פסק-דין בתיק עא 3376/06

בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינה של השופטת חנה לפין הראל מבימ"ש השלום בעכו בת.א. 2799/04 מיום 3/4/06 בו חוייב המערער לשלם למשיבה פיצויים בגין התנהגותו כלפיה בחוסר תום לב וברשלנות בשלב המו"מ לקראת כריתתו של חוזה.

הערעור נסוב על שאלת החבות וגם בגובה הפיצוי. הערעור שכנגד על מיעוט הפיצוי.

המערער, עו"ד במקצועו, מונה ביום 2/4/03 ע"י ראש ההוצל"פ בחיפה-קריות לשמש ככונס נכסים בגין דירת מגורים שנבנתה ע"י אלונית בניה ופיתוח בע"מ ונרכשה ע"י מלכה ויוסף פמלה. לצורך רכישת הדירה קיבלו מלכה ויוסף פמלה הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בסך 350,000 ש"ח. משלא עמדו בתנאי החזר ההלוואה הוגשה ע"י הבנק בקשה למימוש משכון ועל הרקע הזה מונה המערער ככונס נכסים.

הודעת המערער בדבר הגשת הצעות פורסמה בחודש יולי בעיתון הארץ. ביום 9/7/03 שלחה המשיבה למערער הצעה לרכישת הדירה בצירוף המחאה בנקאית על סך 55,857 ש"ח שהיו 10% מסכום הצעתה. ביום 21/7/03 הגיעה המשיבה למשרדו של המערער להתמחרות עם מציע נוסף והצעתה בסך 142,000$ התקבלה. מכאן ואילך מסכת עובדתית שונה לפי המערער ולפי המשיבה. הכרעת בימ"ש קמא הביאה להעדפת עדותה של התובעת על האירועים מאז שזכתה בהתמחרות ועד שנאלצה להגיש את התביעה. עוד במהלכה של התביעה ולאחריה בחנה המשיבה אפשרות לרכוש את הדירה אולם זו נמצאה מוזנחת ולכן זנחה את הרעיון.

עיקר טענותיו של המערער שעוד בטרם ביצוע ההתמחרות פנתה מזכירתו לקבל אישור זכויות מהקבלן וכי רק ביום 17/8/03 נודע לו כי הרוכשים לא שילמו את מלוא תמורת הדירה לקבלן ולפיכך לא ניתן יהיה לקבל אישור זכויות בכתב.

עם פנייתה הטלפונית של המשיבה למשרד המערער באותו חודש הובא לידיעתה כי קיימת בעיה בביצוע המכירה וכי המערער עושה כמיטב יכולתו על מנת לקיים את המכירה.  לטענת המערער הוא מילא את תפקידו כראוי ולא הפר את חובותיו כלפי המשיבה, שכן המשיבה ידעה בטרם עריכת ההסכם כי יש לערוך בדיקת זכויות בנכס וממילא ביצוע העיסקה היה כפוף לעריכת הסכם ולאישורו של ראש ההוצל"פ. המשיבה היא זו שבחרה לא לבטל את ההסכם, לא לדרוש ההמחאה שניתנה על ידה וגילתה דעתה שיש ברצונה לקיים את המכירה, ואמנם המערער עשה כל שלאל ידו כדי להוציא את המכירה אל הפועל.

לטענת המערער, בית משפט קמא פסק למשיבה נזקים שלא הוכחו, לא נתבעו וגם העריכם באופן מופרז.                                                          

לאחר שמיעת טענות הצדדים אנו דוחים את הערעור ואת הערעור שכנגד.

מבין הטענות שהועלו ע"י המערער לגבי התנהלותו, יש מקום להתייחס רק לענין אחד.

בניגוד לעמדת המערער, דעתנו היא שאין לזקוף לחובת המשיבה את העובדה שלאחר מכתבו המעורפל של המערער מיום 10/9/03, לא מצאה המשיבה לנכון להודיע שהיא חוזרת בה מהצעתה. על המערער היה להבין שהמשיבה מתאזרת בסבלנות וממתינה לקבל ממנו הודעה שהמניעה  לבצע את העיסקה הוסרה.

גם אם במשך כמה חודשים לא היתה אליו פניה נוספת, היה על המערער ביוזמתו להביא לידיעת המשיבה פרטים לגבי אותו סיבוך שבגינו לא היה אמור להשלים את העיסקה. בנוסף היה עליו לדווח על הפעולות שננקטו על ידו להסדרת העניין. הוא לא עשה כן וגם למכתב שנשלח אליו ביום 1/2/04 הוא לא טרח להשיב.

התברר כי במהלך הימים הארוכים של שתיקתו כלפי המשיבה, הרבה המערער פעילות כלפי אלונית בניה ופיתוח בע"מ, לרבות תביעה שהוגשה על ידו כב"כ בנק לאומי למשכנתאות לבימ"ש השלום בנהריה, בת.א. 3232/04. בתביעה זו מתואר המו"מ הממושך שניהל המערער עם ב"כ אלונית בניה ופיתוח בע"מ שנמשך עד יולי 2004, מועד הגשת התביעה. בנוסף, מתאר המערער את מכירת הדירה למשיבה, את התביעה שהוגשה נגדו ע"י המשיבה ואת דרישתו הכספית כנגד אלונית בסכום העולה על 472,000 ש"ח. אחת השאלות שדרשו הכרעה היתה האם היה בנק לאומי למשכנתאות רשאי לפעול למכירת הדירה בטרם שילמו הרוכשים את מלוא התמורה לקבלן.

רק ב-25/1/05 נשלח המכתב של ב"כ המערער לבאת כח המשיבה לפיו המניעה למכירת הדירה הוסרה בהחלטת בימ"ש השלום בקריות. אז גם הוצע למשיבה להשלים את הקניה במידה והיא מעוניינת לעשות כן. ההודעה נמסרה כשתביעתה של המשיבה כבר היתה תלויה ועומדת בבית משפט השלום בעכו.

יש לדחות את טענת המערער כי על המשיבה היה לבדוק את מצב הזכויות בדירה. בטרם ביצוע פעולות מכירה של כונס נכסים, עליו לברר שהוא זכאי להציע את הנכס למכירה. גם אם התעניין המערער אצל אלונית בניה ופיתוח בע"מ בטרם הצעת הדירה למכירה, למרות ההסתייגות הברורה של השופטת לפין מעדותו ואמירותיה של מלכה מזכירתו, היה חייב מיד כשנודע לו שהטענות של אלונית מהותיות, ולא ניתן יהיה להתקדם תוך זמן קצר בהשלמת המכירה, למסור למשיבה את מלוא הפרטים הנוגעים לסיבות שבגינן חל העיכוב הממושך. אי מסירת הפרטים למשיבה, לא איפשרה לה להפעיל שיקול דעת ולכלכל צעדיה. התנהגותו גילתה חוסר תום לב בניהול משא ומתן, במיוחד בהיותו בעל תפקיד.

הניסיון להטיל את האחריות על נזקיה של המשיבה על התנהגותה שלה בכך שלא ביטלה את ההצעה לפי הוראת תקנה 68(ד) לתקנות ההוצל"פ תש"מ-1979 היא בבחינת לעג לרש.

למרות שהיה מקום לחיובו של המערער בהוצאות הערעור, לא יהיה צו להוצאות כי החיוב להוצאות שהוטל עליו בבית משפט קמא היה על הצד הגבוה יותר.

ניתן היום ד' באייר, תשס"ז (22 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.