פסק-דין בתיק עא 3479/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר ר. חדיד) בת.א. 27072/01, מיום 16/5/06, אשר לפיו חוייבו המשיבות לפצות את המערער (התובע) בסכום של 591,874 ש"ח, בניכוי תשלומי המל"ל בסך של 371,972 ש"ח, דהיינו, יתרת הפיצוי מסתכמת בסכום של 219,902 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עו"ד, מע"מ ואגרה, כשבית משפט קמא הוסיף וקבע שהמשיבות מס' 1 ומס' 2 נושאות ב-25% מן האחריות לאירוע התאונה ושאר המשיבות נושאות באחריות בשיעור של 75% לאירוע.

ב.         המערער, יליד 1971, הועסק במועד אירוע התאונה באמצעות המשיבה מס' 1 שהיא חברת כח אדם, בעבודות בניה שבוצעו באמצעות קבלני בניה, המשיבות מס' 3 ומס' 5.

המשיבה מס' 2 היא חברת הביטוח של המשיבה מס' 1, והמשיבה מס' 4 היא חברת הביטוח של המשיבות מס' 3 ומס'  5.

המערער נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום 31/10/00, ואושפז בבית החולים מיום 31/10/00 עד 20/11/00.

ג.          המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע למערער תקופת אי-כושר מלא מיום 1/11/00 עד 30/4/01, נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 1/5/01 עד 31/8/01 והחל מיום 1/9/01 נכות רפואית צמיתה בשיעור של 24%, והפעיל את תקנה 15, כך שהנכות הכוללת של המערער הועמדה על ידי המוסד לביטוח לאומי על 36% נכות לצמיתות.

ד.         המערער הגיש חוות דעת רפואית מטעמו ולפיה נותרה לו נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 35.2%: 20% בגין הגבלת תנועות במרפק, בליווי דפורמציה וכאבים, 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות בקרסול ימין, וכן 10% בגין שבר בגוף חוליה 1Lעם הגבלת תנועות קלה בעמוד השדרה המותני.

מטעם המשיבות לא הוגשה חוות דעת, אך הן הסכימו לנכות הרפואית שנקבעה בהתאם לחוות הדעת הרפואית מטעם המערער, אם כי הן חלקו על הצורך בהחלת תקנה 15 של תקנות המוסד לביטוח לאומי.

ה.         לאחר שמיעת הראיות קבע בית משפט קמא כי המשיבות נושאות באחריות לאירוע התאונה, והוסיף וקבע שהמשיבות לא הניחו תשתית ראייתית לביסוס טענתן בדבר הטלת אשם תורם לאירוע התאונה לפתחו של המערער.

עוד ציין בית משפט קמא כי לא הוכח שלמערער סופק אמצעי מעבר אחר בין קומות הבנין, למעט סולמות שהוצבו בחדר המדרגות, כמו כן לא נטען ולא הוכח שהמערער נמנע משימוש באמצעי מיגון כלשהו שעשוי היה למנוע את אירוע התאונה.

ו.          לענין חלוקת האחריות בין המשיבות קבע בית משפט קמא שלמשיבות מס' 3 ומס' 5 היתה שליטה מלאה ומוחלטת על הדרך שבה ביצע המערער את עבודתו עובר לאירוע התאונה. העבודה בוצעה למענן של משיבות אלה, ולכן יש לראות בהן את מעבידו של המערער.

יחד עם זאת, אין לפטור את המשיבה מס' 1 (שהיא חברת כח האדם שהתקשרה בהסכם עם המשיבה מס' 3 להספקת עובדים זרים), מכל אחריות לאירוע התאונה, הואיל ומוטלת עליה חובה לברר את תנאי העסקתם של אותם עובדים ולדרוש מן המעביד לספק לעובדים אלה סביבת עבודה בטוחה.

כאמור כבר לעיל, הוסיף בית משפט קמא וקבע שהמשיבות מס' 1 ומס' 2 נושאות ב - 25% מן האחריות לאירוע התאונה ושאר המשיבות נושאות באחריות בשיעור של 75% לאירוע.

ז.          לעניין טענת המשיבות בכל הנוגע לכפל ביטוח ביניהן: בית משפט קמא קבע שגבול האחריות בפוליסה שהפיקה המשיבה מס' 2 הינו 1.5 מיליון דולר, בעוד שגבול האחריות של הפוליסה אשר הפיקה המשיבה מס' 4 הינו 5 מיליון דולר.

המשיבות מס' 1 ומס' 2 התבססו על הפוליסה לביטוח צד שלישי שהנפיקה המשיבה מס' 4 ולפיה בוטחה המשיבה מס' 3 וקבלני המשנה מטעמה.

טענת המשיבות מס' 5-3 לכפל ביטוח נסמכת על הפוליסה לביטוח חבות מעבידים שהנפיקה המשיבה מס' 2 ולפיה בוטחה המשיבה מס' 1, וכן מזמין כוח האדם.

מסקנת בית משפט קמא היתה שבנסיבות העניין בגין כל חלק בנזק אשר הוטל על המשיבה מס' 3, על המשיבה מס' 2 לשאת ב-23% הנוספים.

בית משפט קמא דחה את טענת כפל הביטוח שהעלו המשיבות מס' 1 ומס' 2 בציינו שבהתאם להסכם המשיבה מס' 1 מוגדרת בתור "החברה", והמשיבה מס' 3 מוגדרת בתור "מזמין", ולא כקבלן משנה אשר הפוליסה שהוציאה המשיבה מס' 1 מכסה אותה. כלומר, אין לומר כי המובן הרגיל של המונח "קבלן משנה" כולל גם חברה המספקת שירותי כח אדם לקבלן הראשי.

בית משפט קמא דחה את טענת המשיבות מס' 1 ומס' 2 לפיה פוליסת ביטוח מעבידים שהוציאה המשיבה מס' 2 אינה מכסה את המשיבה מס' 3 בשל העדר יחסי עובד- מעביד בין המשיבה מס' 1 לבין המערער.

בית משפט קמא הסביר כי בהגיעו למסקנה לפיה יש להטיל על המשיבות מס' 1 ומס' 2 אחריות חלקית לאירוע התאונה, ומאחר ואין מחלוקת בין הצדדים שעל פי ההסכם, במישור יחסי עובד-מעביד (להבדיל מהתחום הנזיקי) המשיבה מס' 3 איננה מעבידתו של המערער, ומאחר ולא הועלתה כל טענה ולא הובאה כל ראיה לעניין נפקות הפוליסה שהוציאה המשיבה מס' 2 כלפי מזמיני כוח אדם, למעט המשיבה מס' 3, שוכנע בית משפט קמא כי יש לקבל את טענת המשיבות מס' 3 - 5 בדבר כפל ביטוח, ולכן, בנסיבות הענין, בגין כל חלק בנזק אשר יוטל על המשיבה מס' 3, יהא על המשיבה מס' 2 לשאת ב-23% הנוספים.