פסק-דין בתיק עא 3449/01

השופטת מיכל רובינשטיין:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א-יפו (כב' השופט אליהו קידר) בת.א. 93739/96 מיום 13/11/01 אשר דחה את תביעת המערער כנגד המשיבים 1-2, וחייבו בתשלום סך של 2,000 ש"ח בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד, ואילו את תביעתו כנגד המשיב 3 קיבל, וחייבו לשלם למערער סך של 4,043.50 ש"ח וכן 2,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 

רקע

1. המערער היה הבעלים של רכב מסוג 'סוזוקי בלנו' שנת ייצור 95'. על פי פוליסת הביטוח המקיף של הרכב מיום 3/1/96 התחייבה חברת ביטוח ישיר אי.די.בי חברה לביטוח בע"מ ( להלן - המשיבה 1) לשלם למערער-המבוטח את מלוא שווי הרכב או לחילופין להחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים (זאת תמורת העברת שרידי הרכב לידיה) במידה ויגרם לרכבו 'אובדן גמור', היינו נזק של למעלה מ55% משוויו (ראה סעיף 6 לפוליסה וכן המפרט).

2. ואכן, רכבו של המערער נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 22/6/96. המערער הכניס את הרכב לתיקון במוסך אשר בבעלותו של המשיב 3. שמאי מטעם חברת הביטוח, מר אורן יפרח (להלן - המשיב 2), נתן חוות דעת שמאית בה הוערך הנזק לרכב ב 30,218.76 ש"ח.

3. מספר ימים לאחר שהוציא המערער את רכבו מהמוסך הסתבר לו, כך לטענתו, כי נותרו ברכב ליקויים אשר לא תוקנו. לאור האמור פנה למכון אחר, אשר אישר את תחושתו. המערער מצא לנכון להזמין חוות דעת חדשה מטעם שמאי נוסף -  מר ז'ורבסקי. בחוות דעתו (שנתנה בשלושה חלקים) צוין, כי קיימים ליקויים ברכב, בסך 3,839.94 ש"ח שלא אובחנו בחוות הדעת מטעם המשיב 2, כן קיימים ליקויים שאובחנו אך לא תוקנו בסך 4,043 ש"ח וכן ליקויים שתוקנו בעבודה לא נאותה בסך 3,112 ש"ח. עוד נקבע, כי בבדיקת הרכב נתגלו אי התאמות בין המפורט בחשבונית המוסך לבין הממצאים העולים מבדיקת הרכב - שתי הדלתות השמאליות חויבו כחדשות אולם בפועל הותקנו דלתות משומשות וההפרש אותו יש להשיב הוא 2000 ש"ח + מע"מ.

4. המערער הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד המשיבים 1-3. בתביעתו טען המערער כי הנזק שנגרם לרכבו עלה על 55% מערכו ועל כן על המשיבה 1 לספק לו רכב חדש תמורת ישן או לחילופין לשלם לו את מלוא שווי הרכב, בהתאם לתנאי הפוליסה.  לסכום זה ביקש המערער להוסיף סך של 4,337.78 ש"ח בגין ירידת ערכו של הרכב,  וכן סך של 15,608 ש"ח בגין הוצאות נוספות. כן תבע לחייב את המשיב 3 בגין התיקון הלקוי של הרכב, את המשיבים 1-3 יחד ב 30,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה למערער בשל טיפולם הרשלני בעניינו.

פסק הדין של בית משפט השלום

5. בראשית פסק דינו בחן בית המשפט את השאלה - האם הוכח שוויו של הרכב עובר לתאונה? צוין, כי לא הובאה על ידי התובע חוות דעת לעניין זה, ובקשתו להגיש דפים מתוך חוברת 'לוי יצחק' נדחתה הן בשל עיתויה (פרשת התביעה כבר נסתיימה) והן משום שנקבע כי אין בדפים אלו כדי לשמש ראיה ללא חוות דעת תומכת. לאור העובדה שהמשיבים הכחישו בכתב הגנתם את השווי בו נקב התובע בכתב התביעה, החליט בית המשפט לבחון את שווי הרכב בהתאם לעדויות שהובאו מטעמם, האחת של מר סמי דהן מטעם המשיבה 1 והשנייה מטעם המשיב 2 עצמו (עדויות שגם כן לא נתמכו בחוות דעת) שוויו של הרכב היה 61,000 ש"ח או 68,000 בהתאמה. בית המשפט נמנע מלקבוע קביעה חד משמעית באשר לשווי הרכב שכן גם על פי ההערכה הנמוכה מבין השתיים הגיע למסקנה כי דין התביעה להידחות ועל כך יפורט להלן.

6. השאלה השנייה בה הכריע בית המשפט היתה - מה הוא גובה הנזק אשר נגרם לרכבו של המערער? בחוות דעת השמאי מטעם המערער, מר ז'ורבסקי, פורטו שני סכומים 'חדשים' - האחד, בסך 3,839.94 ש"ח, בגין הנזק הנוסף שנגרם לרכב ואשר אותו לא אבחן המשיב 2. והשני, בסך 4,043.50 ש"ח, בגין הנזק שאמנם אובחן גם על ידי המשיב 2 אך לא תוקן על ידי המשיב 3 (יש לציין כי כפי שעולה מסעיף 3 לעיל היה בחוות הדעת של השמאי ז'ורבסקי סכום נוסף - 3,112 ש"ח - אולם אליו לא התייחס בית המשפט ולא קבע כל ממצא עובדתי לגביו).

בית המשפט קבע, כי לעניין הערכת הנזק אין להביא בחשבון את הסכום השני זאת מאחר וגם אם לא תוקן הרי שכבר הוערך בחוות הדעת המקורית של המשיב 2. על כן לצורך תחשיב הנזק נלקח בחשבון רק הסכום הראשון, כמתווסף לסך הכולל של הערכת הנזק. אולם גם סכום זה לא נלקח בחשבון במלואו והופחתו ממנו 2000 ש"ח בתוספת מע"מ, זאת לאור אישורו של מר ז'ורבסקי הן בחוות דעתו והן במסגרת חקירתו הנגדית כי ברכב לא הותקנו בפועל דלתות חדשות.

7. אם נסכם את האמור הרי שבית המשפט חישב את הנזק באופן הבא:

30,218.76 (חוו"ד המשיב 2) 

+

3,839.94 (הנזק אותו לא אבחן המשיב 2 בחוות דעתו ואשר אובחן ע"י מר ז'ורבסקי)

-

2000+מע"מ (ההפרש בין הדלתות החדשות למשומשות שהותקנו בפועל)

31,718.70 ש"ח

8. לאור התוצאה האמורה השיב בית המשפט בשלילה על השאלה - האם סכום הנזק המוערך מהווה 55% ומעלה מערך הרכב עובר לתאונה - שכן, גם לאור הערכת שווי הרכב הנמוכה, סכום הנזק לא עלה בערכו על 55% ממנה (שהינם 33,550 ש"ח).

בהקשר זה יש אף לציין, כי בית המשפט בחר שלא להביא בחשבון הנזק את הסכום של4,337.78 בגין ירידת הערך שנטענה בכתב התביעה, זאת לאור קביעתו כי הכוונה בפוליסת הביטוח היתה לנזק ישיר וגולמי בלבד, וכי מה שנקבע בע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו [פ"ד מח (4) 70 (להלן - עניין מוריאנו)], אליו הפנה המערער, אינו נוגע לקביעה מהו אובדן מוחלט אלא לעניין תשלום הנזק בלבד.

התביעה, אם כן, כנגד המשיבה 1 נדחתה במלואה.