פסק-דין בתיק עא 3362/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 30.3.06 בת"א 5150/05 לפיו דחתה על הסף את תביעתו של המערער בגין התיישנות.

1.         ואלו העובדות הצריכות לענין:

התובע, יליד 1977, נפגע בתאונת עבודה ביום 12.12.96, כאשר כף של טרקטורון עמוסת חול נפלה על רגלו הימנית וגרמה לו חבלה, כך שבסופו של יום נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 44% כפי שנקבע על ידי המל"ל.

ביום 27.12.99 הגיש המערער תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד המשיבה 1 (להלן: " מורן"), שהיתה מעבידתו. התביעה הוגשה בעילה של חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: " חוק הפלת"ד"). התביעה נמחקה מחוסר מעש, לאחר שלא עלה בידי המערער להמציא את התביעה למורן (להלן: " התביעה הראשונה").

המערער הגיש תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 436/03 כנגד קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, אף היא בעילה על פי חוק הפלת"ד (להלן: " התביעה השניה"). במהלך תביעה זו נשמעו ביום 31.10.04 בפני כב' השופטת גילאור ראיות בנושא החבות, לאור טענת קרנית כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. בתום הדיון ובהמלצת בית המשפט, הסכים המערער לדחיית התביעה כנגד קרנית. באותו מעמד, ולאחר שהסכים לדחיית התביעה כנגד קרנית, ביקש ב"כ המערער לתקן את

התביעה ולצרף את המשיבה 2 (להלן: " לוקי") כנתבעת נוספת בתיק. זאת, לאחר שנתברר לו, לטענתו, כי הקבלן הראשי באתר הבניה היתה לוקי, בעוד שמורן היתה אך קבלן משנה באתר. הבקשה של התובע נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת גילאור, שקבעה כלהלן:

"לא אתיר תיקון התביעה בצרוף חברת לוקי כנתבעת לתביעה משני טעמים:

א. סוף הדיון בפסק דין של התביעה על פי חוק הפצויים.

ב. עניינה של התביעה של התובע בגין התאונה שאירעה לו נראה על פניו בסמכות של בית משפט השלום..."

ויהי אחר הדברים האלה, הוגשה התביעה השלישית של התובע ביום 17.3.05, היא התביעה מושא הערעור שבפנינו.

2.         לוקי, שנתבעה לראשונה בתביעה זו, עתרה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, מאחר שהתביעה הוגשה 8 שנים ושלושה חדשים לאחר התאונה. כן טענה, כי אם היתה נמצאת בתמונה מלכתחילה, בתביעה הראשונה או בתביעה השניה, היתה יכולה להראות כי עילת התביעה נופלת לגידרו של חוק הפצויים, מאחר שמדובר בשמוש בכוח המכני של הטרקטור.

טענת ההתיישנות נתקבלה בפסק דינו של בית משפט קמא (הנושא כותרת "החלטה"), שדחה את טענתו של המערער לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"). וכך נאמר בפסק הדין:

"מבלי להכנס לשאלה האם זהותו של בעל דין, הינה בגדר עובדה המהווה חלק מעילת תביעה או לא לצורך תחולת הוראת סעיף 8 הנ"ל, הרי לא הוכח כי התובע נקט במאמצים סבירים בכדי לברר אודות קיומה של המבקשת כקבלן ראשי באתר, ולא השתכנעתי כי בנקיטת מאמצים כאלה, עובדה זו היתה נמנעת ממנו. הדבר מקבל משנה תוקף

לאור העובדה שאביו של התובע שימש כמנהל עבודה באתר כפי שעולה מתגובת המבקשת. יצויין עוד כי התובע לא צירף כל תצהיר לתגובתו על מנת לפרט ו/או לכל הפחות לתמוך בטענות המועלות בתגובתו בהקשר זה. בנוסף, מקובלת עלי עמדתה של ב"כ המבקשת ולפיה המדובר לכל היותר בטעות שבדין, וזאת שלאחר שהתובע ביסס את תביעותיו הקודמות על חוק הפלת"ד תוך שהוא זונח את העילה על פי פקודת הנזיקין... ברי הוא כי בכגון דה - טעות שבדין - אין תחולה להוראת סעיף 8 לחוק ההתישנות".

על כך נסב הערעור שבפנינו.

3.         המערער טען כי זהותו של הנתבע מהווה חלק מהעובדות הרלוונטיות לצורך עילת התביעה ולכן יש תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות. לטענתו, משך כל השנים עשה מאמצים על מנת לאתר את חברת מורן, אך מאמציו לא צלחו והתביעה הראשונה נמחקה מחוסר מעש. רק במהלך אחת הישיבות בתביעה השניה, לאחר שעלה בידי קרנית לאתר את מנהלה של חברת מורן, הופיע בישיבה ביום 28.6.2004 מר מרחב מיכאל, שהעיד על עצמו כי הוא מנהלה של חברת מורן. העד סיפר כי מורן היתה קבלן המשנה באתר בעוד שהקבלן הראשי היתה לוקי, וכי מורן היתה מבוטחת באמצעות לוקי בבטוח אחריות מעבידים. לטענת המערער, או-אז נודע לו לראשונה אודות קיומה של חברת לוקי, ולכן יש תחולה להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

4.         מקובלת עלינו טענתו של המערער כי זהותו של הנתבע היא חלק מהעובדות המהוות את עילת התובענה - ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז פ"ד כא(1) 85 (1967); ע"א 97/77 זונבנד נ' קלוגמן, פ"ד לא(3) 466, 470; ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל פ"ד לח(3) 673 (1984). וראה גם בספרו של יהודאי " דיני התיישנות בישראל" (כרך א, 1991) בעמ' 134:

" אם נגרם לתובע נזק על-ידי מאן-דהו, אך זהותו של המעוול אינה ידועה לו, מסיבות בלתי-תלויות בו ושאף תוך שימוש באמצעים

סבירים אין באפשרותו לגלותה, יידחה מרוץ ההתיישנות עד לאותו יום שבו נודעה לתובע זהותו של הנתבע".נ