פסק-דין בתיק עא 3415/06

השופט י' כהן:

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו ( כב' השופט מר ש' שר) מתאריך 9.4.2006, בתיק אז' 2977/03.

2.       המערער הוא קבלן לביצוע עבודות פיתוח וכבישים, והשתתף במכרז שפרסמה המשיבה לביצוע עבודות לפריצת דרכים חקלאיות בתחום שיפוטה. בהצעתו הציע המערער לבצע את העבודות תמורה הסך 272,025 ש"ח.

          הצעתו של המערער לא הייתה ההצעה הזולה ביותר שהוגשה, ובתאריך 17.8.2000, לאחר שהמערער הוזמן לישיבה עם נציגי המשיבה, הסכימו הצדדים, כי העבודה תימסר למערער, אלא שהתמורה שתשולם מערער תהייה סכום ההצעה שהציע בניכוי הנחה בשיעור 15%.

          בתאריך 20.8.2000, נכרת איפוא חוזה בין הצדדים, והוסכם בין הצדדים, כי תמורת העבודות ישולם למערער הסך 231,221 ש"ח.

3.       לאחר שהמערער החל בביצוע העבודה, מצא המערער כי המחיר המוסכם, היינו זה שנקבע בהפחתת 15% מסכום ההצעה שהגיש, הוא מחיר הפסד. לפי קביעת בית המשפט קמא, המערער הודיע למשיבה כי לא ישוב לעבודה אלא אם ישולם לו המחיר המקורי, ובעקבות זאת הוציא ראש המועצה המקומית דאז מתחת לידו מסמך (מסמך מס' 10 בתיק המוצגים), וביקש מהמערער לשוב לעבודה, והוסיף כי "לגבי מחירי היחידה, המחיר ייקבע בהמשך".

          ראש המועצה דאז הוסיף במכתבו, כי הוא מבקש לבצע העבודה באופן מיידי "מאחר ועונת מסיק הזיתים כבר בפתח ויש צורך חשוב ודחוף ומיידי לביצוע הדרכים, ע"מ לאפשר גישה נוחה ומיידית לכל בעלי מטעי הזיתים".

4.       משקיבל המערער את מכתב ראש המועצה דאז, שב המערער לבצע העבודה וביצע אותה עד תומה, וכאשר סיים, הגיש למשיבה חשבון לפי המחיר המקורי בו נקב בהצעתו במכרז.

          המשיבה סירבה לשלם למערער הסכום שדרש, ושילמה לו הסכום עליו הוסכם לאחר הפחתת השיעור 15%.

          על כך הגיש המערער תביעתו לבית המשפט קמא.

5.       בית המשפט קמא מתח ביקורת על ראש המועצה המקומית דאז, אשר פעל כאילו הוא מנהל את נחלתו הפרטית ועל שכביכול התחייב לשלם  מכספי הציבור כאילו מדובר בכספו הפרטי. כמו כן מתח בית המשפט קמא ביקורת על המערער עצמו, שהחליט בשלבים המוקדמים של העבודה להפר את החוזה שנכרת עמו מטעמים של כדאיות כלכלית.

          עוד הוסיף בית המשפט קמא וקבע, כי גם אם הבטיח ראש המועצה דאז למערער כי ישולם לו הסכום ההתחלתי, והדבר מוטל בספק, הרי שעל פי הדין הוא לא היה מוסמך ליתן הבטחה שכזאת. מלבד זאת קבע בית המשפט קמא, כי אמירה כללית, כי מו"מ בין הצדדים יתקיים בעתיד, אין בה די מבחינת דיני החוזים ליצור גמירות דעת.

          בית המשפט קמא העיד על עצמו כי לא התמקד בשאלות של מהימנות יתר על המידה "מן הטעם כי הן העובדות והן הפן המשפטי נראה לי נכון שתביעה מעין זו תידחה".

          ואכן, בסופו של דבר התביעה נדחתה, והמערער חויב לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח.

6.       שותף אני לביקורתו של כב' בית המשפט קמא על התנהלותו של המערער מחד גיסא ועל זו של ראש המועצה דאז מאידך גיסא. ואולם, מכיוון שהחטא רובץ לפתחם של השניים, מתקשה אני להשלים עם כך, שהמערער נושא לבדו בתוצאות.

          דעתי זו מתחזקת לאור מכתבו של מר מעד'א ביבר, שתוארו "מ.מ. משפטית" אצל המשיבה (ואולי הכוונה למנהל המחלקה המשפטית), שבמכתבו מתאריך 9.4.2003 לב"כ המערער (מוצג מס' 15 בתיק המוצגים), הציע כי הצדדים יחלוקו. אז המערער סרב להצעה, וכיום המשיבה היא זו המסרבת לכך.

7.       ממכתבו של מר ביבר לומדים אנו מספר עובדות חשובות. במכתבו כתב מר ביבר לב"כ המערער, בין היתר, כדברים הבאים:

"1.     מרשך נתן הנחה בגובה 15%.

  2.     בטרם בוצעה העבודה במלואה בוטלה ההנחה.