פסק-דין בתיק עא 3284/04

א.     בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בת"א מיום 22.8.2004 (כב' הרשמת ל' בן שמן), אשר דחתה את בקשת המבקשים להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעניינם.

ב.      בקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

ג.       עיקרי העובדות הצריכות לענין

המערער 1 נשוי למערערת 2, והמערערים 3-5 הם ילדיהם של בני הזוג.

המערער 1 היה המנהל של מערערת מס' 6 ( להלן: "החברה").

המערערים 1-5 הינם בעלי זכויות בחלקים שווים בדירת מגורים (להלן: "הדירה").

ביום 29.12.1989 חתם המערער 1 על הסכם הלוואה עם המשיב 1 (בשמו, דאז, בנק לפיתוח ולמשכנתאות לישראל בע"מ), לשם מימון בנית הדירה (להלן: "הסכם ההלוואה הראשון"). המערערים 2-5 חתמו על הסכם ההלוואה כערבים. להבטחת ההלוואה רשם המערער 1 משכנתא ראשונה, ללא הגבלת סכום, על הדירה (כעולה מנספח "א" לתצהירו של מערער 3, שהוגש לתמיכה בבקשת המערערים מיום 22.7.2004, לעיכוב הליכים בלשכת ההוצאה לפועל).

ביום 24.9.1990 חתם המערער 1, כמנהלה של החברה, על הסכם הלוואה עם המשיב 1 ( להלן: "המשיב"), לשם מימון הלוואה עסקית לחברה (להלן: "הסכם ההלוואה השני"). המערערים 1-2 חתמו על הסכם ההלוואה כערבים. (כעולה מנספח "ב" לתצהירו של מערער 3, שהוגש לתמיכה בבקשת המערערים מיום 22.7.2004, לעיכוב הליכים בלשכת ההוצאה לפועל).

המערערים לא עמדו בהחזר ההלוואות השונות, והמשיב פתח ביום 8.8.1995 בהליכים למימוש משכנתא, בתיק הוצל"פ 0-95-56305-01.

ביום 21.5.2000 הסכימו באי כח הצדדים בתיק ת.א. 2258/00 כדלקמן:

"לאור הדיון היום בבש"א 2615/00, אנו מבקשים כי יינתן תוקף של פסק דין להסכמה הבאה:

כי המשכנתא הרשומה בלשכת רשום המקרקעין בירושלים מיום 14.5.1989 על חלקיהם של התובעים בדירה, אשר נמצאת בבנין הבנוי על חלקה 24 בגוש 300012, משמשת כבטחון לסילוק המגיע מהם לנתבע 1 על פי הסכם ההלוואה מיום 29.12.1989, ועל פי הסכם זה בלבד, ומכספי מימוש הדירה יכוסה חלק החוב המגיע מהתובעים לכיסוי ההלוואה הנ"ל בלבד".

כב' השופטת מ' נאור, נתנה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

ביום 31.10.2002, בעקבות מחלוקת שנפלה בין הצדדים, אשר לגובה החוב בתיק, הסכימו הצדדים, כדלקמן:

"הגענו להסכמה לפיה חישוב החוב בתיק יימסר לרו"ח שליד לשכת ההוצאה לפועל. המבקשים יפרעו את מלוא סכום החוב שיקבע בחוות דעתו של רו"ח בתוך 60 יום מיום שתומצא להם. אם לא יפרע סכום החוב כאמור במועד, תמכר הדירה על ידי כונס הנכסים".

            כב' ראש ההוצל"פ נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ביום 8.6.2004 הגיש המשיב 3 את דו"ח רואה החשבון מטעמו, בהסתמך על נתוני תיק ההוצל"פ בלבד (חישוב החוב לרבות הפרשי הצמדה וריבית וקיזוז תשלומים ששולמו בתיק ההוצל"פ), ומבלי לקבל את מסמכי הצדדים וראיותיהם, לענין טענותיהם השונות.

כפועל יוצא מכך, לא ערך המשיב 3 אבחנה בין חובותיהם של המשיבים 1 ו-2 ובין חובותיהם של משיבים 3-5, בהתאם להסכמות הצדדים מיום 21.5.2000 שקיבלו תוקף של פסק דין בתיק ת.א. 2258/00, הנ"ל.

המערערים פנו בבקשה לראש ההוצל"פ למתן הוראות לרואה החשבון, ובכללן, הוראה לקבל ראיות ולשמוע את טענות הצדדים; לשמוע את טענות הצדדים בע"פ וליתן חוות דעת מנומקת ומפורטת, המתייחסת לחבותו של כל אחד מהמערערים, תוך אבחנה בין החובות מכח  הסכם ההלוואה הראשון ובין אלו שצמחו מכח הסכם ההלוואה השני.

כן עתרו המערערים לעיכוב הליכי הוצל"פ, עד לאחר מתן חוות הדעת העדכנית.