פסק-דין בתיק עא 3338/06

השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיאה :

1.         הערעור הוא על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה  (כבוד השופט י' וגנר), מיום 20/3/06 בת"א 12959/03, לפיו חויבו המשיבים לשלם למערערת סך של 15,811 ש"ח, נכון ליום 24/09/2003, עקב הפרת הסכם שכירות תפעולי של רכב, ששכרו המשיבים מאת המערערת.

2.         הערעור מתמקד בשאלת שיעור סכום החיוב, כאשר לטענת המערערת צריך הפיצוי לכלול סעד נוסף של פיצוי - אופציית הרכישה "פיצוי מוסכם" -  שאינו חופף לסעדי הפיצוי האחרים בהם חויבו המשיבים וכינויו של פיצוי זה כ"פיצוי מוסכם" אין בו כדי לאיין זכות זו.

הרקע וההליכים הקודמים :

3.         בתחילתו נפתח ההליך בהוצל"פ, בקשר לביצוע שיק שניתן על ידי המשיב מס' 1, בחתימת המשיבה מס' 2 כערבה. לאחר מכן הורה בית המשפט על הגשת כתב התביעה. המערערת הגישה תביעה כנגד המשיב מס' 1 (להלן: המשיב ), בגין יתרת חוב שנוצרה, לטענתה, בנוגע לשכירת רכב מסוג "קאיה קרניבל" מס' רישוי 43-458-27 (להלן: הרכב ), על-פי חוזה שכירות תפעולית מיום 02/04/00 (להלן: הסכם השכירות ). התביעה הוגשה גם נגד המשיבה מס' 2, בהיותה ערבה לכל חיובי המשיב, לרבות חתימתה על שטר חוב שנמסר כבטוחה לעסקת השכירות. יתרת החוב הנטענת על פי כתב התביעה הועמדה על 30,254 ש"ח נכון ליום 18/08/2003.

4.         במהלך תקופת השכירות, בה היה הרכב בשימושו ובחזקתו של המשיב, נצברו יתרות פיגורים, בשל אי ביצוע במועד של תשלומי השכירות, והביאו לתפיסת הרכב. בנוסף הוטלו עיקולים שונים על הרכב ועל זכויותיו של המשיב ברכב בשל חובותיו לנושים אחרים.

            ביום 30/05/2002, כאשר החוב שהצטבר עמד על 5,533 ש"ח, הוחזרה החזקה ברכב לידי המערערת. הרכב נגרר לחצרה ב- 17/06/2002, ובמקביל שלחה המערערת למשיב פירוט חשבון העסקה, לפיה נותרה יתרת חוב שהועמדה על סכום של 34,101 ש"ח (נספח ד' לתצהיר מטעם המערערת).

5.         החשבון ששלחה המערערת למשיב, עובר למועד החזרת החזקה ברכב לידיה, כלל את הפריטים הבאים:

            יתרת תשלומי דמי השכירות המהוונים 69,959 ש"ח;

            יתרת חובה בשל פיגור בתשלומי עסקת השכירות  - 5,053 ש"ח;

            ריבית פיגורים -  235 ש"ח;

            שכר טרחת שמאי - 239 ש"ח;

            דמי מינוי איתורן - 120 ש"ח;

            ביטוח מקיף חלק יחסי  - 325 ש"ח;

            פיצוי מוסכם - אופציית רכישה 55,060 ש"ח;

            סה"כ הגיע סכום החיוב ל- 131,021 ש"ח ומתוך הסכום הנ"ל הפחיתה המערערת את סכום הפיקדון ששוערך לאותו מועד, בסך של 26,322 ש"ח, וזיכוי בגין שווי הרכב על פי חוות דעת השמאי בסך של 75,598 ש"ח. יתרת הזכות הכוללת הועמדה על סכום של 96,920 ש"ח, והחובה שנותרה, על פי אותו תיאור חשבון הועמדה על 34,101 ש"ח.

            ביום 16/12/2002, בחלוף 7 וחצי חודשים ממועד תפיסת חזקה ברכב על ידי המערערת, נמכר הרכב לצד ג', תמורת 90,000 ש"ח, כאשר ערכו של הרכב על פי המחירון של לוי יצחק עמד באותה עת על 121,000 ש"ח. מאחר שבחוות הדעת השמאי מטעמה, נקבע שוויו של הרכב בסכום של 70,598 ש"ח, הוסיפה המערערת והפחיתה מסכום החוב סכום נוסף של 19,402 ש"ח, ולפיכך הוקטנה יתרת החוב והועמדה על סך 14,430 ש"ח. סכום זה שוערך למועד הגשת התביעה (18/08/2003) והועמד על סך של 15,811 ש"ח. 

6.         לטענת המערערת, על פי הסכם השכירות, חלה חובה על המשיב לשמור על מצב תקין של הרכב ולדאוג לרישוי שנתי. מאחר שפעולות אלה נדרשו לאחר החזרת החזקה ברכב, ואלה נעשו בפועל ע"י המערערת, הוסיפה המערערת ותבעה גם הוצאות אלה, לפי הפירוט הבא:

טיפול במוסך בחודש יולי לרבות שיקום מכני של הרכב  - 8,572 ש"ח;