פסק-דין בתיק עא 3300/05

ערעור זה מופנה כנגד החלטת כב' הרשם ש' ברוך, מיום 10.10.2005 (ת.א. 3111/00), לפיה הותר למשיב לתקן את כתב תביעתו, למרות טענת המערערת כי עילת התביעה אותה ביקש להוסיף התיישנה.

על פי העובדות, אשר אינן שנויות במחלוקת, המשיב הגיש בתאריך 20.12.00 לבית משפט זה תביעה שעילתה רשלנות רפואית נגד מדינת ישראל (משרד הבריאות) - המערערת וקופת חולים כללית, יום אחד בלבד לפני הגיעו לגיל 25.

העובדות המפורטות בכתב התביעה מתייחסות לאירועים משנת 1976.

בשל ליקויים בניהול ההליך מצד באת כוחו של המשיב, נמשכו הליכי קדם המשפט עת ארוכה ונדונו על ידי מותבים אחרים של בית משפט זה. מאחר שאין להליכים אלה כל רלבנטיות לערעור שבפני, לא מצאתי צורך להתייחס להשתלשלות העניינים בקשר לכך, והדיון שבפני יתמקד אך ורק בשאלת הבקשה לתיקונו של כתב התביעה.

בהחלטתו, המתירה את התיקון המבוקש, קבע כב' הרשם כי השאלה היחידה שבה יש להכריע היא: האם יש לבדוק את טענות הנתבעות ביחס להעדר עילה נכון למועד הגשת התביעה המקורית, ואגב כך להורות על סילוקה, או שמא ניתן לאפשר את התיקון גם אם מדובר בהוספת נתונים על כתב התביעה המקורי.

לאחר שבחן את טענותיהן של הנתבעות קבע כב' הרשם, שגם אם סבורות הנתבעות שכתב התביעה המקורי לא גילה עילה כלפיהן וגם אם התובע לא צרף את הראיה שהיה חייב לצרף על פי התקנות, ניתן לאפשר לו את התיקון המבוקש, מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בטענות הנתבעות בכל הנוגע לנזק הראייתי שנגרם להן בעטיה של התנהלות התובע.

על החלטה זו הוגשו שני ערעורים.

ערעורה של קופת חולים כללית (ע"א 3316/05) נדחה על ידי בתאריך 29.1.2006, באותו מעמד ניתנה על ידי שהות למדינת ישראל לשקול עמדתה. משהודיעה ב"כ המדינה כי ברצונה להמשיך בהליך, אין מנוס אלא לדון בערעור.

סבורה אני כי יש להבחין בין טענות הנוגעות לסילוק התביעה על הסף לבין תיקונו של כתב התביעה.

הכלל הוא כי רק לעיתים נדירות ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוקה של תביעה על הסף; ולפיכך, כל עוד ניתן "להציל" את התביעה על ידי תיקונה יעדיף בית המשפט להתיר את התיקון. רק באותם מקרים בהם אין להליך תקומה וגם התיקון לא יהיה בו כדי לגבש עילת תביעה לא יהיה מנוס אלא לדחות את התביעה.

סבורה אני כי כלל זה יפה לכל תביעה ואין לאבחן בעניין זה בין בקשת תיקון, שהוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לבין בקשה שהוגשה קודם לכן.

שונה המצב כאשר מתבקש תיקון שמשמעותו הוספת עילת תביעה חדשה, אשר אלמלא בקשת התיקון הייתה מתיישנת, שאז לא יתיר בית המשפט את התיקון המבוקש.

אשר על כן יש לאבחן בין עילת תביעה, אשר נוסחה בצורה לקויה וחסרה, אשר תיקונה מתבקש, לבין עילה חדשה שלא בא זכרה בכתב התביעה המקורי.

כפי שנקבע בע"א 728/79, קירור-אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד, פ"ד לד(4) 126, 131:

            " הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות, לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב תביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא הייתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי".

וזאת בשונה מהשלמת החסר בעובדות העילה, כפי שמבהיר בית המשפט באותו עניין בהמשך (בעמ' 132):

            " ניתן לתקן כתב תביעה המייחס חבות לנתבע אפילו אם מסיבה זו או אחרת נשמטו מכתב התביעה עובדות המשלימות את העילה במובן אותו הזכרנו... יכול וכתב התביעה המקורי מגלה עילה, אך ברצונו של התובע להביא בו שינוי, ויכול שכבר מלכתחילה לא הקים התובע עילת תובענה שלמה ובקשת התיקון באה להשלים את החסר.

            במקרה הראשון אין מניעה להיעתר לבקשת התיקון והיא - כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה, כהגדרתה הרחבה. במקרה השני השאלה היא אך זאת: אם כלל כתב התביעה העיקרי מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם משתמעת, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע". (הדגשה שלי, ש.ד.)

על פי האמור בכתב התביעה המקורי, התובע, יליד 21.12.1975, היה בריא בגופו ובנפשו עד שבוע ימים לפני אשפוזו בבית חולים רמב"ם בתאריך 11.5.76.