שיקים, לפני הוצאת מכתב האזהרה מיום 23.6.05, היתה בנסיבות מיוחדות כאשר מחד גיסא סכום השיק שנמשך היה גבוה (עשרות אלפי ש"ח ולעתים מאות אלפים) ומאידך גיסא היה החשבון בחריגה משמעותית מאוד ממסגרת האשראי המאושרת.