פסק-דין בתיק עא 3557/06

1.         ערעור זה הוגש על ידי עו"ד ישראל יונגר על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ג'דעון) שניתן ב- 18.6.06 בתביעה שהגיש עורך הדין כנגד מי שהיה לקוחו, אהרן קפלן, המשיב שבפנינו.

            בפסק דינו דחה בית משפט השלום את תביעתו של עורך הדין לתשלום שכר טרחה בסך של 50,000 ש"ח + מע"מ.

2.         כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, הסכם שכר הטרחה בין הצדדים (ת/10) הורה כך:-

                        "שכר טרחה לטיפול:

                        15,000 ש"ח + מע"מ ביה"ד בנצרת

                        במקרה של זכיה 50,000 ש"ח + מע"מ חד פעמי

                        כמו כן חוות דעת מומחה לפי הנחיית עו"ד יונגר

                        לא כולל ערעור אפשרי".

3.         בית משפט השלום פירט את העובדות הרלבנטיות ואת מסכת ההתכתבות בין הצדדים.

            עיקר המחלוקת בין הצדדים כפי שהציג אותה בימ"ש קמא, היתה בשאלה האם פעל המערער כדין בהגשת הערעור בשם המשיב לבית הדין הארצי לעבודה, והאם ניתנה לו הסכמה ו/או הרשאה מפורשת או מיכללא לנקיטת הליך זה.

            מסקנתו של בית המשפט היתה בשלילה.

            בית המשפט ציין כי הערעור שהוכן על ידי המערער הוגש לבית הדין הארצי לעבודה ב- 26.3.02, כאשר הוכח בראיות כי ב- 25.3.02 ואף לפני כן, התעוררו חילוקי דיעות בין הצדדים בענין הייצוג בהליך הערעור, וכי המערער עצמו, בעדותו, אישר שהמשיב פנה אליו עוד לפני 25.3.02 להפסקת הייצוג שלו.

            בית המשפט סבר כי לאור העובדה שהמשיב הודיע ב- 25.3.02 למערער מפורשות כי אינו מוסמך לפעול בשמו בכל הנוגע להגשת ערעור, הסתיימו יחסי השליחות ביניהם ויפוי הכח שניתן (ת/13) איבד את נפקותו המשפטית. בית המשפט מצא כי לא היתה כל הצדקה להמשך הפעולה שפעל המערער בעניינו של המשיב גם אל מול המל"ל, לאחר שקיבל הודעות על שחרורו מהייצוג.

            בית המשפט הזכיר כי יחסי הצדדים לענין שכר הטרחה הוסדרו ביניהם בהסכם ת/10, כי אין חולק שהמערער קיבל את מלוא השכר המגיע לו בגין ההליך בבית הדין האזורי לעבודה בגלגול הראשון בסך 15,000 ש"ח + מע"מ, ובכך מילאו הצדדים את התחייבויותיהם ההדדיות, זה כלפי זה, עד לאותו שלב, על פי ההסכם.

            מוסיף בית המשפט "מכאן ואילך, מתחיל פרק חדש במערכת היחסים בין הצדדים. הדבר גם הוזכר במפורש בהסכם ת/10 שבו צוין כי ההסכם "אינו כולל ערעור אפשרי" (ראה סעיף 3 לעיל). בשלב הזה היה על הצדדים לגבש הסכמה חדשה לעניין הגשת הערעור שתעיד על גמירות דעתם הן באשר לאופן הייצוג והן באשר לגובה שכר הטרחה, ומשלא גובשה הסכמה כנ"ל, נשמט הבסיס מתחת לדרישתו של התובע לתשלום שכר טרחה בגין ההליכים שהתנהלו לאחר דחיית התביעה".

            סיכומו של דבר הוא, כי תביעת המערער נדחתה, תוך חיובו בתשלום שכר טרחת עורך דין ומע"מ.

4.         בערעור שלפנינו שב המערער ומזכיר כי ביפוי הכח שחתם המשיב הסמיך אותו לייצגו גם בערעור, מתייחס למגעיו עם המל"ל, שלדבריו הבין את הטעות שנפלה בפסק דינו של בית הדין לעבודה והסכים למינוי מומחה נוסף, וטוען כנגד המשיב כי ביקש לחמוק מתשלום וכי ביודעו שכתב הערעור נשלח לבית הדין הארצי, הזדרז ושלח מכתב פיטורין ב-  25.3.02.

            המערער שב וטוען לשכרו על פי ההסכם ולחילופין, לשכר ראוי.

            תמצית טענות המערער בהודעת הערעור היא כי היה בעל סמכות להגשת הערעור כחלק טבעי מיפוי הכח, וכי המשיב טען שלא חתם מעולם על יפוי כח כזה, והעלה את טענת הפיטורין רק לחילופין.