פסק-דין בתיק עא 3255/06

   1.          הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. אליקים) בתיק א 4667/02, מיום 8.1.06, לפיו נדחתה תביעתו של המערער נגד המשיבה, והמערער חויב לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ש"ח, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה כחוק.

העובדות הצריכות לעניין

2.           ההליכים המשפטיים בין המערער למשיבה החלו ביום 9.11.1998, משהגיש המערער לביהמ"ש המחוזי בחיפה המרצת פתיחה (ה"פ 440/98), בגדרה נתבקש סעד הצהרתי לפיו המערער זכאי ל-20% משווי נכסי המשיבה בישראל, לרבות מתביעה שהגישה המשיבה במסגרת תיק א 928/98 (בבית המשפט המחוזי בחיפה). ביום 20.10.1999 -בעקבות בקשה שהוגשה מטעם המשיבה לסילוק התביעה על הסף - הורה כב' השופט א. רזי על מחיקת תביעת המערער וקבע, כי ראוי שהעניין יידון כתביעה רגילה. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לביהמ"ש העליון על החלטה זו, נדחתה (רע"א 8446/99). ביום 28.12.2000 הגיש המערער תביעה למתן חשבונות וצו עשה כנגד המשיבה לביהמ"ש המחוזי בחיפה (ת"א 1684/00). תביעה זו הועברה על ידי הרשם (כתוארו דאז), ע' גרשון, לבית משפט השלום בשל חוסר סמכות עניינית (באשר התביעה הוערכה בסכום של 1 ש"ח בלבד). בהמשך לכך הוגשה התביעה נשוא ערעור זה, בגדרה נתבקש בית המשפט לחייב את המשיבה למסור חשבונות מלאים ביחס לשווי כלל נכסיה בישראל, ולתת צו עשה לאכוף על המשיבה למסור למערער את המגיע לו על פי התחייבויותיה כלפיו.

             בכתב הגנתה הצהירה המשיבה, כי אין לה כל נכסים בישראל, פרט לתביעה אותה הגישה בביהמ"ש המחוזי, אליה צורף כנתבע גם המערער עצמו. המשיבה לא הכחישה מכתב התחייבות שעליו ביסס התובע את תביעתו, אם כי טענה שיש ליתן לו משמעות שונה מזו המיוחסת לו על ידי המערער, ולמעשה אין המערער זכאי לתשלום כלשהו ממנה.

לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק, הסכימו הצדדים על הסדר דיוני, לפיו יסכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב, ופסק הדין יינתן על סמך סיכומים אלה. תביעת המערער נדחתה, ומכאן הערעור שבפנינו.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.           בית משפט קמא דן בתוכנה של ההתחייבות המהווה את הבסיס לזכויותיו לכאורה של המערער, ובמהותה של תביעת המערער לרבות בקשר לסעד הכספי בשיעור 1 ש"ח שנתבע, ולצו העשה שהתבקש על ידו.בפסק דינו קבע בית משפט קמא: "הפכתי והפכתי בתביעתו של התובע ולא הצלחתי לרדת למהותה של תביעתו" .בין נימוקיו ציין בית המשפט, כימהעדויות שנשמעו הוברר, כי המערער מודע לטיב נכסיה של המשיבה בישראל ויודע גם, כי הצהרתה של המשיבה לפיה אין לה נכסים בישראל (למעט תביעה כספית שהגישה המשיבה גם נגדו) היא הצהרת אמת. המערער ביקש לקבל לידיו 20% מהתביעה הכספית, אך העריך כי סיכוי התביעה להתקבל אפסי, מכאן  שלמעשה סכום תביעתו שלו הוא אפס גם כן. מכל מקום סבר בימ"ש קמא, כי טענותיו של המערער ימצאו מענה במסגרת הדיון המתנהל בביהמ"ש המחוזי. לסיכום נקודה זו קבע בית המשפט, כי המערער מתעקש " ללא כל סיבה עניינית לנהל הליך הסרק שבפניי כדי לזכות מהנתבעת ב- 1 ש"ח".

             בפסק הדין צוין גם, כי התחייבות המשיבה לפי מכתב ההתחייבות מיום 24.7.1995, היא התחייבות כספית טהורה, שכן מדובר על שווי נכסים ולא בנכסים עצמם, ומכאן שצו עשה או סעד אכיפה, אשר נתבקשו במקרה זה, אינם הסעדים המתאימים לסוג זה של התחייבות. עוד צוין, כי גם אם מבקש המערער סעד  כספי, אין הוא זכאי לו, שכן סכום התביעה הועמד על סך 1 ש"ח בלבד (ולפיכך גם לא שולמה אגרה).

עוד נקבע, כי למערער אין זכות לקבל רשימת נכסים פוטנציאליים מהמשיבה, שכן בתביעה למתן חשבונות יש לספק מידע על עובדות הידועות בהווה, והערכות לגבי העתיד אינן נכנסות למסגרת זו.

כמו כן נקבע, כי משמסרה המשיבה שהנכס היחיד שיש לה בישראל הוא התביעה שהוגשה במסגרת תיק א (חי') 928/98, הרי שבכך תם שלב קבלת כל המידע בדבר החשבונות שביקש המערער.

 עוד הוטעם, כי תביעה למתן חשבונות ראוי שתוגש על ידי מי שאין ברשותו המידע        המבוקש, ולא כאשר מצוי בידי המערער - כבמקרה זה - המידע המבוקש, דבר שעלה בבירור מחקירתו הנגדית, וממסמכים בדבר עסקאות שונות שערכה המשיבה ואשר נמצאים בחזקתו של המערער.

 בית משפט קמא הטעים גם, כי התנהגותו של המערער מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, בשים לב לכך שהמערער יודע את הפרטים על העסקאות, ואפילו מחזיק בהעתקי מסמכים, ולמרות זאת בחר שלא להזכירם כלל בתביעתו (שמא תידחה על הסף, או שמא ייאלץ לשלם אגרה).

            כללו של דבר, נקבע על  ידי בית המשפט קמא, כי מכיוון שמטרת התביעה למתן חשבונות היא להציג חשבונות בפני מי שאין בידיו מידע, והואיל והמערער במקרה זה יודע את כל הפרטים המבוקשים, הרי שהוא עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, ודין תביעתו להידחות.

טיעוני המערער

4.        ראשית מבקש המערער לטעון, כי ערעור זה הוגש במועד, שכן פסק הדין נשוא הערעור נמסר לראשונה לידי בא כוחו רק ביום 19.2.2006.

5.        לגופו של עניין, מתואר בהודעת הערעור, כי המשיבה היא חברה שהוקמה ע"י מר ארווינג יאנג, והרשומה בנסיכות ג'רזי (Bailiwick of Jersey), כך שכל רישומיה חסויים. על פי הנטען, מטרת הקמתה של החברה המשיבה הייתה השקעת כספים על-ידי מר יאנג בישראל, והמערער, לאחר שהתמנה לתפקיד דירקטור במשיבה וקיבל התחייבות לפיה יהיה זכאי ל-20% מנכסיה בישראל, החל לפעול להשגת רווחים עבורה.

           לטענת המערער, במהלך השנים 1996-1995 פעל עבור המשיבה בעסקאות שונות שהניבו רווחים יפים למשיבה (עסקת הקו-אופ - 150,000$ ארה"ב; מכירת מגרש מיום 12.7.1995 בתמורה לסך של 45,000$ ארה"ב; הסכם לבניית בית מיום 4.9.1995 שערכו נאמד בסך 120,000$ ארה"ב; מכירת מגרש לבני הזוג פליך בעבור עשרות אלפי דולרים; עסקה עם חברת מישיר נכסים בע"מ). אולם, לטענתו הוא לא קיבל לידיו כל תמורה בגין עסקאות אלו. משנת 1996 אין לו כל קשר עם המשיבה, ואין לו שום ידיעה על נכסיה או פעילויותיה, למעט התביעה על סך של כ-12.8 מיליון דולר ארה"ב שהגישה המשיבה לביהמ"ש המחוזי בחיפה כנגד המערער ואחרים. בהקשר זה טוען המערער, כי אין לו כל אפשרות להעריך את סיכוייה ושוויה של אותה תביעה.

           עוד נטען בערעור, כי שגה בימ"ש קמא, משקבע כי המערער מסכים שהנכס היחיד בישראל שיש למשיבה הוא אותה תביעה, באשר הוא משוכנע כי למשיבה יש עדיין נכסים מוסתרים בישראל שאין הוא יודע על קיומם. כמו כן נטען, כי שגה בימ"ש קמא בקביעתו, לפיה ידיעתו של המערער שוללת את זכותו לקבלת צו למתן חשבונות, שכן למערער ידוע רק על נכסי המשיבה בישראל בשנים 1996-1995. נטען גם, כי טעה בימ"ש קמא כאשר קשר בין התביעה שהוגשה על ידי המשיבה - משנת 2004 - לתביעתו שלו, שהוגשה עוד בשנת 1998.

לטענת המערער, הערכת שווי התביעה ב-1 ש"ח וסכום האגרה ששולם אינם פוגעים בזכותו לקבל חשבונות, שכן אף אם אין בידו כל ידיעה אודות נכסי המשיבה בישראל, זכאי הוא לקבל חשבונות בדמות רשימת הנכסים, ורק לאחר מכן להשלים את סכום אגרת ביהמ"ש בהתאם להערכת שווייה של רשימה זו.

           נטען גם, כי הודעת המשיבה בכתב ההגנה אודות נכסיה בישראל איננה מספקת כתצהיר מתן חשבונות.