פסק-דין בתיק עא 3364/06

1.         הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה  (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר), מיום 26/3/06 בת"א מאוחדים 11899/99 ו- 8213/00, לפיו נפסק כי על המשיבה להוסיף ולשלם למערערת סכום נוסף של 42,077 ש"ח, נכון ליום 1/12/98.

            התביעה כנגד המשיב מס' 2 נדחתה. הערעור בפנינו הוא כנגד המשיבה מס' 1 בלבד (להלן: "המשיבה").

הרקע וההליכים בבימ"ש קמא

2.         בין המערערת למשיבה נתגלעה מחלוקת לעניין תשלומים שעל המשיבה היה לשלם בגין עבודות פיתוח שונות שביצעה המערערת, במהלך התקופה של אוגוסט - אוקטובר 1998. בת"א 11899/99 הגישה המשיבה תביעה להשבת כספים ששולמו למערערת בגין אותן עבודות, בטענה כי הסכומים לא הגיעו לה וזאת בעקבות חקירה שביצע ראש המועצה, שנבחר בבחירות ביום 10/11/98. במסגרת אותה חקירה, על פי הנטען בכתב התביעה, נתגלו עובדות אשר היה בהן כדי להצביע, על פי האמור בכתב התביעה, כי היקף העבודות שבוצעו בפועל היה מצומצם באופן משמעותי מהסכומים ששולמו בפועל למערערת, ולפיכך נתבע סכום השבה בסך של 697,499 ש"ח.

בת"א 8213/00, הגישה המערערת תביעה כנגד המועצה לתשלום מלוא החיובים הכספיים, כפי שאלה הוסכמו בין הצדדים, על פי חוזה הנושא תאריך 16/9/98 (להלן: "החוזה"). הסכום נקבע, בין היתר, מאחר שנטען כי מדובר היה בעבודות דחופות, שבוצעו לקראת חודשי החורף בתחומה של המשיבה. סכום התביעה, בתיק זה, הועמד על סך של 394,419 ש"ח.

3.         הדיון בשני התיקים אוחד. במהלך הדיונים בביהמ"ש צומצמה המחלוקת והועמדה על שאלת מחיר העבודות שביצעה המערערת עבור המשיבה, כמחלוקת יחידה להכרעה (ראה עמ' 42 לפרוטוקול). לצורך כך מונה מומחה מטעם ביהמ"ש אשר סייר בשטח בנוכחות הצדדים, קיים ישיבות עמם, ערך בדיקות עצמאיות ונתן את חוות דעתו. בנוסף, השיב לשאלות הבהרה ואף נחקר על חוות דעתו.

            למרות ההסכמה האמורה, הועלו טענות החורגות מהמחלוקת המוסכמת. ביהמ"ש הבהיר בפסק הדין - ובדין עשה כן - כי אין בדעתו לחרוג מן ההסכמה הדיונית, במיוחד לאור הבעייתיות העולה מן החוזה שנחתם בין המערערת לבין המשיבה, קודם לבחירות החדשות, והספקות המתעוררים, אם אכן היה במחיר המוסכם כדי ליתן ביטוי נכון, לעבודות שבוצעו למידת דחיפותן. מן הטעם האמור נבדקה שאלת "המחיר הראוי" ולא המחיר המוסכם בחוזה שבין הצדדים.

            על סמך האמור, ותוך התייחסות מפורטת לחשבוניות השונות שהוגשו על ידי המשיבה ושנבחנו על ידי המומחה, ותוך הדגשה כי רק חלקן של החשבוניות אושרו על ידי גזברית המשיבה, קבע בית המשפט, כי לא היה מדובר ב"עבודות דחופות" או "עבודות קטנות", ומן הטעם האמור לא הייתה כל הצדקה להעלות את שיעור התמורה ב- 10%-15%. מאחר שהמומחה שמונה נתן את נתוני עלויות העבודה לשנת 1998, הרי שסך כל העבודות שביצעה המערערת מגיע לסכום של 559,276 ש"ח ללא מע"מ, ולאחר הוספת המע"מ לסכום של 654,353 ש"ח. מסכום זה קיזז בית המשפט סכומים ששולמו על ידי המשיבה, ואשר על פי פסיקתו עמדו על 612,277 ש"ח. המשיבה חויבה לשלם יתרה בסך של 42,077 ש"ח נכון ליום 1/12/98.

טענות בעלי הדין בערעור :

4.         המערערת העלתה טענות שונות שנוגעות לבסיס המחיר החוזי המוסכם שבין הצדדים, וחזרה וטענה כי החוזה שנחתם בין הצדדים צריך להוות בסיס להערכת עלות העבודה לרבות היקפה. כמו כן הועלו טענות כנגד קביעותיו של המומחה, בנוגע לקביעה בחוות הדעת כי לא מדובר ב"עבודות דחופות" או "קטנות", היקף העבודות שבוצע בפועל ועלותן. לחלופין, וככל שישנה התעלמות מן המחיר המוסכם בחוזה, ומתנאים אחרים שהוסכמו בו, הרי שאין החוזה עוד מקור מחייב למועד ביצוע התשלומים המתחייבים על פיו, ולפיכך, לא היה מקום לבצע קיזוז הסכומים ששולמו בערכים נומינליים, ככל שאלה בוצעו לאחר המועד המחייב על פי חוות דעת המומחה. המערערת הפנתה גם לסכום ששולם לה בפועל, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כסכום שגוי.

עוד, טענה המערערת שלא היה מקום שלא לפסוק הוצאות לזכותה, במיוחד כאשר תביעת המשיבה נדחתה ואילו תביעתה נתקבלה, ולו בחלקה.

            המשיבה מבקשת לאשר את פסק-הדין על כל חלקיו.

דיון ומסקנות :

5.         פסק-הדין ערוך היטב ואין בדעתנו להתערב בקביעותיו למעט בשני נושאים בלבד: האחד,  תיקון הסכום ששולם על ידי המשיבה, והשני, שיערוך סכומים ששולמו למערערת לאחר 30/11/98.

6.         משקבע בית המשפט על פי ההסדר הדיוני שהיה בין הצדדים, והן תוך מתן נימוקים מבהירים בפסק-הדין כי אין מקום לראות בחוזה כבסיס לחיובי המשיבה בקשר לעבודות המערערת, הרי שלא היה מקום לחזור ולהתייחס לחוזה בהודעת הערעור.

            לפיכך, בנושא היקף העבודות שבוצעו, טיבן, לרבות שאלת דחיפותן, והמחיר הראוי בגינן, אין מקום לסטות מקביעותיו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, במיוחד לאור החקירות הממושכות בבית המשפט בנוסף לתשובות ההבהרה שנתן.

            כאמור, יש בדעתנו לקבל את הערעור בשני נושאים: אופן קיזוז סכומים ששולמו לאחר המועד הקובע - 30/11/98, והסכום ששולם על ידי המשיבה.

7.         טענת המערערת (בהודעת הערעור בסעיף ד.5) היא כי היה על בית המשפט לקזז את הסכומים ששילמה המשיבה למערערת משוערכים למועד ביצוע התשלום, במיוחד בנוגע לסכומים ששולמו בהוראות דחויות שזמני פירעונן היה בין 20/2/99 לבין 20/7/99, כאשר הערכת המומחה היא כאמור ליום 30/11/98. בית המשפט ביצע קיזוז בערכים נומינליים, נכון ליום 30/11/98, על אף שאלה שולמו במועדים שלאחר המועד הנ"ל.

            המשיבה טענה בפנינו, כי יש לדחות את הטענה בהיותה טענה חדשה, שאינה עולה מכתב התביעה.

            אנו סבורים כי יש לקבל את הטענה. אכן המערערת לא העלתה את הטענה בכתב התביעה אך זאת מן הטעם שהבסיס לתביעה שימש החוזה שהיה בין הצדדים. משנקבע, כי החוזה אינו עוד מקור לחיוב, אין התנאים המפורטים שם והנוגעים למועדי התשלום רלוונטיים, והמערערת זכאית לתשלום משוערך על-פי מועד ביצועו בפועל, ככל שהדברים אמורים לגבי תשלומים שביצעה המשיבה לאחר 30/11/98.