פסק-דין בתיק עא 3164/03

1.      ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט דוד גדול) מיום 5.5.02, לפיו התקבלה באופן חלקי תביעת המערער בגין ערבות המשיב. 

רקע עובדתי

2.       המערער היה שותף בחברת קרן מאיר בע"מ (להלן: "החברה"). ביום 30.8.93 פרש מהחברה והעביר את מניותיו לשותפו ולאשתו.

• בחודש אוגוסט 93' , עוד טרם פרישתו מהחברה, ביקש המשיב מהמערער, הבנק הבינלאומי הראשון (להלן:"הבנק"), להוציא ערבות בנקאית לטובת בנק לאומי על מנת להבטיח מתן אשראי לחברה ע"י בנק לאומי. ערבות זו נשענה על בטחונות שהיו בחשבונו האישי של המשיב.
• ביום 3.2.95 דרש בנק לאומי מהמערער את פרעונה של ערבות זו, והאחרון נאלץ לפורעה.
• תשלום הערבות הבנקאית לבנק לאומי כוסה, בחלקו, על ידי חברת קרן מאיר. אך נותר חוב של 140,000 ש"ח נכון לחודש פברואר 95', שהמשיב היה ערב לו.
• על מנת למנוע מימוש מיידי של הבטחונות בחשבונו האישי עקב חוב זה, יזם המשיב נטילת הלוואה ע"י החברה לצורך כיסוי החוב. החברה נטלה הלוואה בסך 140,000 ש"ח בתאריך 20.2.95 (להלן:"ההלוואה"), והמשיב חתם על ערבות בסך 140,000 ש"ח בתאריך 21.2.95. ערבותו גובתה בתוכנית חסכון שהיתה רשומה על שמו. מועד הפרעון הראשון על חשבון ההלוואה היה בחודש מרץ 95'. מחודש זה ועד לחודש אוגוסט 95' החיובים בגין ההלוואה הוזרמו לחשבון העו"ש של החברה. כלומר, חשבון העו"ש חויב בתשלום ההלוואה וכנגדו זוכה חשבון ההלוואה. אולם, בתקופה זו החברה לא הפקידה תשלומים לזכות חשבון העו"ש שלה אשר היה ביתרת חובה. כמו כן, החברה לא הפקידה תשלומים לפרעון ההלוואה בחשבון ההלוואה מלבד הסכומים שהועברו מחשבון העו"ש אשר, כאמור, היה ביתרת חובה. מתקופה זו ואילך חשבון ההלוואה לא נפרע והוא החל לצבור ריבית פיגורים. לפיכך, ביום 26.2.96 פנה הבנק במכתב למשיב, כערב לסכומים המגיעים לבנק מהחברה, ודרש ממנו לפרוע את חובו לבנק.
• המשיב לא עשה כן, וביום 6.6.97 קזז הבנק את תוכנית החסכון של המשיב בסך 93,150 ש"ח כנגד יתרת החוב בחשבון העו"ש שנוצרה מהפיגורים בהלוואה (בסך 45,294 ש"ח) וכנגד ריבית הפיגורים שנצברה על יתרת ההלוואה שלא שולמה מיום 30.8.95 ועד סוף שנת 96' (בסך 47,229).
• בתביעתו תבע הבנק את המשיב, לפרוע כערב, את יתרת ההלוואה שלא קוזזה, היתרה לפי חשבון ההלוואה, היינו 233,025 ש"ח נכון ליום 31.12.00.  לטענת הבנק לפי ס' 4 לכתב הערבות כל סכום שהבנק ידרוש מהערב ישא ריבית בשיעור הגבוה ביותר הנהוג בבנק לגבי יתרות חובה בחשבונות חוזרי דביטוריים מיום הדרישה ועד יום התשלום בפועל.
• המשיב טען כי הואיל והבנק חייב את חשבון העו"ש של החברה בגין תשלומים על חשבון ההלוואה, אזי במישור היחסים בינו לבין הבנק יש לראות סכומים אלו כסכומים שנפרעו. ומכאן שאין לעשות שימוש בערבותו. לפיכך, קיזוז תוכנית החסכון שלו כנגד יתרת העו"ש בוצעה שלא כדין. לשיטתו, הבנק היה רשאי לחייבו אך ורק ביתרת החובה של ההלוואה ולא ביתרת החובה שנצברה בחשבון העו"ש של החברה.
• בנוסף טען כי המכתב מיום 26.2.96 אינו מהווה מכתב דרישה כנדרש.
• המערער טען כי חשבון העו"ש קויים לצרכי ההלוואה בלבד ולכן חיוב חשבון זה אשר היה ביתרת חובה אינו נחשב כפרעון ההלוואה, וכי המשיב ערב לתשלומי ההלוואה אשר חויבו בחשבון זה ולא נפרעו.
• המשיב הגיש תביעה שכנגד, בה טען כי נגרמו לו נזקים בגין מימוש מוקדם של תוכנית החסכון. עוד טען כי הבנק העביר לבנק לאומי סכומים עודפים על הנדרש.
• המערער טען כי הסכומים שהועברו לבנק לאומי מעבר לערבות הבנקאית הנקובה, נובעים מהפרשי הצמדה כדין בלבד.

• פסק-דינו של בית משפט השלום

3.       בית משפט השלום קבע כי חיוב חשבון העו"ש, אשר היה ביתרת חובה, נחשב כפירעון על חשבון ההלוואה. בחשבון העו"ש נעשו פעולות נוספות שלא לצרכי ההלוואה, כך שהחשבון היה פעיל, ולכן זיכוי חשבון ההלוואה באמצעות חיוב חשבון העו"ש בחודשים מרץ עד אוגוסט 95' נחשב כפירעון ההלוואה, ואין לשוב אל המשיב על מנת שיפרע חיובים אלו. בית המשפט קיבל גם את עמדתו של ב"כ המשיב בסיכומיו בנוגע לפרשנות העובדות ולמסקנה המשפטית הנובעת מהן כפי שבאה לידי ביטוי בע"א 5300/92 בנק לאומי לישראל נ' "אורות" פ"ד מא (5) 273, לפיה חיוב חשבון דביטורי הנמצא ביתרת חובה, ייחשב כפירעון הלוואה ולא כאקט רישומי גרידא, אם הוסכם על כך בין הצדדים. לפיכך, מכל סכום שיפסק לחובת המשיב יש לנכות סך של  45,294 ש"ח, היינו יתרת החוב בחשבון העו"ש שנוצרה מהפיגורים בהלוואה וקוזזה כנגד תוכנית החיסכון של המשיב.

בית המשפט קיבל את גרסת המשיב בתצהירו לפיה נכון ליום 6.6.97 לו היתה תוכנית החיסכון מקוזזת כנגד יתרת ההלוואה בחשבון ההלוואה ולא כנגד יתרת החובה בחשבון העו"ש, היתה יתרת החוב בחשבון ההלוואה עומדת על סך 12,212 ש"ח.

המכתב מיום 26.2.96 אינו מהווה מכתב דרישה. היות והבנק רשאי לחייב את המשיב בגין ריבית חריגה בשל יתרת חובה בחשבון ההלוואה, יש לשלם ריבית חריגה על סכום זה, 12,212 ש"ח, מיום 6.6.97 ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחתה.

טענות הצדדים