פסק-דין בתיק עא 3337/06

האם יש בהצגת העובדות המקימות טענת התיישנות בכתב ההגנה, מבלי לטעון טענה זו באופן מפורש, כדי לקיים את דרישת העלאת הטענה ב"הזדמנות הראשונה"?

רקע כללי

1.      המשיב 1-התובע הגיש תביעה לצורך תיקון רישום הבעלות בחלקה 8 בגוש 11609 בקרית אתא (להלן - " המקרקעין"). התובע טען כי אמו, הינה הבעלים של המקרקעין במלואם, למרות שבלשכת רישום המקרקעין רשומים 3/24- על שם המערער-הנתבע מיום 2.4.62, ו-21/24 מהחלקה על שמה של האם מיום 5.12.62.

2.      עוד טען התובע, כי הרישום על שם הנתבע מקורו בטעות, שכן זכויותיו של הנתבע במקרקעין נמכרו לאם, וכי ברשותו שטר מכר ותעודת רישום מלשכת רישום המקרקעין המלמדים על כך.

3.      הנתבע-המערער עתר לסילוק התביעה על הסף (בש"א 2559/06) מחמת העדר עילה, התיישנות, ועקב העדר יריבות.

4.      התובע טען בתגובתו לבקשה לסילוק התביעה על הסף כי התביעה מגלה עילה, כי טענת התיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה - בכתב ההגנה, ולחלופין כי מדובר בהתיישנות שלא מדעת, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן - " חוק ההתיישנות"). עוד טען התובע, כי מכתב התביעה עולה מעמדו של התובע וקיומה של יריבות.

5.      בתשובתו לתגובת התובע לבקשה לסילוק התביעה על הסף טען הנתבע, כי תגובת התובע לא נתמכה בתצהיר כנדרש, ולכן אין לקבל את הטענות העובדתיות הנטענות בה.

6.      כב' הרשמת דחתה את הבקשה לסילוק על הסף. בהחלטה נקבע, כי די בצו הירושה שצרף התובע לכתב התביעה, לפיו התובע הוא היורש היחיד של אמו, ובתעודת הרישום מלשכת רישום המקרקעין ושטר המכר, לפיהם האם רחל בלכר ז"ל רכשה את מלוא הזכויות במקרקעין, כדי להקנות לתובע מעמד ולבסס יריבות. כן נקבע כי טענת הנתבע, לפיה מאחר שלא נטענה טענת טעות של הרשם או טענת מרמה, אין לתביעה סיכוי, ולכן דינה להימחק - אינה טענה לדחייה על הסף, ובשלב זה די בכך שכתב התביעה מגלה עילה. לגבי טענת ההתיישנות, נקבע, כי יש לטעון טענת התיישנות באופן מפורש ובהזדמנות הראשונה. במקרה דנן, הטענה הועלתה לראשונה רק במועד הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולא בהזדמנות הראשונה - בכתב ההגנה.

דיון

7.      לאחר בחינת הראיות ושקילת טענות הצדדים, מסקנתי היא, כי דין הערעור להידחות.

אי צירוף תצהיר לתגובת התובע לבקשה לדחיית התביעה על הסף

8.      אני מסכים עם קביעתה של כב' הרשמת באשר להעדר הנפקות של אי צירוף התצהיר לתגובת התובע לבקשה, מן הטעם שבתגובת התובע לא נכללו טענות עובדתיות אשר לא צוינו בכתב התביעה והעומדות, לכאורה, בסתירה לגרסה העובדתית שמציג הנתבע.

העדר יריבות והעדר מעמד לתובע

9.      המערער טען בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו, כי מכיוון שהמשיב 1 טרם נרשם כבעלים של המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין, הרי היריבות הינה בין עיזבון האם המנוחה רחל בלכר ז"ל לבין המערער, כאשר על החלקים הרשומים ע"ש רחל בלכר ז"ל קיים משנת 1993 עיקול ע"ס 21,731 ש"ח, אשר לאחר שערוך, עלול לעלות על שווי חלקו של העיזבון במקרקעין.

10. המשיב 1 טען בעיקרי הטיעון מטעמו, כי לפי צו הירושה, הוא הבעלים של המקרקעין אשר בבעלות רחל בלכר ז"ל, וזכותו לרשום את זכותו כאשר יחפוץ בכך. לפיכך, לדידו, טענת המערער חסרת בסיס.

11. קביעתה של כב' הרשמת, כי די בצו הירושה מיום 15.9.03, לפיו התובע הוא היורש היחיד של אימו, רחל בלכר ז"ל, ובנסח מלשכת רישום המקרקעין, לפיו אימו היא בעלים של המקרקעין, על מנת להקנות לתובע מעמד ולבסס יריבות בדין יסודה. העיקול הקיים על חלקה של רחל בלכר ז"ל במקרקעין אינו גורע ממעמדו של התובע.

סיכויי התביעה

12. התובע מבקש בתביעתו לקבוע, כי הנתבע נרשם כבעלים של 1/8 המקרקעין "עקב טעות ו/או הטעיה" לאחר שרחל בלכר ז"ל רכשה את המגרש כולו. התובע טען בסעיף 7 לכתב התביעה, כי "אין להעלות על הדעת, וההיגיון אינו מאפשר כי הגב' רחל בלכר רכשה רק 7/8 מהחלקה."

13. הנתבע טוען בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו, כי הנסחים (המקורי וההיסטורי) המצורפים לכתב התביעה מלמדים, כי עסקת הרכש של רחל בלכר ז"ל נערכה שמונה חודשים לאחר שהנתבע רכש את חלקו (בדרך ירושה), וכי על פי הרישום מיום 5.12.62, רחל בלכר ז"ל לא רכשה את המקרקעין בשלמות, אלא רק 7/8 ממנו.