פסק-דין בתיק עא 3261/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 25.09.06 במסגרתה מונה השופט (בדימוס) דן ארבל כבורר חליף לעו"ד אמנון עברון ז"ל, אשר כיהן כבורר בבוררות שהתנהלה בין הצדדים.

סמכות עניינית

בטרם אדון בערעור לגופו, מוטל עלי להתייחס לטענה לפיה בית משפט זה אינו מוסמך לדון בערעור על החלטת כב' הרשם משני טעמים: הראשון, ההחלטה נחתמה על ידי כב' הרשם ברוך, המכהן כשופט בפועל של בית המשפט המחוזי, בתוארו כשופט, ולפיכך יש להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון. והשני, הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

באשר לטענה לפיה ההחלטה ניתנה בתוקף סמכותו של כב' הרשם כשופט בפועל, הוצגו על ידי ב"כ המערער החלטות שניתנו בגדרו של הליך זה ועליהן חתם כב' הרשם בתוארו כרשם. מכאן, שתחילתו של ההליך נוהלה על ידי הרשם ב"כובעו" זה והמשכו ב"כובעו" כשופט בית המשפט המחוזי.

על כגון דא נאמר על ידי כב' השופט א' גרוניס ברע"א 1067/04, רולן בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (6) 427, 530-431:

"4. אין זו הפעם הראשונה שמתעוררת שאלה באשר לדרכי התקיפה בסיטואציה שמדובר בה בבעל מינוי כפול, או כאשר תוך כדי התנהלותו של תיק הוחלף כובעו של בעל התפקיד השיפוטי מרשם לשופט. עניין דומה מאוד לזה שבפנינו נדון לפני למעלה משלושים שנה. באותו מקרה נקבע כי גם אם הרשם שהחל לדון בהליך העביר העניין לעצמו בכובעו החדש כשופט, הרי '...לא יכול היה לעשות כן ללא מתן הודעה על כך לבאי-כוח הצדדים ומתן אפשרות להם להשמיע דברם על שינוי כזה בערכאה...': ע"א 134/72 חברת גן לויתן בע"מ נ' רייך [2], בעמ' 96. במקרה שבפנינו נראה שהצדדים לא קיבלו התראה על כך שהמסלול הוחלף מזה של רשם לזה של שופט. ממקרים נוספים שנדונו בפני בית-משפט זה עולה כלל שלפיו כאשר רשם מתחיל לדון בעניין מסוים בכובעו כרשם, עליו להשלים המלאכה בכובעו זה: רע"א 6/87 אוירי (אבירי) נ' בלטיאנסקי [3]; רע"א 542/88 מלקום נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [4]. בפרשה אחרת שהובאה בפני בית-המשפט העליון נקבע כי בנסיבות דומות לאלו שנתעוררו במקרה דנא פתוחה הדרך בפני בעל-הדין המעוניין לתקוף את ההחלטה לבחור בין הגשת ערעור לבית-המשפט המחוזי לבין הגשה של בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה (בש"א 6551/00 פקיד שומה ירושלים נ' פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ [5] והחלטתו של רשם בית-משפט זה שהביאה לבש"א 6551/00 הנ"ל [5] - רע"א 1643/00ג פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים [6]; כמו כן ראו והשוו המ' 578/78 עזרא נ' 'מרבק' תעשיות בע"מ (1970) [7]).

5. נקודת המוצא לבחינת העניין חייבת להיות זו: אין מקום שבעל-דין ייפגע כתוצאה מתקלה שאין הוא אחראי לה, למשל כאשר רשם החל בדיון בהליך מסוים בתפקידו כרשם וסיים את המלאכה בתפקידו האחר - כשופט בפועל. כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, רשם שהחל לדון כרשם יסיים את הדיון בעניין שבפניו בתפקידו כרשם. אין להטיל על בעלי-הדין חובה לעקוב אחרי סדרי המינוי, לדוגמה אם הרשם שהחל לדון נתמנה כשופט בפועל טרם שהשלים את המלאכה. בעלי-הדין אף אינם צריכים לעקוב אחרי הפרוטוקולים וההחלטות על-מנת ללמוד מאלה אם החלטה מסוימת שניתנה במהלך דיון בבקשה כלשהי נחתמה על-ידי בעל התפקיד השיפוטי בתפקידו כרשם או דווקא בתפקידו כשופט".

סוגיית דרך התקיפה של החלטות שניתנו על ידי רשם בהליכים על פי חוק הבוררות, הוכרעה ברע"א 3667/91 יובל גד בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"דמו (1) 188, 190, שם נקבע על ידי כב' השופט (כתוארו אז) ש' לוין:

"הרי נקבע בסעיף 38 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, כי 'החלטה של רשם לפי חוק זה ניתנת לערעור לפי סעיף 8(ב) ו-(ד) לפקודת הרשמים, 1936', שבמקומו באים היום סעיף 96(ב), ו-(ד) לחוק; והנה קבע סעיף 96(ב), שהערעור על החלטת הרשם הוא בזכות, לפני בית המשפט בו משמש הרשם. ודוק: המדובר בכל החלטה של רשם, ולעניין זה הוראותיו של סעיף 38 עדיפות על פני הוראתו הכללית של סעיף 96(א): ע"א 107/84, בר"ע 254/86 [1]. אכן, לעניין זה אין חשיבות לעובדה, שבדחייה (חלקית) על הסף קא עסקינן, ושגם החלטה כזו הינה "החלטה של רשם לפי חוק זה", כאמור בסעיף 38 הנ"ל. וכבר נאמר בר"ע 40/84 [2] מפי השופט ברק, בעמ' 343, שלעניין דיני הבוררות נפתרה סוגיית הערעור על החלטת הרשם לפי ההוראה המיוחדת הכלולה בסעיף 38".

ולגופו של ענין

המשיב, רואה חשבון במקצועו, ניהל שותפות מקצועית עם המערערים.

בשנת 1993 נכרת בין הצדדים הסכם שקבע בסעיף 13:

"במידה ויתגלעו חילוקי דיעות בין בש לבין השותפות ו/או יחידי השותפות בקשר להסכם זה, פרשנותו, ביצועו או בכל ענין ודבר הכרוך בו, תימסר ההכרעה לבוררות בפני בורר דן יחיד. על הליכי הבוררות תחול התוספת השלישית לחוק הבוררות, ברם הבורר יהיה חייב לנמק את פסק דינו, הבורר יהיה מוסמך ליתן צוי ביניים, צווים זמניים ופסקי דין חלקיים, ולא יהיה כפוף לכללי הפרוצדורה ודיני הראיות. הצדדים מסכימים למנות כבורר ביניהם את מר אמנון עברון, עו"ד ואם יסרב למינוי או ייבצר ממנו לפעול יבוא במקומו מר             ".

(ההדגשה שלי - ש.ד.).

לאחר שנתגלע סכסוך בין הצדדים, הופנתה המחלוקת לעו"ד אמנון עברון ז"ל שהחל בניהולה של הבוררות בשנת 2002.

למרבה הצער, נפטר עו"ד עברון בטרם עלה בידו לסיים את הליכי הבוררות והמשיב הגיש לבית המשפט בקשה, בהתאם להוראת סעיף 12(א) לחוק הבוררות הקובע:

"נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר-חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם-הבוררות".

המערערים התנגדו למינוי בורר חליפי, בטענה שמנוסח ההסכם משתמעת הכוונה למנות את עו"ד עברון בלבד ולא איש בלתו. עוד נטען על ידם כי התמשכות הליכי הבוררות היתה בלתי ראויה ואין מקום, בנסיבות אלה, לשוב ולמנות בורר אחר.

כב' הרשם בחן את טענות הצדדים, ובהסתמך על ניסוחה של תניית הבוררות, טיעוני הצדדים והתצהירים, הגיע למסקנה כי אין משתמעת מהסכם הבוררות כוונה שלא למנות בורר אחר במקום עורך-דין עברון, אם לא יהיה באפשרותו לסיים הבוררות.

המערערים טוענים, כי כב' הרשם התעלם מהעובדות שפורטו בתגובתם. עוד מלינים המערערים על כך שנמנע מהם לחקור את המשיב על תצהירו, למרות בקשתם המפורשת, ולא ניתנה להם שהות להגיב על תשובת המשיב, מאחר שההחלטה ניתנה 5 ימים לאחר שהוגשה תגובתו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל, למרות התמשכות ההליכים עד כה.