פסק-דין בתיק עא 3161/04

1.         הערעור הוא על פסק-דין מיום 8/11/04 של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט מנחם רניאל) בת"א 29382/00, לפיו נתקבלה בקשת המשיבה (להלן: המועצה ), לסלק על הסף את תביעת המערער מחמת טענת התיישנות, וזאת לפי תקנה 101א(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

הרקע והנסיבות הצריכות לעניין :

2.         המערער הגיש תביעה ביום 24/12/00 במסגרת ת"א 29382/00 כנגד ענבל חב' לביטוח בע"מ וכנגד המועצה, בגין נזקי גוף שנגרמו למערער לטענתו, בעת היותו תלמיד בבית ספר יסודי ביום 9/4/87. על פי הנאמר בכתב התביעה נפגע המערער עת ששיחק ביחד עם שאר התלמידים בחצר בית הספר הנמצא בבעלות או בהחזקת המועצה, החליק על הרצפה שהייתה רטובה ומלוכלכת, נתקל בבור, נחבט על האדמה ונחבל קשות בחלקי גופו השונים בעיקר באמה השמאלית (סעיף 6 של כתב התביעה).

יודגש כי בכתב התביעה לא צוין תאריך לידתו של המערער ו/או גילו בעת התאונה הנטענת.

3.         בכתב ההגנה שהוגש מטעם ענבל חברה לביטוח בע"מ ביום 7/2/01 הועלתה, בין היתר, טענת התיישנות ובקשה לדחות את התביעה על הסף וזאת מן הטעם שהמערער היה בעת קרות התאונה (9/4/87) בן 14, בהיותו יליד 1973. בנסיבות אלה הפך המערער לבוגר בן 18 עוד בשנת 1991 או בסמוך לאותו מועד, ולכן, התביעה שהוגשה כ- 9 שנים לאחר מכן התיישנה (סעיף 2 של כתב ההגנה).

4.         על פי החלטה שניתנה ביום 19/2/01 נדרש התובע להגיב לטענת ההתיישנות האמורה, והוא אכן עשה זאת בתשובה שניתנה ביום 20/3/01. על פי האמור שם יש מקום להפעיל את סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מאחר שהמערער גילה לטענתו את הקשר הסיבתי בין נזקו לבין הפגיעה האמורה רק בשנת 1999, וזאת כאשר נבדק על ידי רופא אורטופד, ד"ר גורדון ביום 7/5/99.

5.         המועצה לא הגישה כתב הגנה, וביום 4/7/01 הגיש המערער בקשה למתן פסק-דין חלקי כנגדה. המערער חזר על בקשתו האמורה ביום 25/7/01. בינתיים הגיש המערער כתב תביעה מתוקן על דרך של צירוף מדינת ישראל - משרד החינוך, כבעל דין נוסף. 

            גם לכתב התביעה המתוקן לא הגישה המועצה כתב הגנה, ולפיכך ביום 25/7/01 ניתנה החלטה בה נקבע כי מאחר שלמועצה ניתנו מספר הזדמנויות להגיש כתב הגנה והיא לא עשתה כן, ואף לא הגיבה לבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, קבע בית המשפט כי  המערער זכאי לפסק-דין כנגד המועצה. ואולם, מאחר שסכומי הנזק מוכחשים גם בהעדר כתב הגנה, ובכל מקרה יהיה צורך להוכיחם גם כלפי הנתבעים האחרים, הורה בית המשפט על מתן תצהיר של התובע, ושיעורו של הנזק יקבע כלפי הנתבעים האחרים ויחול גם על המועצה. יש לציין כי כלפי הנתבעים האחרים הייתה צריכה להתברר גם שאלת החבות, לרבות טענת ההתיישנות, שעד לאותו מועד לא נדונה.

6.         הנתבעים בתיק - ענבל חברה לביטוח בע"מ ומדינת ישראל יחד עם המערער הסכימו בישיבת בית המשפט ביום 3/2/02 למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדי - ד"ר דורון נורמן, וכן הסכימו כי הנכות הפלסטית תקבע גם כן על ידי אותו מומחה.

            למרות שלכאורה הסכימו הנתבעות האחרות (ענבל ומדינת ישראל) להמשיך ולדון בשאלת הנזק, לא היה בכך משום הודאה מטעמן בשאלת החבות.

ואכן, ביום 22/7/02 הוגשה בקשה מטעם הנתבעות האחרות לקיים דיון בשאלת  ההתיישנות, בטרם מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, וזאת לאחר שניסיון הפשרה בין הצדדים לא עלה יפה.

כלומר, הנתבעות ביקשו למעשה לדחות את מועד המינוי של המומחה, ובכך הביעו דעתן כי שלב הוכחת הנזק טרם הגיע, וכי שאלת החבות, לרבות טענת ההתיישנות טרם הוכרעה וכי לא היה ב"התקדמות" בקשר למינוי המומחה כדי לוותר על הטענות המהותיות האחרות לרבות הטענה המקדמית בדבר התיישנות. המשך ההליכים מלמדים גם הם על מסקנה זו.

7.         בהחלטה מיום 27/2/03 קבע בית משפט השלום את התיק לדיון בפניו להוכחות לצורך בירור שאלת החבות וההתיישנות. ההוכחות לא התקיימו, מאחר שביום הדיון 2/6/03, שהיה קבוע לשמיעת ראיות, הופיע ב"כ הנתבעות על דעת ב"כ התובע והודיע כי הצדדים הגיעו לפשרה לפיה התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 או מי מטעמן בכל הקשור לעילה מכוח ביטוח תאונות אישיות, פקודת הנזיקין וכל עילה אחרת, תדחה ללא צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. להסדר זה ניתן תוקף של פסק-דין ביום 2/6/03.

            המסקנה מן האמור שהתביעה כנגד הנתבעות - ענבל חברה לביטוח ומדינת ישראל - נדחתה למעשה על הסף מחמת טענת התיישנות.

8.         רק ביום 9/10/03 הגישה המועצה כתב הגנה. בסעיף 4 לכתב ההגנה תחת הכותרת "טענות מקדמיות" נטען כי יש לסלק את כתב התביעה על הסף על פי תקנה 101 לתקנות מחמת התיישנות התביעה, מזה זמן רב. באותה בקשה חזרה המועצה על טיעון דומה שהועלה בזמנו על ידי חברת ענבל וציינה כי המערער הוא יליד 1973, וכי מלאו לו 18 שנים בשנת 1991, כך שלכל היותר יכול היה להגיש את תביעתו עד לשנת 1998 בעוד שהתביעה הוגשה בשנת 2000.

            על אף שהטענה נטענה במפורט בכתב ההגנה, קבע בית משפט קמא כי אם עומדת המועצה על בקשתה לסילוק על הסף עליה להגיש בקשה נפרדת לעניין זה, שאם לא כן תחשב כמוותרת על הטענה (החלטה מיום 25/11/03).

            המועצה לא הגישה בקשה נפרדת, ואולם, חזרה והעלתה את הטענה בטיעוניה בעל פה בפני בית משפט קמא בישיבת הקדם שנקבעה ליום 2/3/04. המועצה הייתה ערה להחלטת בית המשפט ואולם ציינה באותה ישיבה כי בשל חוסר סדרים במועצה וכן עקב הבחירות שהתקיימו בחודש נובמבר ובשל חילופי עורכי דין, לא הוגשה בקשה עצמאית לסילוק על הסף. עוד טענה המועצה, כי לא הייתה ערה לכך, שאם לא תוגש בקשה נפרדת, יהיה בכך משום ויתור על הטענה. לפיכך ביקשה המועצה אורכה או לחלופין לקבל את בקשתה, במיוחד מאחר שהמערער לא הופיע לאותה ישיבה, בעת העלאת הבקשה.

            בית המשפט לא קיבל את הבקשה. בעקבות הטיעון האמור ניתנה החלטה לפיה לא הותר למועצה לעמוד עוד על טענת ההתיישנות, ואולם מאחר שהתובע לא הופיע הורה בית המשפט על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות.

            בסופו של דבר התייצב התובע באותו מועד, בית המשפט ביטל את ההחלטה בדבר מחיקת התביעה, ואולם בית המשפט לא נעתר לבקשה החוזרת של המועצה לשנות את החלטתו בדבר ויתור המועצה על טענת ההתיישנות, ובית המשפט הורה למועצה להגיש חוות דעת רפואית כדי לעמוד  על שיעור הנזק המתחייב בתיק.