פסק-דין בתיק עא 3462/06

1.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. פריאל) מיום 9.5.06 (ת.א. 9044/94).

            המדובר הוא בתביעה שהגיש עזבון המנוח משה ברמי ז"ל שקיפח את חייו בתאונה שארעה ב-18.5.87 שעה שהתחשמל למוות במהלך עבודתו. יחד עם העזבון הוגשה תביעתם של הורי המנוח כתלויים בו.

            התביעה הוגשה כנגד שבעה נתבעים, מעבידו של המנוח וגורמים נוספים שהיו מעורבים במקרה העגום.

            בית המשפט תיאר בפסק דינו את נסיבות האירוע, התייחס לטענות השונות של הצדדים והגיע לכלל מסקנה, לאחר דיון מפורט, כי כל אחד מן הנתבעים, למעט מדינת ישראל, אחראי לאירוע התאונה. בית המשפט דחה טענה לאשם תורם מצידו של המנוח וחילק את האחריות באופן שאשר פרג'ון, מעבידו של המנוח נושא ב-50% מן האחריות, גבי שיטרית, מבצע עיקר עבודות השיפוץ נושא ב-20%, דניאל יוסף ואינטר אלקטריק בע"מ (נתבעים 2 ו-3) קבלן החשמל ועובדו נושאים ב-10%, וטוביה קרופיק ותנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (נתבעים מס' 5 ו-6) נושאים ב-20%.

            בית המשפט דחה את תביעת שולה ושמואל ברמי כתלויים וקיבל את תביעת עזבון המנוח ופסק לו סכומי פיצוי מסוימים.

תוצאת פסק הדין היתה כי יורשי המנוח זכאים לפיצוי בסך 607,167 ש"ח בגין השנים האבודות, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בניכוי גימלאות מל"ל ששולמו להורי המנוח.

2.         עזבון המנוח והורי המנוח הגישו ערעור זה על גובה הנזק.

אשר פרג'ון, מעבידו של המנוח הגיש ערעור שכנגד בשאלת אופן חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם.

במהלך הדיון בערעור הצענו לצדדים הצעה לפשרה אך אחד הצדדים לא ראה לקבלה. במצב זה שמענו טיעון קצר ואנו נותנים את פסק דיננו.

במהלך הדיון קיבל בא כוחו של אשר פרג'ון את המלצתנו לחזור בו מן הערעור שכנגד ועניינו של פסק דין זה הוא ערעור התובעים בשאלת גובה הנזק.

3.         שקלנו את טענות הצדדים כולן בכתב ובע"פ.

            סבורים אנו שלמירב השאלות שהועלו נתן בית משפט השלום תשובה הולמת בפסק דינו המפורט והיסודי.

            נתנו דעתנו גם לטענות שהועלו על ידי ב"כ המשיבים מס' 5 ומס' 6 בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם בכל הנוגע לשאלת חלוקת החבות, ובכלל זה לגבי אשם תורם מצד המנוח, ונבהיר שסבורים אנו שבעניינים אלה לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא ודעתנו בעניינים אלה כדעתו.

            אנו סבורים כי שלושה עניינים בלבד מצריכים התערבות ולשלושה עניינים אלה נתייחס עתה.

4.         בית המשפט בחר לחשב את הפיצוי בגין השנים האבודות על בסיס חיסכון של 20% בציינו כי המנוח היה רווק וכי במקרה זה נכון לסטות מן הכלל על פיו יש לחשב את החיסכון על בסיס של 30% מן השכר כפי שמורה אותנו, ביחס לנסיבות הדומות לנסיבות התיק שבפנינו, פסק הדין שניתן בע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ תק-על 2006 (2) עמ' 199.

            עוד סבר בית המשפט כי במקרה הנוכחי אין לבסס את החישוב על השכר הממוצע במשק אלא יש לעשות זאת על בסיס שכר מינימום.

            בשתי נקודות אלה דעתנו שונה ולהלן נבהיר בקצרה.

5.         המנוח היה במותו כבן 22 שנה. אכן הובהר שהמנוח למד רק עד כיתה ח', ביצע שירות צבאי חלקי קרוב לבית ולא עבד באופן סדיר אלא הסתפק בעבודה אצל אשר פרג'ון שהעסיקו באופן מזדמן תמורת תשלום יומי צנוע בגדר שכר מינימום יומי. עוד הובהר כי המנוח נהג לישון עד שעות מאוחרות של הבוקר ולא פעם סרב להצעות לצאת לעבודה ואת כספו הוציא לצרכים אישיים ובהם בילויים והחזקת רכב.

            למרות זאת יש לזכור שהמנוח לא זכה להגיע לגיל שמעל ל-22, לא זכה לרכוש לו כיוון מקצועי מסוים ולא החל בבניית משפחה. בית המשפט ביסס את גישתו על אורח חייו של המנוח טרם קיפח את חייו. בכך התעלם ביהמ"ש מהעובדה שמירב שנות חיי העבודה של המנוח היו עדיין לפניו, ומהעובדה שכרוב בני האדם החייבים בפרנסת עצמם היה קרוב לוודאי בוחר לעצמו עיסוק מקצועי מתאים לכישוריו ומתפרנס ממנו בכבוד.