פסק-דין בתיק עא 3614/06

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופט דן שיינמן) בת.א. 31701/04 לפיו קיבל בית המשפט את תביעתו של המשיב כנגד המערער וחייבו לשלם למשיב את סכום התביעה.

2.         המשיב ביצע עבודות שיפוצים בדירת מגורים ברח' לחובר 4 רמת אביב (להלן: "הדירה") במהלך החודשים ספטמבר - נובמבר 2003. חלקה של התמורה בגין עבודות אלו לא שולמה למשיב. במועדים הרלבנטיים לתובענה היה המערער הבעלים הרשום של הדירה בלשכת רישום המקרקעין. הגב' גזית, שהציגה עצמה כמיופת כוחו ושלוחתו של המערער, פנתה למשיב, קבלן שיפוצים בעיסוקו, במהלך חודש ספטמבר 2003. ביום 21.9.03 התקיימה ביניהם פגישה בדירה. בפגישה זו אישרה הגב' גזית הצעת מחיר מפורטת שהוגשה מטעם המשיב בסכום כולל של 20,000 ש"ח לפני מע"מ. לנוכח האישור והסיכום קיבל המשיב באותו מעמד מפתח לדירה והחל בעבודתו. בשלב מסויים הצטרפה אדריכלית אשר שינתה את תוכניות הביצוע. הוכנה תוכנית אדריכלית חדשה שנמסרה לידיו של המשיב. בתוכנית רשמה האדריכלית כי "התוכנית הינה לבית חכם" (שם משפחתו של המערער). בכדי לקבל אישור התבקש המשיב להתקשר למספר טלפון שמסרה לו הגב' גזית, ועל פי עדותו ענה המערער במספר זה, הזדהה בשמו ובאותה שיחה אף אישר את ביצועה של העבודה. בסופו של דבר, הסכום הכולל ששולם למשיב על החשבון שהוגש על ידי גב' גזית היה 12,000 ש"ח כולל מע"מ בשני תשלומים, ויתרת התמורה שמגיעה לו, לטענתו, בסך של 18,444 ש"ח - טרם שולמה.

המערער, עו"ד חכם, טען כי אין בינו לבין המשיב כל יריבות. לא קיימת כל עילת תביעה נגדו, ומעורבתו בענין הדירה מתמצית בכך ששימש נאמן לצורך רכישתה. אין הוא מכיר את הגב' גזית ולא הסמיך אותה להיות שלוחתו.

רק עם פתיחת הדיונים בבית המשפט העלה המערער לראשונה את הטענה כי הוא משמש נאמן בדירה וכי דיווח על כך לשלטונות מס שבח, ואין לו כל חזקה בדירה. על פי הנטען החזקה היא של אדם אחר, אשר המערער סירב לחשוף את זהותו. מבדיקת נסח הרישום של הדירה עלה כי המערער רשום כבעלים של הדירה, ורק ביום 15.3.06 טרח לרשום הערה בדבר קיום נאמנות.

3.         התביעה הוגשה כנגד המערער בשתי עילות שמקורן בדיני החיובים:

העילה החוזית - בהתאם לסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה 1965 "שלוחו של אדם כמותו". משנשלחה הגב' גזית להזמין עבודה מטעם בעל הדירה התקיימה התקשרות חוזית בין המערער, קרי, בעל הדירה לבין מבצע העבודות - המשיב. משהופרה אותה התקשרות קיימת למשיב יריבות ישירה עם בעל הדירה.

העילה השניה מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט; משהעניק המשיב שירות וטובת הנאה לבעליה של הדירה התעשר האחרון שלא במשפט. לפיכך על המערער לשלם את שווי העבודה.

4.         המחלוקת בתיק מתמקדת בשאלת מעמדו של המערער וחבותו בתשלום בגין עבודות השיפוץ נוכח טענתו כי אין הוא בעלים של הדירה, אינו מחזיק בה, אלא משמש כנאמן בלבד, ולאור טענותיו לחוסר יריבות עם המשיב.

בית משפט השלום דן בטענות אלו. במישור החוזי קבע בית המשפט כי מהראיות שהוצגו בפניו הגב' גזית אכן שימשה שלוחתו של המערער והיא זו שהזמינה את השיפוץ. על כן בנסיבות אלו התקיימה התקשרות חוזית בין המערער לבין המשיב (סעיף 2 לחוק השליחות " שלוחו של אדם כמותו"). 

בית המשפט התרשם מעדותו של המשיב וקבע כי היתה זו עדות מהימנה אשר התיישבה היטב עם הנסיבות ועם המחלוקת שעמדה בפני בית המשפט. הגם שהיתה זו עדות "יחידה" לענין הדברים שאמרה הגב' גזית, היא נתמכה והסתייעה במידה מספקת בעדויות ובראיות חיצוניות; כגון רישום המערער כבעל הדירה בטאבו, רישום שם משפחת חכם על התוכנית האדריכלית, עדותו של קבלן החשמל בדירה מר לנסמן. מנגד עמדה עדותו היחידה של המערער, ללא כל סיוע ותמיכה, אשר לא התיישבה עם ההגיון ונסיבות המקרה. בית המשפט קבע כי המערער הינו עו"ד אשר ניסה לעשות שימוש בכל טיעון משפטי אפשרי על מנת להיות מופטר מהחוב הנטען. ובלשון בית המשפט:

"השימוש בטיעונים ובכלים משפטיים הינו לגטימי, אך גם אלו צריכים להעשות בתום לב, במימון ובעיתוי המתאימים".  

בלשון המעטה קבע בית המשפט כי:

"עדותו של הנתבע מעוררת תהיות ואין בה את החוסן הדרוש, כדי שבית המשפט ישתכנע שיש די בעדות יחידה שכזו כדי להשתית עליה את גירסת ההגנה".

כל נושא הנאמנות עלה אך ורק בדיון בבית המשפט וטענה זו לא מצאה את ביטוייה לא בכתב ההגנה, לא בתצהיר ואף לא בתשובות לדרישה להודות בעובדות. בית המשפט הביע תמיהה לעניין זה, ובמיוחד בעובדת רישום הנאמנות שנתיים וחצי לאחר המועד הרלבנטי. זאת ועוד; בית המשפט התרשם כי עדותו של המערער היתה מלאת סתירות וסימני שאלה, והפרשנות המשפטית אותה הציג לעניין מעמדו כנאמן, לא היתה מקובלת עליו.

אשר לנפקותה של הנאמנות קובע בית המשפט כי על פי סעיף 4 לחוק הנאמנות לעניין הרישום "היה בנכסי הנאמנות נכס שפעולות בו טעונות רישום בפנקס המתנהל על פי חוק, רשאי הנאמן להודיע על קיום הנאמנות לממונה על הפנקס, והממונה ירשום בו הערה מתאימה. ומשנרשמה ההערה קובע סעיף 5 לחוק כי "כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה, ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 - כלפי כל העולם."

במישור של עשיית עושר ולא במשפט קבע בית המשפט כי בעילה זו חב המערער בתשלום השיפוץ ובסופו של יום חייב את המערער בסכום התביעה במלואה.

על קביעות אלו הערעור שבפנינו.

5.         בפנינו חזר עו"ד חכם, המערער, על הטענות שהעלה בבית משפט השלום. הוא התמקד בעיקר בטענת חוסר היריבות וטען שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה באשר לשליחות הגב' גזית, וכי מעולם לא הסמיך את הגב' גזית לפעול מטעמו ובשמו כלפי המשיב.

נראה לנו כי בנקודה זו קבע בית המשפט קביעות עובדתיות ואנו כערכאת הערעור לא נתערב בהן.