פסק-דין בתיק עא 3432/04

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ניב ריבה) מיום 25.7.04, בת"א 96270/00 אשר דחה את תביעת המערערת ואת התביעה שכנגד שהגישה המשיבה.

1.                    רקע

(א)                המערערת היא חברת התעופה הישראלית הלאומית ואילו המשיבה היא חברה פרטית הפועלת בתחום שירותי הפרסום ויחסי ציבור, אשר עסקה בעת הרלוונטית ביצור ושיווק כרטיסי חיוג בינלאומיים.

(ב)                 ביום 2.11.98 נקשרה בין המערערת לבין המשיבה עסקה שבמסגרתה רכשה המערערת, תמורת סכום של 37,500$, 3,000 כרטיסי חיוג בינלאומיים אותם התחייבה למכור ולהפיץ במטוסיה. המערערת הצליחה למכור רק חלק מן הכרטיסים וביום 28.2.99 הודיעה למשיבה על הפסקת שיווקם ודרשה את השבת תמורת יתר הכרטיסים. ביום 17.2.00, שלחה המערערת הודעת ביטול נוספת ומשדרישתה לא נענתה הגישה תביעה על סך 86,825 ש"ח, להשבת תמורת 1710 כרטיסים שנותרו בידה, בניכוי 10 סנט לכרטיס, עלות החומר לייצור הכרטיס.

(ג)                  המשיבה הגישה תביעה שכנגד על סך 585,192 ש"ח במסגרתה עתרה לפיצוי בעקבות הפרת ההסכם על ידי המערערת, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב ויצירת מצג שווא לפיו ההתקשרות בין השתיים תהא לטווח ארוך.

2.                   פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט דן ראשית במשמעותו של טופס תנאי העסקה שאחד מתנאיו הוא שהמערערת רשאית להחליט להפסיק את מכירת הכרטיסים, ולדרוש השבה של הסכומים ששילמה בגינם. טופס זה לא נחתם על ידי המשיבה ובית משפט קמא נמנע מהכרעה נחרצת בשאלה האם ידעה המשיבה על תנאיו, על אף שמצא טעם לפגם בכך שהמערערת, כחברה ממשלתית, לא טרחה לערוך התקשרויותיה בכתב ובאופן מסודר. כן נמנע בית המשפט מהכרעה בשאלה האם אין עסקינן בתנאי מקפח בחוזה אחיד שכן, לטעמו, אין הכרעות אלו נחוצות לתוצאה.

(ב)                 בית המשפט קבע שגם אם הוכחה הסכמה בעל פה לתנאי האמור (והוא מוכן לקבל שהאמור הוכח ברמה הדרושה במשפט האזרחי), הרי שביטול העסקה על ידי המערערת, והתקשרותה עם חברה מתחרה, אינם עומדים בדרישות הסבירות ותום הלב הנדרשים לפעולת הביטול, בייחוד כשעסקינן בחברה בעלת דואליות נורמטיבית. המערערת לא עשתה די לשיווק הכרטיסים וביטלה את ההתקשרות לאחר תקופת מבחן קצרה בת שלושה חודשים. כמו כן היא ניצלה את כוחה כאשר הניחה את הכרטיסים, בטרם פג תוקפם, כאבן שאין לה הופכין, על אף שידעה כי המשיבה הוציאה הוצאות בסכום ניכר לצורך אותה התקשרות. נוכח האמור דחה בית המשפט את תביעת המערערת.

(ג)                  עם זאת, דחה בית המשפט גם את התביעה שכנגד בקובעו שהמערערת לא הייתה מחוייבת להתקשרות נוספת עם המשיבה, ולכן לא חייבת לפצותה בגין אי התקשרות כאמור. המשיבה שגתה אמנם בחלומות אודות רווחים, אך אלה לא היו תולדה של מצגי שווא שהציגה לה המערערת, ולא על בסיסם היא הוציאה את הוצאותיה. המשיבה התייחסה אל המערערת כאל לקוח מרכזי אך היו לה גם לקוחות נוספים. בינה לבין המערערת נרקמה עסקה יחידה, נקודתית ולא נקשרו בין השתיים קשרי מסחר ארוכי טווח המחייבים את המערערת להמשיך את ההתקשרות.

3.                    טענות המערערת

(א)                פסק הדין מושתת על טענות שהמשיבה לא טענה בכתב הגנתה כלל. בכתב הגנתה טענה המשיבה שלא הייתה כל הסכמה שהמערערת תוכל להשיב סחורה שלא נמכרה ושהמערערת יצרה מצג שייכרת בין השתיים הסכם לטווח ארוך, ואילו בית המשפט דחה את התביעה בהתבסס על הקביעה שהמערערת הייתה חסרת תום לב ונהגה בחוסר סבירות בבטלה את ההסכם, טענות שהופיעו לראשונה בסיכומי המשיבה. למערערת לא הייתה כל אפשרות להתמודד עם טענות אלו או לטעון להרחבת חזית שכן פסק הדין ניתן בטרם הגישה המערערת את סיכומי התשובה מטעמה.

(ב)                 בית המשפט שגה בבוחנו את פעולות המערערת בחינה של מי שמבקש לבטל הסכם ולא של מי שמקיימו. השבת הכרטיסים אינה אקט של ביטול אלא מימוש זכות חוזית שבידיה. מטעם זה, לא היה גם מקום לקבוע שהשבת הכרטיסים לאחר תקופה בת 3 חודשים אינה סבירה, שכן המערערת זכאית הייתה לממש זכות זו על פי שיקוליה הכלכליים הפרטיים.

(ג)                  לא הוכח קשר בין הפסקת ההתקשרות עם המשיבה לבין ההתקשרות עם חברה מתחרה. העדות היחידה שעמדה בפני בית המשפט בעניין זה הייתה עדות שמיעה של גלבוע, בעל השליטה במשיבה, שטען שנודע לו ממקורות שונים על לחצים שהפעילו בזק בינלאומי וקווי זהב על המערערת. מאידך, העיד פרחי, מטעם המערערת שההחלטה להחזיר את הכרטיסים נבעה רק מהעובדה שהם לא נמכרו בקצב מספק. פרחי אף הסביר שההתקשרות עם בזק הייתה רק לאחר כשלון המוצר של המשיבה, מתוך מחשבה ששם המותג "בזק" ישפר את המכירות.

(ד)                 מכל מקום, מדובר בעסקה פרטית למטרות רווח, אשר נורמות המשפט הציבורי אינן חלות עליה. עסקה זו חסרה את אותו "דבר מה נוסף" הדרוש על פי הפסיקה, כדי להקנות לה נופך של התקשרות במישור הציבורי.

4.                    טענות המשיבה

(א)                אין זה נכון שסיכומי המשיבה מהווים הרחבת חזית אסורה שכן המשיבה טענה כבר בכתב הגנתה ובבקשת הרשות להתגונן את טענותיה המשפטיות בדבר חוסר תום לב וחוסר סבירות בקיום החוזה ובביטולו, ואף ציינה שהמערערת היא גוף דואלי שעליו חלות חובות מתחום המשפט הציבורי. למערערת לא נגרם על כן כל עיוות דין בכך שפסק הדין ניתן בטרם הוגשו סיכומי התשובה מטעמה, ומכל מקום, היה עליה להגיש בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. משלא עשתה כן, מנועה היא מלטעון לבטלותו של פסק הדין מטעם זה.

(ב)                 טענת המערערת שבית המשפט שגה בהתייחסו להחזרת הכרטיסים כאל ביטול הסכם אינה נכונה, ואף אינה רלוונטית להכרעה הסופית. גם אם הייתה רשאית המערערת להפסיק את ההתקשרות עם המשיבה על פי ההסכם, הרי שהשימוש בזכות זו כפוף גם הוא לעקרונות כלליים של תום לב וסבירות. תקופה בת 3 חודשים אינה תקופה סבירה לבחינת רווחיותם של הכרטיסים וכך העיד גם מר פורת, מטעם המערערת. בנוסף העיד מר גלבוע, מטעם המשיבה, שהמערערת הקפיאה במכוון את שיווק כרטיסי החיוג במטוסים.

(ג)                  על פי ההלכה הפסוקה יש לבחון את סבירותו של פרק הזמן במהלכו יש להמתין עד למתן הודעת הביטול כך שיאפשר לצד שכנגד להפיק רווח סביר מהעסקה ולכסות את ההשקעות וההוצאות שהוציא לשם ביצועה. בין היתר יש לבחון את טיב המוצר והתקופה הנדרשת להחדרתו לשוק, סכומי ההוצאות שהוצאו כדי להפיצו ושיעור הרווח הצפוי. תקופה בת 3 חודשים היא בלתי סבירה בעליל נוכח אופיו של המוצר וההשקעות הכספיות האדירות שהשקיעה המשיבה והיא מהווה ראיה בפני עצמה לחוסר תום ליבה של המערערת. כך גם עצם התקשרותה של המערערת עם חברות אחרות לשיווק אותו כרטיס ממש. ויודגש, שהמערערת התקשרה גם עם חברה נוספת "לא ידועה" ולכן טענתה בדבר המוניטין של חברת בזק אינה יכולה לעמוד.

(ד)                 המערערת הוכרה זה מכבר בפסיקה כגוף דו מהותי שעליו חלות נורמות מחמירות של המשפט הציבורי, אך גם אם לא כך הוא, חלה עליה החובה לנהוג בתום לב ובסבירות גם מכוח המשפט הפרטי ועל פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973.

(ה)                אין מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא שהמערערת הפסיקה את ההתקשרות בין הצדדים שלא כדין. ואולם, גם אם ימצא בית משפט קמא שלא כך הוא הרי שעל פי תנאי ההתקשרות על המערערת להשיב למשיבה את המחיר עבור כל הטובין וכן שכר ראוי בעבור אותו חלק של שירות שנתנה המשיבה. השבת עלותם של רכיבי הפלסטיק אינה עונה להגדרה זו.