פסק-דין בתיק עא 3544/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' סגנית הנשיא השופטת מ' שריר) מיום 8.11.05 (ת"א 2831/00 ות"א 3318/02) שבו דחה למעשה בית המשפט תביעת נזיקין שהגיש המערער בגין נזקי גוף שארעו לו בתאונה במקרקעין של המשיבה 1 (להלן: " ממ"ן"). התביעה נדחתה משום שתגמולי המוסד לביטוח לאומי שהמערער זכאי להם, בהיות התאונה גם תאונת עבודה, עולים על שווי הנזק כפי שהעריכו בית המשפט, באופן שהפיצוי "נבלע" בתגמולים אלו.

נציין כי במועד שמיעת הערעור הודיע ב"כ המערער שהוא אינו עומד על טענותיו כלפי המשיבה 3 שביטחה את המערער בביטוח חיים ואובדן כושר עבודה, וב"כ המשיבות 1 ו-2 שהוא מוחק ערעור שהגיש מטעם מרשותיו (ע"א 3695/05), עת סבר שיתכן שהפיצוי שקבע בית המשפט אינו נבלע בתגמולי המל"ל.

פסק דין זה עוסק אפוא רק בערעור המערער כנגד  שיעור הפיצוי שנפסק לו.

1.         רקע

(א)                המערער יליד שנת 1966 עסק, במסגרת עסק שהקים המפעיל שש משאיות, בהובלת סחורות ממחסני המשיבה בנמל התעופה בן גוריון. ביום 21.12.99 בעת שהמערער עבר באחד ממחסני ממ"ן נפל גלגל שהיה מונח על מדף ופגע בו. המערער נותח בקרסול רגלו הימנית ואושפז למשך שבוע כשבסופו של דבר שוחרר. לאחר כארבעה חודשים הוא נותח שנית להוצאת מתכות מהפטישון הפנימי (יצויין כי בכתב הערעור נטען בסעיף 1.3 כי הגלגל נפל על ראשו של המערער, ולא היא). 

(ב)                בית המשפט מינה את ד"ר אילן כהן מומחה בתחום האורטופדי וזה חיווה דעתו שהשבר בקרסול החלים באופן מלא, אך בשל הגבלה קלה בטווחי התנועה ושינויים ארטריטיים קלים במפרק נותרה למערער נכות שאותה אמד המומחה ב- 5 אחוזים. המומחה הוסיף והמליץ על תוספת של 2.5 אחוזים לפי תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות של נפגעי עבודה) התשט"ז - 1956. בפסק הדין הביא בית המשפט מדברי המומחה שציין שמצב הקרסול " בהווה איננו מצריך טיפול שוטף או מיכשור מיוחד" (עמ' 6 שורה 22), וכי מצבו הנוכחי של הקרסול מאפשר " תפקוד פעיל בהווה כולל נהיגה ועבודות שאינן כרוכות בהליכה ממושכת ומאמץ שכן עשויים לגרום לכאב בקרסול וכן להחמיר עם השנים את התהליך הארטריטי [=ניווני] במפרק הקרסול" (עמ' 6 שורות 2-19).

(ג)                  בית המשפט מינה מומחה נוסף בתחום אא"ג את ד"ר יורם רפפורט שלא ראה לקבוע למערער נכות או החמרת נכות בתחום זה בגין התאונה. שני המומחים לא נשאלו שאלות הבהרה ואיש מבעלי הדין לא ביקש לחוקרם.

(ד)                מומחה שלישי שמינה בית המשפט היה פרופ' חנן מוניץ בתחום הפסיכיאטרי. בחוות דעתו מצא פרופ' מוניץ תסמונת פוסטראומטית ואמד את הנכות בגינה בשיעור של 10 אחוזים. כמו כן ציין המומחה שהמערער יזקק לטיפולים נפשיים בערך פעמים בחודש ולטיפולים תרופתיים כפי שנזקק להם במועד הבדיקה. 

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט בחן את שאלת האחריות לתאונה שארעה במחסן שהכניסה אליו אסורה למבקרים ומוגבלת לפורקים מעמיסים ונהגי מלגזות. על יסוד הראיות שבאו לפניו ובהעדר הכחשה של האירוע על-ידי המשיבות, ובהיות עדות המערער - עדות יחידה של בעל דין, שנמנע מלהעיד את אחיו שהיה עד ראייה לתאונה, הגיע בית המשפט למסקנה שהמערער היה צריך לדעת על איסור הכניסה למחסן וכי לא הייתה כל סיבה שימצא במקום התאונה; לפיכך קבע שאכן קיימת אחריות על המשיבות, אולם למערער יש תרומת רשלנות בשיעור של 20 אחוזים.

(ב)                לאחר קביעת האחריות, כאמור לעיל, ובהתבסס על חוות דעת המומחים, קבע בית המשפט את נכותו הרפואית של המערער בשיעור משוקלל של 14.5 אחוזים.

(ג)                  בית המשפט סקר את חוות הדעת של המומחים ואת תשובותיו של פרופ' מוניץ לשאלות הבהרה ולחקירה בבית המשפט, ולאחר מכן עבר לדון בשאלת תפקודיותה של הנכות. בית המשפט עמד בפרוטרוט על עדותו של המערער, על הסתירות והפרכות שנמצאו בה, על עדויותיהם של עדים נוספים מטעמו, העומדים עמו בקשרי מסחר, שהובאו כדי להעיד על הירידה בתפקודו של המערער ונמצאו מעידים שעסקו של המערער ממשיך להתנהל כבעבר לשביעות רצונם. בית המשפט הוסיף ובחן את טענתו של המערער שהפגיעה בתפקודו גרמה לירידה משמעותית בהכנסות עסקו, ומצא שלא כצעקתה, וכי דווקא בשנה שלאחר התאונה הייתה עלייה משמעותית ברווחיות עסקו של המערער, חרף היותו רוב התקופה באי כושר מלא לעבודה. בית המשפט דחה את עדותו של יועץ המס של המערער בדבר הפסדיו כתוצאה מתפקודו הלקוי, הן מפני שהעד לא ידע פרטים יסודיים בדבר עסקו של המערער, הן מפני שהתברר שירידה מסויימת ברווחיות העסק נבעה ממצבה הכלכלי הקשה של חברת גילת שהייתה הלקוח הגדול ביותר של המערער, הן בשל המשבר הכלכלי שהחל בסוף שנת 2000 כאשר עיקר לקוחותיו של המערער שהיו חברות טכנולוגיה עילית נפגעו באותו משבר.

(ד)                בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה שנכותו של המערער לא השפיעה על תפקודו וכי אין לראותה כנכות תפקודית.

(ה)                בית המשפט פסק למערער פיצויים בראשי נזק אלו:

כאב וסבל                                                          72,000 ש"ח

הפסד השתכרות לעבר ולעתיד יחד                      250,000 ש"ח

הוצאות רפואיות לרבות תרופות עבר ועתיד          100,000 ש"ח   

עזרת הזולת בעבר                                              10,000 ש"ח

ניידות מוגברת                                                   10,000 ש"ח