פסק-דין בתיק עא 3350/06

בפנינו ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בחיפה במסגרת פסק הדין ב- ת.א 11894/98, שניתנה ע"י כב' השופט כ. סעב, שלא לחייב המשיבה בהוצאות משפט, חרף העובדה שתביעתה נדחתה.

בתמצית ייאמר, כי המשיבה, שהנה חברה המשמשת כסוכנת אוניות, שמשה בין היתר כסוכנת של אוניה בשם "חסן קוך" (להלן: "האוניה"), השייכת לחברה טורקית. במסגרת זו, עסקה המשיבה בתיווך בין חוכרים פוטנציאלים המעוניינים בחכירת האוניה, לבין בעלת האוניה הטורקית.

המערערת היא חברה העוסקת בחכירת אוניות לצורך הובלת מטענים והיא חכרה את האוניה מבעליה הטורקיים, בתיווכה של המשיבה.

המשיבה הגישה תביעה כנגד המערערת, בה טענה כי המערערת לא שילמה לה את כל התמורה עבור השירותים שהעניקה לה במסגרת עסקת התיווך הנ"ל וכי על המערערת לשלם לה סך של 23,290$. המערערת מצידה כפרה בחוב וטענה כי הסכום הנתבע כבר שולם על ידה למשיבה.

יצוין, כי בתחילה ניתן פסק דין בהעדר הגנה לטובת המשיבה, אשר בוטל בהסכמת המשיבה, תוך חיוב המערערת בהוצאות.

ביהמ"ש קמא, לאחר שבחן הראיות ושמע העדויות קבע כי "הוכח כי התובעת [המשיבה] קיבלה לידה- ע"י הנתבעת [המערערת] באמצעות בעלי המטענים, סכום שאינו נמוך משווי השירותים שהתובעת סיפקה לנתבעת, אי לכך דין התביעה להידחות".

כאמור, ביהמ"ש קמא לא פסק למשיבה הוצאות ולא נימק הסיבה לכך.

לטענת המערערת, אין במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות שלא לפסוק הוצאות לטובתה.

לעומתה טוענת המשיבה, כי ככלל, לא יתערב ביהמ"ש של הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לעניין פסיקת הוצאות. לטענתה, הימנעות ביהמ"ש קמא מלפסוק הוצאות מהווה "איזון" ראוי בין הצדדים, לנוכח התנהלותה חסרת ניקיון הכפיים של המערערת בערכאה קמא.

יצוין בהקשר זה, כי למקרא פסק הדין עולה כי ביהמ"ש קמא מתח בפסק דינו ביקורת חמורה על המשיבה.

דין הערעור להתקבל.

י. זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995 בעמ' 540-541 מציין בהקשר זה כי:

"בדרך כלל, בעל דין שזכה זכאי לקבל הוצאותיו, 'שלא יצא שכרו בהפסדו', ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות".

ב-ע"א 10078/03 אורי שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ (טרם פורסם) שניתן זה לא מכבר (ביום 19/3/07), נאמר ע"י השופט א. לוי כי:

" כלל הוא, כי ערכאת ערעור לא תיטה להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית בענין הוצאות המשפט ושכר טרחה (ע"א 423/80 אבדני ואח' נ' קסוטו ואח', פ"ד לז(1) 701, 707; ע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי, פ"ד לח(1) 167, 168; ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל ואח', טרם פורסם, 8.2.06, בפסקה 39). היא עשויה לשנות מהן במקרים חריגים בלבד, למשל מקום בו רחוק הסכום שנפסק במידה ניכרת ממידת התשלום המקובלת. הרציונל לכך הוא, כי אין זה ראוי שבעל-דין יידרש לשאת בעלותו של הליך משפטי, ממנו יצא וידו על העליונה (ע"א 27/81 מודול בע"מ נ' אימקו בע"מ, פ"ד לז(1) 211, 213; ע"א 611/89 דרוקר בע"מ נ' נחמיאס ואח', פ"ד מו(2) 60, 68)" (ההדגשות אינן במקור).

ב- רע"א 6568/05 רוני כץ נ' גניה כץ תק-על 2005(3), 2098 ,עמ' 2099 סוכמה ההלכה בנוגע לפסיקת הוצאות ולהתערבות ערכאת הערעור בעניין זה, ובין היתר נאמר שם ע"י השופט א.רובינשטיין כי:

"ככלל לא תתערב ערכאת ערעור בשיקולי הוצאות אלא במקרים חריגים מועטים, ובין היתר כשהמדובר בטעות קיצונית או בהיעדר הנמקה (ראו גם האסמכתאות המובאות שם)...".   (ההדגשות אינן במקור).

בענייננו, כאמור, לא נימק ביהמ"ש קמא מדוע סבר שאין ליתן צו להוצאות. אף למקרא פסק הדין, לא עולות לכאורה נסיבות מיוחדות המצדיקות אי פסיקת הוצאות. יתר על כן, כמפורט לעיל, משבוטל פסק הדין שניתן לטובת המשיבה, נפסקו לחובת המערערת הוצאות, ולא היה זה מן הדין שלא לפסוק לזכותה הוצאות בסופו של הליך, משנדחתה תביעת המשיבה.

לאור זאת אנו סבורים כי היה מקום לפסוק הוצאות ולפיכך אנו מחייבים המשיבה בהוצאות בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכן בהוצאות ערעור זה בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.