פסק-דין בתיק עא 3547/06

ש' וסרקרוג, ס' נשיאה:

1.         הערעור הוא על פסק-הדין שניתן בבית משפט השלום בעכו (כבוד השופט מ' אלטר) ביום 1/6/06 וכן על החלטת ביניים (פסק-דין חלקי) שניתנה ביום 17/12/01 (להלן, יכונו השניים - פסק-הדין).

2.         המחלוקת נוגעת לשאלת החבות בקשר לתאונת דרכים שאירעה ביום 11/3/96. בפסק הדין נקבע כי בהעדר ראיה לפיה בעת התאונה היה הרכב מבוטח על ידי המשיבה מס' 1 (להלן: הפניקס ), על המערערת (להלן: קרנית ) לשלם פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב מס' 1 (להלן: מופק או התובע ) בתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ).

עוד הורה בית משפט קמא על דחיית הודעת צד ג' ששלחה קרנית כנגד נהג הרכב, משיב מס' 3 מר עדאל סעב (להלן: עדאל  או הנהג ) וכן כנגד המשיב מס' 4, מר עמאם סעב, הבעלים של הרכב (להלן: עמאם ), וזאת על בסיס הקביעה שקרנית לא הוכיחה, שהתאונה אירעה לאחר המועד בו שולם הביטוח על ידי המשיבים 3 ו- 4. 

הרקע :

3.         אין חולק כי מופק, יליד 8/11/93, נפגע בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד ביום 11/3/96, בעת היותו הולך רגל. על פי המפורט בכתב התביעה אירעה התאונה בשעה 18:00 או בסמוך לאותו מועד. מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד חברת הפניקס בלבד, בטענה כי היא החברה המבטחת של הרכב המעורב.

4.         בכתב ההגנה שהוגש על ידי הפניקס, נטען, כי בעת אירוע התאונה לא היה השימוש ברכב המעורב מבוטח על ידה. על פי האמור בסעיף 5 לכתב ההגנה, לא היה לנהג ביטוח בר תוקף לשעת אירוע התאונה. עוד טענה הפניקס כי הנהג הסכים להיבדק ביחס לשאלה זו בפוליגרף, וכי על פי תוצאות הפוליגרף לא היה מבוטח בביטוח חובה כדין בעת האירוע.

לאור  טענות הפניקס בכתב ההגנה, צורפה קרנית כנתבעת נוספת וזו הוציאה הודעות צד ג', כאמור, לנהג הרכב - עדאל, שהיה גם נתבע, ולבעלים של הרכב - עמאם. בהודעה לצדדים השלישיים, הכחישה קרנית העדר ביטוח לרכב המעורב על ידי הפניקס עובר למועד התאונה והבהירה כי ההודעה לצד השלישי הוגשה לחלופין.

5.         בכתב ההגנה שהוגש על ידי מר עדאל הנהג שהיה גם הנתבע, אישר האחרון את פרטי אירוע התאונה לרבות שעת התאונה, כפי שאלה פורטו בכתב התביעה וחזר וטען יחד עם עמאם, כי הפניקס היא המבטחת של הרכב המעורב. כמו כן עתר להאריך המועד להגיש הודעת צד ג' כנגד הפניקס, בגין הצורך להידרש לייצוג נפרד. 

בכתב ההגנה שהוגש בהודעה לצד ג' ששלחה קרנית טענו הצדדים השלישיים כי בעת התאונה היה ביטוח חובה כפי שהדבר עולה מהצעת הביטוח ומתעודת הביטוח הזמנית והקבועה שצורפו כנספחים א' ו- ב'.

6.         מעיון בתעודות הביטוח הנ"ל עולה כי תעודת הביטוח הזמנית שולמה ביום 11/3/96 בשעה 17:29 (נספח ב') ותעודת ביטוח חובה קבועה שולמה ב 14/3/96 (נספח ג' לכתב ההגנה מטעם צד ג').

ההליכים הקודמים :

7.         בית משפט קמא הורה על פיצול הדיון, באופן שתתברר תחילה שאלת הכיסוי הביטוחי כאשר המחלוקת מוקדה בשאלה: מתי שולם ביטוח החובה, אם לפני אירוע התאונה כפי שטוענים התובע והצדדים השלישיים לרבות קרנית או לאחר התאונה כפי שטוענת הפניקס (ראה החלטה מיום 6/3/00).

8.         במהלך עדותו של החוקר מטעם הפניקס, ביקשה האחרונה לצרף את הסכם הפוליגרף ותוצאות הבדיקה שנערכה לעדאל. קרנית התנגדה, ובהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום (החלטה מיום 14/12/00 עמ' 5 לפרוטוקול) קיבל בית המשפט את עמדת קרנית וקבע כי הפניקס אינה רשאית להציג את הסכם הפוליגרף ו/או את התוצאות הבדיקה, מאחר שעל הסכם הפוליגרף חתם הבעלים של הרכב ולא הנהג. לפיכך, קבע בית המשפט שאין בפניו כל הסכם לעריכת פוליגרף לנהג, וכמו כן אין הסכם אשר לפיו יקבע מה תוצאות הבדיקה ומידת חיובה את הצדדים לדיון. לאור ההחלטה האמורה, חזרה בה הפניקס מהעדתו של החוקר מטעמה (עמ' 6 לפרוטוקול).

9.         בהחלטה שניתנה, ואשר כונתה על ידי בית משפט קמא - "פסק-דין חלקי" ביום 25/12/01 - קבע בית המשפט כי ניתן לקבוע שבמועד התאונה 11/3/96 היה לרכב המעורב כתב כיסוי זמני שהוצא ביום 10/3/96 ושולם ביום 11/3/96 שעה 17:29 וזאת בהסתמך על נספח ב' שצורף לתצהיר הוריו של מופק (סעיף 6 להחלטה הנ"ל).

יחד עם זאת הוסיף בית המשפט וקבע כי התובע לא הוכיח מתי ארעה התאונה, וזאת מאחר שהעדים היחידים מטעמו היו הוריו אשר לא היו נוכחים בעת אירוע התאונה ולא הייתה להם ידיעה אישית מתי ארעה התאונה.

בית המשפט היה ער לטענת התובע לפיה בתצהיר שהוגש מטעמו ושהתקבל כמוצג הודה הבעלים של הרכב עמאם שהביטוח שולם כמחצית השעה לפני התאונה, ואולם מאחר שמדובר בעדות שמיעה, שהובאה באמצעות ההורים, והפניקס אף התנגדה להבאת עדות זו; ולמרות הפירוט שהובא ב"טופס המידע" במשטרה בנוגע לפרטי התאונה, קבע בית המשפט שהתובע לא הוכיח את שעת התאונה. מסקנה זו התבקשה על-פי פסיקתו של בית משפט קמא, במיוחד כאשר הנהג - עדאל, שהיה מעורב בתאונה, לא העיד לא מטעמו ולא מטעם קרנית, על אף היותו עד חיוני.

9.1        בנסיבות אלה קבע בית משפט קמא כי משלא הוכחה שעת התאונה, לא ניתן לקבוע שבעת אירוע התאונה היה לרכב הפוגע ביטוח חובה תקף, ובמקרה כזה חובת הפיצוי עוברת וחלה על הקרן שהוקמה לצורך זה על פי פרק ג לחוק הפלת"ד, קרי קרנית (סעיף 8 של ההחלטה).

9.2        ביחסים שבין קרנית לבין הצדדים השלישיים, הוסיף בית משפט קמא וקבע שמאחר שבהודעת צד ג' ששלחה קרנית כנגד הבעלים והנהג של הרכב המעורב, הנטל להוכיח קיומו של ביטוח עובר למועד התאונה מוטל על קרנית, ומאחר שלא הוכח שבעת אירוע התאונה נהג עדאל ברכב כאשר אין לו ביטוח תקף, הרי שדינה של הודעת צד ג' להידחות.