פסק-דין בתיק עא 3286/06

אולשביצקי:

שיפודים ותמרים פתחה תיק הוצל"פ. מחצית מתוך חוב ההוצל"פ שולם והמחצית השניה הופקדה בערבות בנקאית. המחצית ששולמה היא בסך 303,000 ש"ח.

הרשקוביץ:

הסכום שהתקבל זה בערך רבע ממה שהיה צריך להתקבל. יחסית לנזק זה מעט מאוד.  הטענה של בלאי היא הרחבת חזית ולא בא זכרה בכתבי הטענות.

אולשביצקי:

אני חוזר על טענותיי בערעור ובעיקרי הטיעון שהגשתי בשני התיקים.

לעניין הציוד הקבוע/הנייד כפי שנטען בערעור: מפנה לנספח יא'1 לעיקרי הטיעון מטעמנו שם צרפנו את החשבוניות עליהן הסתמך חדד בתצהירו בין אם נחקר ובין אם לא נחקר בנושא זה. עדיין חלה החובה על חברי להוכיח כי הוצאו הוצאות אלה ועל בימ"ש קמא לבדוק האם מדובר בציוד של קבע/נייד ולו בימ"ש קמא היה מעיין בחשבוניות היה מגלה במהירות כי המדובר הוא בציוד שאינו נייד, בתשתיות, בארונות חשמל, בתקרות גבס  וזו תשובתי להערת ביהמ"ש מדוע לא חקרתי בנושא החשבוניות את המצהיר עת ניצב על דוכן העדים.

מפנה לחשבונית מס' 010970 ושם מצויין: מצטט.  

גופי תאורה של חברת קרן אור, מדובר בסכומים של 300-400 אלף ש"ח.

מבקש לבחון שוב את החשבוניות ולראות מה מתוכן נייד ומה לא.

נושא שני- הקטנת הנזק בקשר להתקשרות עם אסולין.

בעסקה הוצעו לו 150 אלף דולר, שזה לפחות 600000 ש"ח.

חדד סיפר בחקירה שבגלל פער של 500 דולר בדמי השכירות נפלה העסקה בין אסולין לחדד.  חדד יכול היה לקזז נזקיו בלפחות 600000 ש"ח.

אנו טוענים, שאם היה פער כזה, למה חדד לא הוציא את ה - 500 דולר? אין בחקירה הנגדית שאלה כזו.  לא שאלתי שאלה כזו בחקירה שכנגד של חדד.

בגלל 500 דולר לא יכולה ליפול עסקה כזו.   הוא יכול היה לקזז הנזק.

הוא לא עשה די להקטנת נזקיו. בכל זאת, לא חקרתי אותו בנושא הזה בבימ"ש השלום וזאת מהטעם שנטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע.

נושא נוסף: סע' 3.4 שגם חדד וגם מרשתי הסכימו על מה שנאמר בו. הסעיף הוכנס בטיוטא השלישית. אף טיוטא  לא נחתמה . מבקש לקבוע האם הוא עמד בתנאי ההודעה, כן או לא. אם לא, המשמעות היא שהוא חייב במלוא דמי השכירות עד תום תקופת השכירות.

שלחנו טיוטת הסכם בחודש אוגוסט ולדעתנו באותו שלב כבר חדד ידע שלא יאריך את תקופת השכירות ולכן לא חתם.

לעניין העכבון: ביהמ"ש אומר שהעכבון היה בדין אך מאחר ולא נשלחה הודעה ואין פרופורציה בין שווי הציוד הנייד לבין הסכום המגיע, לא היה מימוש העכבון בתום לב. אנו טוענים שהיה זה סביר גם משפטית וגם עובדתית מצד מרשתי אכן לעמוד לדרוש את מלוא דמי השכירות עד תום תקופת השכירות, בין מהטעם שההסכם הופר, ובין אם מהטעם שההודעה לא ניתנה כדין כמתחייב מסעיף 3.4. משכך, ואם אכן נפתחה הדלת, הרי שגובה הסכום שלגביו מתנהל העכבון עולה על 90000 דולר. במצב דברים שכזה כן יש תום לב. אם ביהמ"ש קבע שיש לשלם רק 5 ח' שכירות, עדיין זה לא פוגע בתום הלב של מרשתי כי באמת אפשר לצפות מאדם סביר שכן מגיעים לו דמי השכירות ולכן ינהל העכבון על מלוא הציוד שהיה שם. היה לי עכבון על הציוד ברגע שהוא נמצא במושכר שבבעלותי.  היה לי עכבון על הכל. באותה שעה סברנו באמת ובתמים וגם אם המדובר בטעות שמגיע לנו מלוא דמי השכירות.