פסק-דין בתיק עא 3182/04

א.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטרייך - לטר) מיום 14.11.04 ( ת.א. 8078/01), לפיו נפסק למערער מס' 1 פיצוי בסכום של 4,000 ש"ח, ולמערערת מס' 2 פיצוי בסך 7,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, מע"מ והחזר אגרה, זאת לאחר שהמערערת מס' 2 (ילידת 1939) נפגעה בתאונת דרכים שאונתה לה ביום 24.1.98 ומומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע לה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 5%.

המומחה הרפואי איבחן אצל המערערת מס' 2 כאבים בתנועות עמוד השדרה הצווארי, ללא קיפוח עצבי, ואילו בעמוד השדרה המותני איבחן המומחה כאבים וקיפוח עיצבי.

לדעת המומחה הרפואי התאונה הנדונה החמירה אצל המערערת מס' 2 מצב פתולוגי ישן.

המערער מס' 1 (יליד 1955), רופא במקצועו, הוא בנה של המערערת מס' 2.

המערער מס' 1 נפגע גם הוא בתאונה זו, אך לא נותרה לו נכות צמיתה.

לטענת המערער מס' 1 הוא שהה בתקופת אי-כושר ארוכה עקב התאונה ונזקק לטיפולים רפואיים הן בארץ והן בהולנד, שם היה מקום מושבו ועבודתו אותה עת.

ב.         בית המשפט קמא ציין בפסק דינו שהמערערת מס' 2 עבדה כמורה ויצאה לפנסיה בשנת 1989 עקב בעיות נפשיות. המערערת מס' 2 טענה בתצהיר העדות הראשית כי נהגה ליתן שיעורים פרטיים בתשלום באופן קבוע לשני תלמידים שלוש פעמים בשבוע, אך כב' השופטת קמא ציינה כי לתצהירה לא צורף כל אישור או קבלה או תצהיר של מי מן התלמידים, ובחקירתה הנגדית אישרה שאין לה קבלות וכן המעיטה המערערת מס' 2 בערך השיעורים שנתנה.

בשאלון נשאלה המערערת מס' 2 האם עבדה טרם התאונה ובתצהיר התשובות השיבה שהיתה בפנסיה מסוף שנת 1989, ובתצהיר התשובות אין זכר לטענתה בדבר שיעורים פרטיים.

בהתייחס לטענת המערערת מס' 2 שעקב התאונה היא נזקקה לעזרה בביתה, ציינה כב' השופטת קמא שלא הובאה לענין זה כל ראיה, ולפיכך, פסקה שהנזק היחיד בגינו זכאית המערערת מס' 2 לפיצוי הינו נזק שאיננו ממוני (בסכום של 7,000 ש"ח).

ג.          המערער מס' 1 טען שהתכוון לחזור להולנד ביום 1.2.98 ועקב התאונה חזר להולנד רק ביום 16.2.98, וגם אז שב למשרה חלקית.

באשר לטענת הפסד שכר קבעה כב' השופטת קמא שמתלושי השכר שהוגשו עולה כי שכרו של המערער מס' 1 ברוטו נותר ללא שינוי, וכי מתלושי אוקטובר - נובמבר 1998 עולה ששכרו ברוטו אף עלה.

כמו כן ציינה כב' השופטת קמא שהמערער מס' 1 לא הגיש כל מסמך המלמד על כך שהוא היה אמור לעזוב את הארץ קודם לתאריך שבו טס להולנד, ולא הוגש כל מסמך של משרד נסיעות על כך. המערער מס' 1 גם לא הוכיח, לפי קביעת בית משפט קמא, הפסד השתכרות, ולפיכך נפסק לו פיצוי של 4,000 ש"ח בגין נזק שאיננו ממוני, בהעדר נכות.

ד.         התובעים מלינים בערעורם על מיעוט הפיצוי שנפסק להם.

עיינו בהודעת הערעור, בתיקו של כב' ביהמ"ש קמא, ובעיקרי הטיעון של שני הצדדים, וכן האזנו ביום 20.12.05 לטיעוניהם של ב"כ שני הצדים בשעת הדיון בפנינו.

הגענו למסקנה לפיה אין מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של כב' בית המשפט קמא למעט בנושא אחד אליו נתייחס בהמשך.

ה.         בפני כב' בית המשפט קמא נחקרה המערערת מס' 2 בחקירה נגדית על תצהירה (ת/1). לכב' בית המשפט היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדות, וכידוע אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אלא אם קביעות אלה אינן עולות בקנה אחד עם התשתית הראייתית שהוצבה בפני בית המשפט, ולא זה המקרה שבפנינו.

המערער מס' 1 לא הופיע לחקירה נגדית על תצהירו בפני בית משפט קמא.

ב"כ המערערים מסר לבית משפט קמא:

"שוחחתי עם חברי. לגבי התובע, הוא מוכן לוותר על חקירתו, ונוכל לגביו לטעון לפי החומר".