פסק-דין בתיק עא 3475/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 16.11.05 (בש"א 11662/05 בת.א. 1661/00), לפיה נדחתה בקשת המערערים למחיקת חלקים מכתב תביעה שהגישו המשיבים, בשל קיומו של "השתק פלוגתא".

הרקע העובדתי

בין המערערים 1-2 למשיב 2, מר מיכאל גרוס, נכרת בשנת 1994 הסכם לשיתוף פעולה מסחרי, שבגדרו הוקמה על ידי הצדדים החברה המרכזית לשקילה בע"מ. לימים עלו יחסי השותפים על שרטון והחבילה התפרקה בשנת 1999.

מאז מתנהלים בין הצדדים הליכים בבתי משפט שונים. ההליכים הרלבנטיים לענייננו הם ת.א. 11608/00 של בית משפט השלום בנתניה שפסק הדין בו ניתן בתאריך 4.4.05 (להלן: "התביעה הראשונה"), ות.א. 1661/00 של בית משפט זה (להלן: "התביעה השניה").

התביעה הראשונה הוגשה על ידי מר צח אורני וחברה בשליטתו צח אורני -שרות מכירה וייצור מאזניים בע"מ (להלן: "אורני") נגד משטרת ישראל והחברה המרכזית לשקילה בע"מ (להלן: "החברה המרכזית").

עילתה של תביעה זו השבת פריטים שונים הקשורים לעיסוקם של הצדדים שנתפסו על ידי משטרת ישראל בהמשך לתלונה שהגישה החברה המרכזית על גנבתם.

על פי הנטען על ידי אורני בתביעה הראשונה, הפריטים אשר חלקם נתפסו במשרדה וחלקם אצל לקוחותיה, שייכים לה, ועל כן על המשטרה להשיב לה את התפוסים.

מנגד טענה החברה המרכזית כי הפריטים נשוא התביעה שיכים לה.

בפסק דינה המפורט והמנומק התייחסה כב' השופטת יעל קלוגמן לכל טענות הצדדים, ככל שהן נוגעות לפריטים שהשבתם נדרשה וממצאיה מעוגנים בראיות שהובאו בפניה, תוך הכרעה בין גרסאות הצדדים.

במקביל הוגשה על ידי החברה המרכזית, מיכאל גרוס ואחרים תביעה רחבת היקף לבית משפט זה שעילתה הפרות נטענות של הסכם השיתוף, גנבה, שימוש שלא כדין בסודות מסחריים ועוד.

הבקשה נשוא הדיון שבפני הוגשה לאחר שכב' השופטת קלוגמן הכריעה בתביעה הראשונה וקבעה כי הפריטים הנטענים (למעט מתמרים) אכן שייכים לאורני.

על פי הנטען בבקשה ובערעור, הכרעת בית המשפט במחלוקות השונות מקימה ביחסים בין הצדדים השתק פלוגתא ומונעת מהתובעים דכאן לשוב ולהעלות טענות עובדתיות שנדונו והוכרעו.

בהחלטתו הדוחה את הבקשה קבע כב' הרשם ברוך כי המחלוקות נשוא ההליך הראשון אינן חלק מההליך הנוכחי, מכיוון שמדובר היה בהליך ממוקד שעסק ברכיבים ספציפיים שנתפסו אגב חיפוש שנערך בעקבות תלונה של החברה המרכזית.

עוד מציין כב' הרשם את השוני בין עילות התביעה המונע אפשרות להשוואה ביניהן.

המערערת חולקת על מסקנה זו וסבורה כי היה על כב' הרשם להתייחס לטענה, לפיה קיים השתק פלוגתא הנובע מהכרעת בית המשפט בחלק מהמחלוקות, כפי שנקבע על ידי כב' השופטת אסתר חיות בת.א. 1313/93 של בית משפט זה.

דיון

מקובלת עלי השקפת המערערת לפיה גם הליכים שעילותיהם שונות עשויים להקים מחסום דיוני של השתק פלוגתא, וכי המסקנה לפיה פסק הדין הראשון אינו מתייחס לאותן עילות, ולכן אינו מהווה השתק עילה, אינה מונעת בחינת הטענה לקיומו של השתק פלוגתא.

לנוכח מורכבות הטענות וריבוי העובדות התבקשו הצדדים להתייחס לפלוגתאות הספציפיות אשר לגביהן נטען כי הוכרעו בפסק הדין הראשון.

בחנתי את הטבלה שנערכה על ידי ב"כ המערערים תוך השוואה בין כתבי הטענות בתביעה השניה להכרעות כב' השופטת קלוגמן בפסק הדין, והגעתי למסקנה כי למעט סוגיה אחת שההכרעה בה מהווה השתק פלוגתא, יתר הנושאים אין בהם כדי להשליך על ענייננו.