פסק-דין בתיק עא 3302/05

השופטת רות לבהר-שרון

בפנינו ערעור על פסק דינו של כב' השופט א. קסירר מיום 28.9.05 בת"א 222670/02

בבית משפט השלום בת"א, שדן בגובה הפיצויים המגיעים למערער בקשר לנזקיו בגין תאונת דרכים.

א.        העובדות ופסה"ד של ביהמ"ש קמא

1.         המערער יליד 10.2.78. בתאריך 2.9.01, בהיותו כבן 23, נפצע בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה, עת נהג ברכב שהיה מבוטח אצל המשיבה.

2.         המערער הועבר ממקום התאונה לבית חולים, נבדק ושוחרר. הוא התלונן על כאבים בצוואר, בגב, בכתף, באמת ימין וירך ימין ואושרה לו חופשת מחלה של כ- 4 חודשים עד ליום 31.12.01.

3.         המוסד לביטוח לאומי קבע, כי לתובע נותרו 10% נכות לצמיתות בתחום האורטופדי בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, בהתחשב בממצאים ההדמייתיים האוביקטיביים עפ"י בדיקת EMG. עוד נקבעו למערער 10% נכות לצמיתות בתחום הנוירולוגי. בדו"ח הוועדה צויין שקיים דיסקרפאנס עצום בין הממצאים האובייקטיביים לבין הבדיקה הפיזיקלית דהיינו תלונותיו של המערער, ועל אף זאת נקבעו לו, כאמור, 19% נכות לצמיתות על ידי הביטוח הלאומי, כאשר אין חולק כי לא הובאו ראיות לסתור על ידי מי מהצדדים, ולפיכך, ועל פי סעיף 19ב' לחוק הפלת"ד, זו הנכות הרפואית הקובעת על פי דין.

4.         ביהמ"ש קמא התייחס בהרחבה למהימנות שהוא מייחס למערער וקבע שהמערער מגזים בתלונותיו ואינו אמין. בקביעה זו התבסס ביהמ"ש קמא על העובדה שהמערער היה מעורב בתאונת דרכים קודמת, כשנה לפני התאונה נשוא הערעור. בית המשפט קבע כי אין להשליך ממנה לענין קביעת הנכות הרפואית, ואולם " ניתן ללמד ולהסיק מעדות התובע לעניינה, על חוסר אמינותו ומהימנותו... כי לא דבק באמת ורחק ממנה ת"ק פרסה".

בית המשפט קמא הסתמך על כך שהמערערהגזים והמציא מגבלות לצורך 'מלחמה עם המעביד שלו', שהתכוון באותה עת לפטרו. ביהמ"ש לא קיבל את הסברו של המערער כי דבר זה נבע מעצה שקיבל מעורך דינו דאז, ומהיותו באותה עת בחור תמים שלא הבין את המשמעות של הדברים.

חיזוק למסקנותיו הסיק ביהמ"ש קמא, בצדק, מסיכום הנתונים בחוו"ד המומחה האורטופד במל"ל, שציין שהתרשם מחוסר אמינות של המערער בתיאור מגבלותיו, ובעיקר מהתרשמות בלתי אמצעית של ביהמ"ש מעדותו של המערער בפניו, " עת נטה להדגים לפרקים מוגבלות כביכול בתנועות צוואריות באופן מוגזם ומעושה וכמו כן מהקלטת המתעדת אותו במסיבת נישואיו, חסר מגבלה כלשהי" .

ביהמ"ש קמא סיכם וקבע שאינו מקבל את הסברו של התובע שתיאר עצמו 'כמי שסובל מהלב' וביהמ"ש מסכם וכותב כי: " קצרה היריעה מלהוסיף עוד לגריעה ממהימנותו".

5.         עובר לתאונה, התובע, בהיותו כבן 23 עבד כאיש מכירות, כנהג חלוקה וכן בעבודות משרדיות - הכל בחברה שבבעלות אביו ודודו, חברה שעסקה בשיווק צבעים לרכב. לאחר חופשת המחלה בעקבות התאונה שב לעבודה חלקית, ולטענתו לא הצליח לעמוד בדרישות העבודה, פוטר, ובעקבות זאת החל ללמד במכללת אשקלון בחוג לכלכלה. המערער בעל תעודת מתכנת מחשבים.

6.         ביהמ"ש התרשם מכך שהמערער מקיים אורח חיים תקין, וכי תלונותיו הן בעיקרן בגין כאבי ראש, סחרחורות וחוסר ריכוז, שלפי קביעת ביהמ"ש אינן מתיישבות עם היותו עובד כקב"ט, עבודה אשר דורשת ריכוז ומיומנויות שכליות ופיזיות.

הפיצויים שנפסקו למערער

7.         ביהמ"ש קמא לא קיבל את עתירותיו של התובע לגבי הפסדים לעבר בתקופת אי הכושר המלא, וקבע שהוא קיבל שכר מלא בתקופה זו.  ביהמ"ש לא קיבל את עדותו ועדות אביו שהוא פוטר מעבודתו בחברה בשל מגבלותיו הרפואיות, וציין שהסיבה לעזיבתו את העבודה, היתה שהוא החל ללמד. ביהמ"ש התרשם מכך שהוא החל לאחר מכן לעבוד כמאבטח, והסתמך על שנכתב ע"י המומחה האורטופד במל"ל " שהפגיעה אינה פוגמת בכושרו לעבוד". בהסתמך על כל האמור לעיל קבע השופט קמא שאין הצדקה לקבל את עמדת המערער לגבי קיומם של הפסדי שכר לעבר, אך מחמת הספק זיכה אותו בהשלמת דמי הפגיעה שקיבל מהמל"ל בסך 4,465 ש"ח בלבד.

8.         ביהמ"ש לא זיכה את המערער גם בהוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, וקבע שלא מצא כי המערער הוכיח שנגרמו לו הוצאות כלשהן, וכי לא שוכנע שהוא זכאי לפיצוי כלשהו בראש נזק זה, אף לא על דרך האומדנה. כך גם לגבי עזרת הזולת לעבר ולעתיד, לגבי הפסדי שכר לימוד, הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות אותן תבע המערער. ביהמ"ש החליט שלא מגיע לתובע פיצוי כלשהו בגין ראשי נזק אלו.

ב.         הפסד השתכרות לעתיד

9.         המערער טען שנכותו התפקודית היא בשיעור 30%, ועתר לפצותו בהתאם על פי שכר נטו של 8,500 ש"ח, הוא השכר שהוא משתכר ואשר לא היה שנוי במחלוקת, וזאת עד גיל 67. בסך הכל עתר המערער לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך של 712,321 ש"ח. 

10.       על אף שנכותו הרפואית של המערער נקבעה על ידי המל"ל והועמדה על 19% ולא היתה שנויה במחלוקת - ביהמ"ש קמא קבע כי לא נגרמה למערער כל נכות תפקודית וכי כושר השתכרותו לעתיד לא נפגע כלל. בית המשפט קמא קיבל את עמדת הנתבעים שהציעו, " לפנים משורת הדין", לפצות את התובע בסך של 20,000 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, וכך פסק.

11.       עוד פסק ביהמ"ש קמא לתובע פיצוי בגין כאב וסבל, על פי נכותו הרפואית, בהתאם לקבוע בתקנות, בשעור 26,000 ש"ח, אך נמנע מלפסוק לו החזר הוצאות, בציינו כי הדבר נעשה בשים לב לכך שתביעתו היתה מוגזמת שכן עמדה על סך של 971,882. ביהמ"ש קבע, על כן, שהתובע יישא בהוצאותיו, בשכר טרחת עורך דינו, וכן ביתרת האגרה.

ג.         טענות הצדדים בערעור

12.       המערער טוען כי בשל נכותו הרפואית הגבוהה שנקבעה על פי דין ולא נסתרה, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנוירולוגי, אשר מבוססת על ממצאי הדמייה אובייקטיביים, כאשר ידוע שהמל"ל פוסק על הצד הנמוך, בזמן שהמל"ל הביא בחשבון את התרשמותו מתלונותיו המוגזמות - לא היתה כל הצדקה לשלול ממנו פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, בעיקר בהתחשב בגילו הצעיר ביום התאונה.