פסק-דין בתיק עא 3436/06

השופטת ב. בר-זיו:

1.         המערער הגיש נגד המשיבים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת עבודה מיום 24.12.00. בכתב התביעה טען המערער, כי "ביום 24.12.00 או בסמוך לכך, עת עבד בשירות הנתבעת במפעל הנתבע ובזמן שעסק בפירוק עופות באמצעות סכין, החליקה הסכין מידו ונפלה לתוך מגף שנעל, וכתוצאה מכך נחבל בצורה קשה בשוק שמאל". לטענת המערער התרשלה הנתבעת, בין היתר, בכך שלא ציידה אותו באמצעי מגן, לרבות סכינים עם ידיות שימנעו החלקה, קשירת הסכינים או כל אמצעי אחר, אשר היה מונע את החלקת הסכין מידו.

2.         הנתבעים חלקו על אחריותם לארוע התאונה. בימ"ש קמא הורה על הפרדת הדיון בשאלת האחריות והנזק.

3.         בתצהיר עדות ראשית של המערער נאמר, כי הסכין החליק למגף הימני, חתך את מהגף וכאשר כופף את הרגל על מנת להוציא את הסכין, פגע הסכין ברגלו השמאלית וגרם לו לחתך עמוק בשוק.

4.         בתעודת חדר המיון נרשם כי "נדקר בחלק האחורי של שוק שמאל על ידי סכין ששייכת לו והיה מוחזק בתוך הנעל שלו, לדבריו".

5.         בהודעה על פגיעה בעבודה נרשם כי הסכין "החליקה לרגל שמאל".

6.         בפסק דין חלקי בשאלת האחריות מיום 3.12.03 , מפרט בית משפט קמא את הגרסאות השונות שמסר המערער וקובע :

"סבורה אני שהסכין אכן החליק לתוך המגף השמאלי וכי התובע נפגע כאשר הוציא את הסכין , בחוסר זהירות... ".

בהמשך קובע בית המשפט קמא כי המעבידה אחראית לאירוע התאונה :

"בכך שלא הסדירה קשירת הסכינים באופן שלא יוכלו ליפול ולפצוע את העובדים... לפיכך אני קובעת כי המעבידה התרשלה בכך שלא נקטה אמצעי זהירות מתאימים. מאידך - בנסיבות הענין יש להטיל אשם תורם, כבד, על התובע.

אמנם, דרך כלל לא יוטל אשם תורם כבד על עובד העושה עבודתו עבור המעביד, אולם במקרים בהם נוהג העובד ברשלנות רבתי, יש מקום לחייבו ברשלנות תורמת ולעתים אף בשעור של ממש.

                        כזה הוא המקרה אשר בפני.

משנפל הסכין אל תוך המגף של התובע היה על התובע להוציאו בזהירות רבתי.

מדובר בחפץ חד ביותר ומסוכן, והתובע, אשר עבד באמצעות סכינים כאלה תקופה של מספר חודשים, ידע זאת. משנפל הסכין לתוך המגף, בלי לגרום נזק לתובע, יכול היה וצריך היה התובע לנקוט זהירות יתירה בהוצאת הסכין.

בהוצאת הסכין מהמגף ללא כל זהירות, עד כדי כך שהוא גרם לעצמו חתך , נהג התובע במידה כזו של רשלנות רבתי, הקרובה לרשלנות המנתקת את הקשר הסיבתי בין מחדלי המעבידה ובין מעשהו של התובע.

                        לפיכך, אני רואה להטיל על התובע אשם תורם בשעור של 60%".

7.         בהמשך הסכימו הצדדים לפני בית משפט קמא, כי ינתן פסק דין בשאלת הנזק על סמך מסמכים וסיכומיהם.

8.         בפסק הדין החלקי בשאלת האחריות לא היתה התייחסות לאחריות המשיבים מס' 2 ו- 3 - מפעיל המשחטה וחברת ביטוח וב"כ הצדדים טענו לענין זה בסיכומים בשאלת הנזק. בפסק הדין מיום 24.4.06 קבע בימ"ש קמא, כי לא הוכח, כי המשיב מס' 2 ירון חנני, באופן אישי (בניגוד לחברה  ירון חנני בע"מ) היה הבעלים או המפעיל של המשחטה ו/או כי המשיבה מס' 3 היתה המבטחת שלו. עוד נקבע כי בסיכומים לא התייחס התובע לשאלת אחריותו האישית של המשיב מס' 2 או לאחריותה של המשיבה מס' 3 ובנסיבות אלה, קבע בימ"ש קמא, כי התביעה נגד משיבים אלה לא הוכחה.

9.         בשאלת הנזק הסכימו הצדדים, כי לתובע נותרה נכות בשעור של 10%. בימ"ש קמא העמיד את נזקו של המערער על סך של 81,433 ש"ח. לאחר הפחתת אשם תורם בשעור של 60% נמצא, כי יתרת הנזק (32,573 ש"ח)  נבלעת בתגמולי המל"ל ( שהסתכמו ב- 66,361 ש"ח). בשים לב לעובדה שהמשיבה מס' 1 היתה מעבידתו של המערער נקבע, כי המערער אינו זכאי ל- 25% מהנזק, ותביעתו נדחתה.