פסק-דין בתיק עא 3177/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מיכאל תמיר) אשר דחה את התנגדויות ס.ע.ן. זהב בע"מ ועם רם פיתוח דרום נתניה בע"מ (להלן:" המערערות") בשש תביעות לביצוע שיקים שהגיש כנגדן בנק המזרחי המאוחד בע"מ להלן:" המשיב")  והורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ שמספרם 2-72-02086-01, 4-72-02088-01,

 3-02- 86839-01, 3-72-1039-01 , 02-86842-01 ,1-9-72-10305-01, כנגד המערערות. התביעות נדונו במאוחד.

המדובר בשבעה שיקים שמשכו המערערות לפקודת חברת נוגה אלקטרוטכניקה בע"מ (להלן:" נוגה") אשר סוחרו על ידה למשיב.

טענות המערערות כנגד ביצוע השיקים, לפיהן: המשיב אינו אוחז בשיקים נוכח פגמים שנפלו בחתימת ההיסב, אינו אוחז כשורה והמערערות רשאיות לקזז את חוב נוגה, נדחו אחת לאחת בפסק הדין.

בערעורן שבות המערערות ומעלות את אותן הטענות שנדחו כשחיצי הערעור מופנים הפעם כלפי ממצאי עובדה של ערכאה דיונית עליהן הושתת פסק הדין.

כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה וטיעוני המערערות לא שיכנעונו כי המקרה שבפנינו מצדיק חריגה מן הכלל האמור.

בית המשפט נימק היטב בפסק דינו מדוע לא עלה בידו לקבל את טענות המערערות. כך קבע כי המשיב הוכיח כדבעי שהחותמת של נוגה שהוטבעה על השיקים - ,כשאין בפי המערערות טענה שהחותמת אינה אותנטית, - היא בגדר הסב כדת וכדין היות וזו הוטבעה בהרשאתה של נוגה אשר הסמיכה את מר נגר, מורשה מטעמה להסב את השיקים בדרך זו וטענה זו לא נסתרה.

המערערות לא טענו בכתבי ההתנגדות כי החותמת הוטבעה שלא בהרשאת החברה והעלו טענה זו רק בשלב הסיכומים כך שמדובר בשינוי חזית אסור. אנו נוסיף ששינוי חזית זה אף נוטל מעוקצה של הטענה ומאיין את משקלה.

בנוסף נמנעו המערערות מהבאת נגר לעדות מטעמן, על מנת להפריך את טענת נוגה לפיה מר נגר הורשה להסב את השיקים בשם נוגה.

בנסיבות אלה צדקה הערכאה הדיונית במסקנתה שאין כלום בטענה שההסב פגום ואף במסקנתה כי גם אם נותר ספק שהחתימה על השיקים הינה של המרשה (וספק כזה לא קם) אזי יש להעדיף את הפרשנות שחתימת ההסב אכן נעשתה בשם נוגה לפי שסעיף 25(ב) לפקודת השטרות (נ"ח) קובע כי:

" כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך".

זאת ועוד. כפי שנקבע בפסק הדין גם היועצת המשפטית של נוגה, עו"ד רוית לביא החתומה על מוצג נ/1 (למוצגי המערערות במשפט) לפיו עפ"י החלטת נוגה מ- 3.2.93 נדרשו שתי חתימות כדי לחייבה בסכום העולה על 10,000 ש"ח כאשר שמו של נגר לא נזכר ברשימת מורשי החתימה של נוגה, לא הובאה להעיד כי מסמך זה אכן היה בתוקף במועד הסבת השיקים.

להדגיש שההחלטה נשוא האישור נ/1 נתקבלה 3 שנים לפני מועד פרעון השיקים.

המערערות נמנעו לא רק מהבאת עדה רלבנטית זו לתמוך בטענותיהם כי אם נמנעו מלהביא עדים אחרים מטעם נוגה על מנת להוכיח למי היו נתונות במועד הרלבנטי זכויות החתימה על שיקים של נגה. בנסיבות שנפרשו בפני ערכאה דיונית יש להשקיף על ההימנעות מהבאה לעדות של מר נגר, עו"ד לביא, ועדים אחרים מטעם נוגה ככזו הפועלת לרעת המערערת ולא לרעת המשיב כטענתן בערעור.

לא זו אף זו, נקבע בפסק הדין כי מר אפרתי שהעיד מטעם המערערות לא הצליח לומר בוודאות מידיעה אישית כי אכן נדרשו שתי חתימות לצורך הסבת השיקים על ידי נוגה ולמעשה אישר בתשובה לשאלה:

" ש. אז יכול להיות שלחברת נוגה יש זכויות חתימה על השיקים או זכויות חתימה שונות לגבי הסבת שיקים בשונה ממצבה של חברת ס.ע.ן.

ת. יכול להיות".

הערכאה הדיונית אף צדקה בקביעתה שגם אלמלא עלה בידי המשיב להוכיח כי ניתנה למר נגר הרשאה להטביע את החותמת בשם נוגה הרי " כל עוד התובע (המשיב)  לא ידע ואף לא היה צריך לדעת כי ההסבה נעשתה בלא הרשאה הרי שהיה רשאי להסתמך עליה ולראות בה הסבה תקפה ומחייבת". בפרט שע"פ עדות מר עמר מטעם המשיב, מר נגר אישר לו לבצע עסקאות במיליוני שקלים ועל כן לא חשד כלל כי קיימת אפשרות שהוא לא היה מוסמך להסב שיקים לטובת המשיב. כן יש להדגיש כי שיקים דומים של נוגה כובדו לאורך זמן ממושך עד שנוגה נקלעה להקפאת הליכים ופרוק.

עוד הוכח במשפט כי המשיב נעשה אוחז השיקים לפני שעבר מועד פרעונם, כי נטל את השיקים בתום לב ובעד ערך, ובשעה שסיחרו לו אותם לא היתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה. גם הוכח במשפט ובית המשפט קבע זאת כממצא עובדתי שהמשיב נתן תמורה בעד השיקים.