פסק-דין בתיק עא 3227/05

          השופט ד"ר קובי ורדי :

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת מני-גור) מיום 31/7/05 בת.א 3590/99 בו נדחתה תביעתה של המערערת כנגד המשיב.

העובדות, המחלוקות והטענות

1.         המערערת הינה חברה ציבורית שעסקה במועדים הרלוונטיים לתביעה, בין היתר, בהשכרת ציוד וכלי רכב בשיטת הליסינג ומתן אשראי כספי.

            אין מחלוקת שביום 11/11/93 נחתם הסכם שכירות מס' 1529/01 (להלן: "הסכם השכירות") בין המערערת לבין חברת לרנת בע"מ (להלן: "חברת לרנת" או "לרנת") לפיו רכשה המערערת מכונות וידאו/סימולטורים (להלן: "הציוד"), על מנת להשכיר את הציוד ללרנת בשיטת הליסינג עפ"י הסכם השכירות, לתקופה של 45 חודשים עפ"י התנאים המפורטים בהסכם השכירות. להסכם השכירות צורף כתב ערבות עליו חתמו כערבים מר משה שפינדל ומר מריו לזניק וזהותם כערבים אושרה ע"י אבי וע"י שמעון הייבלום.

עפ"י כתב הערבות התחייבו הערבים לשלם למערערת בתוך 7 ימים מקבלת דרישה, כל סכום שתידרש לרנת לשלם למערערת במסגרת הסכם השכירות בין על חשבון הקרן ובין על חשבון הריבית או על חשבון הוצאות ו/או ריבית פיגורים.

            יש לציין שביום 21/6/93 נחתם הסכם אחר בין חברת קידי כיף בע"מ (להלן: "חברת קידי כיף או "קידי כיף") לבין המערערת לרכישת ציוד אחר להשכרה בשיטת הליסינג (להלן: "הסכם השכירות האחר").

2.         המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם המשיב חתם על כתב הערבות כערב אישית או כאורגן של חברת מריו לזניק מרכזי מסחר קניונים ומלונאות בע"מ (להלן: "חברת קניונים" או "קניונים") שהיא זו שחתמה לטענתו כערבה על כתב הערבות.

3.         לטענת המערערת משחדלה לרנת מביצוע התשלומים על פי הסכם השכירות החל מ-1/95 מינתה כונס נכסים ביום 28/6/95 לשם תפיסת הציוד, ברם הדבר לא נשא פרי שכן התברר כי הציוד נגנב, ומשנותרה יתרת חובה ללרנת ע"ס 477,899 ש"ח חב המשיב בחוב זה מכוח ערבותו האישית.

4.         כאמור, לטענת המשיב, לא מדובר בערבות אישית כי אם בערבות של חברת קניונים, כאשר מסיבות טכניות בלבד, נחתם כתב הערבות ע"י המשיב ולא ע"י חברת קניונים, כאשר לא היה לו כל אינטרס לחתום באופן אישי על כתב הערבות עבור לרנת.

            לטענת המשיב, קניונים שילמה למערערת על חשבון החוב סכומים העולים על יתרת החוב של לרנת כלפיה.

            פסק הדין של בית משפט קמא

5.         בית המשפט קמא קבע שהמשיב הרים את נטל ההוכחה להראות שהוא לא ערב באופן אישי והוכיח שלא התכוון לערוב אישית אלא חברת קניונים ערבה, בהסכמה ובידיעת המערערת ולכן אין לחייב את המשיב אישית בסכום התביעה ודין התביעה להידחות.

            זאת, לאחר שקיבל את גירסת המשיב כי חתם על כתב הערבות ללא חותמת חברת קניונים מסיבה טכנית בלבד של מחסור בחותמת ששכחו לשים אותה, כאשר המערערת התייחסה לחתימתו לא כערבות אישית אלא כערבות של חברת קניונים, וכך גם עולה מעצם ביצוע התשלומים בגין הערבות ע"י חברת קניונים.

            יחד עם זאת, בית המשפט קמא המשיך ובדק מעבר לצורך האם היה מקום לחייב את המשיב גם אם היתה מתקבלת גירסת המערערת כי המשיב ערב אישית לחוב, וקבע כי גם במקרה זה היתה ערבותו פוקעת או קטנה נוכח הנזק שגרמה המערערת בשיהוי מימוש המשכון ואף בעשיית ביטוח לא מספק לציוד, כאשר גם סכום החוב לא הוכח כדבעי.

            טענות הצדדים בערעור

6.         לטענת המערערת שגה בית משפט קמא משקבע כי המשיב הוכיח כי לא חתם על הסכם השכירות כערב אישית לחוב של לרנת ויש לקבוע כי המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו לסתור את חתימתו כערב אישית על הסכם השכירות. לטענת המערערת, המשיב ידע כי הינו ערב אישית, ואף הציג מצגים שונים כי חתם כערב באופן אישי, והודה שחתם כערב אישי.

            לטענת המערערת לא היה מקום לקביעות בית משפט קמא (מעבר לצורך) שעקב מחדלי המערערת בנושא מימוש המשכון ובנושא ביטוח הציוד יש לפטור את המשיב מחבותו, גם אם היה ערב אישית וכן הוכח גם הוכח גובה החוב, כאשר המשיב לא טען כנגד כך.

            לטענת המערערת, כל זמן שהמשיב היה בעל שליטה בקבוצת מריו לזניק ההלוואה נשוא הסכם השכירות הוחזרה גם אם לא בקצב ובתנאים שסוכמו בהסכמי ההלוואה, כאשר המשיב הוא זה ש"משך בחוטים" של גביית הכסף, ויש להתערב לכן במסקנות של בית משפט קמא שהסיק מתוך הראיות שהובאו בפניו.