פסק-דין בתיק עא 3331/07

מבוא

1.         ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב בת.א 23876/07 מיום 13.5.07 בה דחה כב' הרשם כהן משה את בקשתו של המערער להארכת המועד לתשלום הוצאות כתנאי לביטולו של פסק הדין אשר ניתן בתיק נשוא הערעור במעמד צד אחד, ובוטל לאחר מכן בעקבות בקשת המערער ובכפוף לתשלום הוצאות למשיב.

2.         להלן תמצית העובדות:

ביום 12.12.05 ניתן נגד המערער פסק דין בהעדר הגנה בת.א 3793/05 בבית משפט השלום בראשון לציון, בו חוייב המערער 1 לשלם לתובע סך של 37,094 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 12.9.05 ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט.

לביצועו של פסק הדין פתח המשיב תיק הוצל"פ 180142068 בלשכת ההוצל"פ בראשל"צ.

המערער, שטען כי נודע לו על פסק הדין רק עם קבלת האזהרה מלשכת ההוצל"פ מיום 17.1.06, פנה ביום 19.1.06 לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ההליכים בהוצל"פ.

ביום 24.1.06 קבע בית המשפט כי בכפוף להפקדת 6,000 ש"ח בקופת בית המשפט יעוכבו הליכי ההוצל"פ. במקביל הועבר התיק (הוא התיק נשוא ערעור זה),  בהסכמת הצדדים, לבית משפט השלום בתל אביב לצורך הדיון בבקשה לביטול פסק הדין.

ביום 22.10.06 החליט כב' הרשם כהן במעמד הצדדים על ביטול פסק הדין כפוף לתשלום סך של 2,400 ש"ח תוך 45 יום, דהיינו עד ליום 6.12.06. המערער לא הפקיד את ההוצאות תוך המועד הנ"ל, ובקשתו לבית המשפט בענין העיקול הזמני שהוטל עליו נדחתה ביום 30.11.06 מאחר ולא הפקיד את הערבויות שנקבעו בהחלטה לעיכוב הליכי ההוצל"פ

ביום 24.12.06, לאחר שחלף המועד האחרון לתשלום ההוצאות כאמור, הגיש המערער בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות שהיו תנאי לביטול פסק הדין. בקשתו נדחתה ביום 4.1.07 על ידי כב' הרשם. בעקבות כך המערער הגיש, עוד באותו יום, בקשה חוזרת להארכת המועד לתשלום ההוצאות. בהחלטתו מיום 12.4.07 הורה הרשם כהן למערער להבהיר ולפרט מדוע סכום ההוצאות לא שולם במועד, ומדוע לא הופקד הסכום שנקבע במשך תקופה כה ארוכה.

ההבהרה שהגיש המערער לביהמ"ש ביום 15.4.07 היתה לאקונית ולא פרטה כל סיבה המצדיקה הן את האיחור בהפקדה והן את האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד שמצופה היה שתוגש בתוך המועד שנקבע להפקדת הסכום. במקביל להגשת ההבהרה כנ"ל, הגיש המערער בקשה חוזרת, שלישית במספר, להארכת המועד.

ביום 13.5.07 נתן בית המשפט החלטתו בבקשות, היא ההחלטה נשוא הערעור שבפנינו, לפיה, לנוכח ההחלטות שניתנו בתיק זה, ולאור העובדה שכפי שציין ביהמ"ש בהחלטתו: "עד היום המבקש לא פעל בהתאם להחלטה מיום 10.4.07 הרי שבקשתו להארכת המועד נדחית ופסק הדין שניתן בתיק זה נותר על כנו". החלטה זו היא כאמור נשוא הערעור.

דיון

3.         ב"כ המערער טוענת כי יש לבוא לקראת המערער, ליתן לו את יומו בבית המשפט ולא להשתמש בפרוצדורה כמיטת סדום וחרף פיפיות. לטענתה, אף כי חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ועל אף שהמערער לא עמד באורכות שניתנו לו יש מקום, לפנים משורת הדין, לבוא לקראתו וליתן יומו בבית המשפט, בעיקר כאשר מדובר באורכה של 45 יום שניתנה ע"פ החלטת בית המשפט, להבדיל ממועד שנקבע בחיקוק. לטענתה, העובדה שהמערער לא עמד בלוח הזמנים לא נבעה מתוך זלזול בבית המשפט אלא בשל מצוקתו הכלכלית.

בתיק זה, ניתן במעמד צד אחד פסק דין נגד המערער, בהעדרו, כאשר לטענתו לא קיבל מסירה כדין של כתב התביעה, ולמד לראשונה על הגשת התביעה נגדו רק לאחר שקיבל העתק מפסק הדין בצירוף אזהרה שנשלחה לו על ידי לשכת ההוצל"פ. אף כי המשיב טען כי בוצעה למערער מסירה כדין של כתב התביעה, לידי המבקש עצמו, הסכים ב"כ המשיב על אף שכבר נקט בהליכי הוצל"פ ונגרמו לו הוצאות, לביטולו של פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות.

בית המשפט הסכים לביטול פסק הדין והסתפק בהתניית ביטול פסק הדין כנגד הפקדת הוצאות בסך 2,400 ש"ח בתוספת מע"מ, ובלבד שהוצאות אלה תשולמנה תוך 45 יום מיום החלטה שניתנה ביום 22.10.06.

למערער ניתנה הזדמנות פז כאשר בית המשפט עשה עמו חסד והתנה את ביטול פסק הדין בהוצאות מזעריות בלבד אולם המערער לא ניצל את ההזדמנות, לא הפקיד את ההוצאות ולא טרח להגיש בקשה למתן ארכה להפקדת ההוצאות תוך המועד שהוקצב לו. רק לאחר שהסתבר למערער שעוקלה משכורתו הגיש בקשות למתן אורכה להפקדת ההוצאות.

יצוין כי בקשה זו להארכת מועד הוגשה לאחר שחלפו 18 יום מהמועד האחרון שהוקצב לו להפקדת ההוצאות, ורק בעקבות זאת שהסתבר למערער שהמשיב המשיך בנקיטת הליכים. בקשתו לאורכה סורבה על ידי בית המשפט והמערער שיכל להגיש ערעור על החלטה זו, בחר לשוב ולבקש אורכות מבית המשפט. גם העובדה שבית המשפט, לאחר שאיפשר למערער להבהיר ולפרט את הסיבות בשלן לא עמד במועדים שנקבעו לו - לא התכבד לפרט עובדות אלה בתצהיר, והסתפק בתגובה לקונית, שלא מצדיקה מתן ארכה ובמקום זאת הגיש שוב בקשה, שלישית, להארכת מועד בדיוק באותו נוסח של בקשותיו הקודמות.

השאלה שעומדת לפתחה של ערכאת הערעור היא האם, לאחר שבקשותיו נדחו כדין, יש מקום להתערב בהחלטה וליתן למערער אורכה נוספת.

הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית אלא אם נפלה טעות מהותית שמצריכה את התערבות ערכאת הערעור ובמקרה זה לא ניתן לומר שנפלה כל טעות בהחלטתה של הערכאה הדיונית. המערער קיבל את יומו בבית המשפט, ניתנו לו אורכות ובית המשפט נהג בו לפנים משורת הדין.