פסק-דין בתיק עא 3393/04

השופט ד"ר קובי ורדי:

1.         בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת שושנה אלמגור) מיום 11.7.04  (ת"א 11770/00), בו קבע ביהמ"ש כי בין מר אורן (להלן: "המערער") לבין מר רייטר (להלן: "המשיב"), נחתם הסכם שותפות על תנאי להפעלת תחנת הימורים חוקית- טוטו, לוטו ומפעל הפיס, ומשלא קוים התנאי המתלה התבטל החוזה מכח סעיף 29 לחוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").

            הרקע והמחלוקות בין הצדדים

2.         בין המשיב, בעל זכויות בתחנה בשם "ראש חכם" בנוגע לזכויות הפעלת טוטו מטעם המועצה להסדר הימורים בספורט (להלן: "המועצה") וזכויות הפעלת לוטו מטעם מפעל הפיס ברח' סוקולוב 37 הרצליה (להלן: "התחנה") לבין המערער, התנהל מו"מ לרכישת הזכויות בתחנה וניהולה המלא בפועל (להלן: "הזכויות").

ביום 15.5.98 נחתם בין הצדדים זכרון דברים (להלן: "זכרון הדברים").

ביום 25.5.98 נכרת בין הצדדים הסכם (להלן: "ההסכם או "החוזה") למכירת הזכויות להפעלת התחנה תמורת 80,000 ש"ח והפרשת סך השווה ל-30% מרווחי התחנה שישולמו חודשית למשיב בתלושי משכורת.

עם כריתת ההסכם החל המערער להפעיל את התחנה הלכה למעשה.

ביום 12.8.98 התקבל אישור המועצה להסדר הימורים בספורט (להלן: "המועצה"), להפעלת התחנה באמצעות המערער ואשת המשיב.

אישור מפעל הפיס להעברת ניהול התחנה על שם המערער לא התקבל מעולם.

ביוני 1999 נסגרה התחנה לאחר שהזכיון הוחזר למפעל הפיס.

3.         בעקבות כך, הגיש המשיב תביעה כנגד המערער לבימ"ש קמא, בעילה של הפרת חוזה.

המשיב טען בפני בימ"ש קמא כי החוזה הינו חוזה שותפות ולא חוזה מכר וכי בתמורה לכניסה לשותפות בתחנה שילם לו המערער סך של 80,000 ש"ח בהתאם למוסכם בחוזה (ולא סך של 120,000 ש"ח כנטען ע"י המערער).

עוד טען המשיב כי המערער ידע על ההסכם בינו לבין מפעל הפיס לפיו יש צורך בהסכמה מראש ובכתב של מפעל הפיס למכירת הזכיון בתחנה.

לטענת המשיב הוא עמד בכל תנאי ההסכם שקבע כי הזכויות בתחנה יועברו למערער, בעוד המערער שילם לו את הסכום של 80,000 ש"ח + מע"מ אך לא עמד בתנאים נוספים כמו תנאי מפעל הפיס.

לבסוף, טען המשיב בפני בימ"ש קמא כי בעקבות הפרת החוזה, על המערער לפצותו בסכום של 437,142 ש"ח, לפי ראשי הנזק הבאים: תשלומי השכר עבור עבודתו בחודשים פברואר עד מאי 99', לפי חישוב של 30% מהכנסות התחנה. סכומים שהמשיב הוציא מחשבונו לטוטו ולא הוחזרו ע"י המערער, כמתחייב. תשלומים בגין הכנסה מטפסי מזל לטוטו, חיובי ריבית וערבויות בנקאיות בהם חוייב ע"י הטוטו במקום המערער, תשלום פיצוי בשל סגירת התחנה בטרם חלוף 24 חודשים כמוסכם בחוזה ופיצוי מוסכם.

4.         מנגד, הגיש המערער כתב תביעה שכנגד בו טען כי החוזה הינו חוזה מכר של זכיונות של ספורטוטו ומפעל הפיס ולא חוזה שותפות וכי בתמורה להעברת הזכות להפעיל את התחנה שילם למשיב סך של 120,000 ש"ח- 80,000 ש"ח בצירוף מע"מ כמוסכם בחוזה, עליהם קיבל חשבונית ועוד 40,000 ש"ח נוספים במזומן.

הוסיף המערער וטען בפני בימ"ש קמא כי חתם על זכרון הדברים ועל ההסכם בהסתמך על מצג השווא שהציג בפניו המשיב ועקב המרמה של המשיב והטעייתו, לפיו לא תהיה כל  מניעה להעברת הזכיון על שמו וכי אין ספק שהספורטוטו ומפעל הפיס יתנו את הסכמתם לכך, בלא שהוצגו לו ההסכמים עימם.

לבסוף טען המערער כי המשיב הוא שהפר את החוזה היות ולא העביר את הזכיון על שמו במפעל הפיס ולאור התנהגותו וחוסר תום ליבו החוזה בטל ויש להורות על השבת הכספים ששילם ועל פיצוי בגין החזרי ריבית ששילם לבנק עבור הוצאת ערבויות בנקאיות שהוציא לטוטו, הוצאות חריגות בגין קניית טורים ופיצוי מוסכם.

            פסק דינו של בית משפט קמא