פסק-דין בתיק עא 3297/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטרייך-לטר) מיום 19.2.06 (ת.א. 25667/97), לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיבה סך של 287,893 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המערערת היא יזמית בניה.

המשיבה היא חברה שעוסקת בביצוע עבודות עפר ותשתיות.

המשיבה טענה שהמערערת נותרה חייבת לה סכום של כ-377,000 ש"ח בגין חשבונות מאושרים שלא שולמו ונזקים אחרים שנגרמו לה עקב כך שלא איפשרו לה לבצע את העבודות בפרוייקט עין-זיוון ברציפות, כפי שהוסכם, ובשל כך שביצוע העבודה עוכב על ידי המערערת.

סכומי התביעה צומצמו לפי סיכומי המשיבה לחשבון סופי מאושר שלא שולם בסכום של 120,511 ש"ח + מע"מ, וכן הוצאות תקורה למשיבה שנבעו מהתמשכות העבודה מעבר למוסכם.

ג.          מן העובדות הרלוונטיות שבפסק הדין עולה עוד שהמשיבה ביצעה עבור המערערת עבודות בפרוייקט "אחוזת דניה" (ביצוע מבנה מס' 200 בחדרה), ואלה הסתיימו במאי 1995. תהליכי המסירה של הפרוייקט נמשכו עד ספטמבר 1995.

באפריל 1996 היתה פניה של המערערת למשיבה לבצע עבודות בפרוייקט עין-זיוון שלא נכללו במסגרת פרוייקט "אחוזת דניה". (אם כי פרוייקט עין-זיוון ממוקם ליד פרוייקט "אחוזת דניה").

המשיבה התארגנה לקראת העבודה במאי 1996. העבודה בפרוייקט עין-זיוון אמורה היתה להימשך ברצף, ואולם העבודה באתר החלה ביום 16.7.96 והסתיימה ביום 4.10.96, דבר שגרם למשיבה, לטענתה, לנזקי תקורה.

לטענת המערערת היא היתה רשאית לדרוש מן המשיבה לבצע את פרוייקט עין-זיוון בשלבים. לטענת המערערת היתה המשיבה מוכנה להיכנס לביצוע העבודות בפרוייקט עין-זיוון רק אם יתאפשר לה לבצע את העבודות ברצף. אלה החלו רק ביולי 1996, והסתיימו באוקט' 1996.

עוד טענה המערערת לאי-השלמת העבודה על ידי המשיבה בפרוייקט עין-זיוון, לעבודה לקויה, לגביית מחירים שלא כללו הנחה של 3%, וגביית מחירים גבוהים מן המוסכם, ואי-מסירת ערבות טיב.

מציין בית משפט קמא שמרבית הליקויים להם טענה המערערת מתייחסים לפרוייקט "אחוזת דניה", וגם הטענה בדבר מחירים גבוהים מן המוסכם מתייחסת להתחשבנות בפרוייקט "אחוזת דניה".

ד.         מחלוקת מרכזית בין הצדדים היתה כדלקמן:

המשיבה טענה כי החשבון שהוגש בזמנו עבור פרוייקט "אחוזת דניה" היווה גמר חשבון סופי שהמערערת הסכימה לשלם את כל הסכומים הכלולים בו, וכי התשלום היה פרי פשרה שנסגרה בין הצדדים לאחר שנדונו ביניהם כל הטענות המתייחסות לפרוייקט. לפיכך טענה המשיבה, שאין לפתוח מחדש את ההתחשבנות בפרוייקט "אחוזת דניה" שהסתיימה בפשרה, והמחלוקות נותרו לגבי פרוייקט עין-זיוון בלבד.

לעומת זאת טענה המערערת שפרוייקט "אחוזת דניה" ופרוייקט עין-זיוון הינם למעשה עבודות שבוצעו במסגרת אותו הסכם (נ/7) ולכן ההתחשבנות היא אחת, ויש לבדוק את מכלול הליקויים ומכלול ההתחשבנויות.

כמו כן עפ"י אותו הסכם זכאית המערערת לדרוש ביצוע העבודה בשלבים, ולא ברצף.

בית משפט קמא קבע שיש להכריע תחילה בשאלות העובדתיות הבאות וזאת על מנת שניתן יהיה להגדיר את המסגרת לצורך בדיקתו של המומחה שהתמנה על ידי בית המשפט.

השאלות שנקבעו לדיון:

1.         האם היתה הסכמה לביצוע פרוייקט עין-זיוון בשלבים וללא רצף.