פסק-דין בתיק עא 3119/04

א.         בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר ר. סוקול) מיום 15.10.04 בתיק אזרחי 19700/98 לפיו חוייבו:

            הנתבע מס' 1 - מר אלברט תורג'מן (משיב מס' 2 ב-ע.א. 3136/04)

            הנתבע מס' 2 - בנק העצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ (המערער ב-ע.א. 3136/04)

            והנתבע מס' 3 - עו"ד מ. זנטי (המערער ב-ע.א. 3119/04)

            לשלם לתובעים (המשיבים) סימה אזולאי, ועזבון המנוח רפאל אזולאי ז"ל, את הסכום של 133,586 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.4.1999 עד התשלום המלא בפועל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח ומע"מ על שכר הטרחה.

              כמו כן חוייב עוה"ד מ. זנטי להשיב לבנק העצמאות 50% מכל סכום שחוייב הבנק לשלם לתובעים (אזולאי) וכן 50% מאגרת המשפט ששילם הבנק בהודעה לצד שלישי ששיגר הבנק לעוה"ד מ. זנטי.

ב.         תמצית הנסיבות הצריכות לעניין:

ביום 29.5.1983 נעשה הסכם רכישה לפיו התחייבו בני הזוג אזולאי למכור לבני הזוג תורג'מן את זכויותיהם בדירה בת שני חדרים בקרית שמונה. למימון רכישת הדירה פנו ה"ה תורג'מן לבנק העצמאות ונטלו ממנו מילווה בסך 520,000 ש"ח. כספי המילווה, לאחר ניכוי הוצאות, הועברו לעוה"ד מ. זנטי אשר מסרם לידי ה"ה תורג'מן.

ביום 7.6.83 (כשבוע לאחר חתימת הסכם הרכישה) נערך בין תורג'מן לבין אזולאי מסמך לפיו הסכימו הצדדים על ביטול הסכם הרכישה. מסמך הביטול לא נמסר לא לעוה"ד מ. זנטי ולא לכל גורם אחר. החזקה בדירה נותרה בידי בני הזוג אזולאי, ומעולם לא הועברה לידי תורג'מן.

ג.          עד 1991 המשיכו ה"ה תורג'מן לשאת בתשלום החזרי המילווה, אך החל משנת 1991 חדלו. עם הפסקת תשלום החזרי המלווה החל הבנק לנקוט בהליכים לגביית החוב לרבות מימוש השעבוד שהוטל על הדירה ומכירתה, ואכן בסופו של דבר נמכרה דירת אזולאי על-ידי כונס נכסים מטעם הבנק והתמורה הופקדה בבנק לכיסוי יתרת החוב בגין המילווה.

ד.         ביום 13.3.00 הגישו בני הזוג אזולאי את כתב התביעה המתוקן השני ובו טענות:

כנגד בני הזוג תורג'מן, על כך שהסכם רכישת הדירה בוטל, ולכן נטילת המילווה ושעבוד הדירה להבטחת החזר המילווה נעשה שלא כדין ולפיכך על תורג'מן להשיב את מחיר הדירה כפי שנמכרה ע"י הבנק (135,568 ש"ח למאי 1999).

            כנגד עוה"ד מ. זנטי - על כי קשר קשר עם תורג'מן להונות (כך נטען) את הבנק, וכך קיבל לידיו את מלוא סכום המילווה מן הבנק. סכום זה הועבר שלא כדין ותוך הפרת חובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליו כעורך-דין.

כן נטען שעוה"ד מ. זנטי התרשל בתפקידו כעורך-דינם של התובעים (אזולאי), ונתבע לכן לפצות את ה"ה אזולאי בסכום של 200,000 ש"ח.

            בנק העצמאות נתבע אף הוא לפצות את ה"ה אזולאי, באותו סכום, ונטען שהבנק התרשל במתן המילווה ובמימוש השעבוד וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לתובעים (ה"ה אזולאי).

ה.         במערכת היחסים שבין התובעים (ה"ה אזולאי) לבין בני הזוג תורג'מן קבע בית-משפט קמא בפסק-דינו, שבני הזוג תורג'מן קיבלו את כספי המילווה, וכי להבטחת החזר המילווה מימש הבנק את השעבוד ומכר את הדירה. לא הובאה כל ראיה על כך שתשלום כלשהו מכספי המילווה הועבר לתובעים - אזולאי, וברי שכל כספי המילווה נמסרו לבני הזוג תורג'מן.

הדירה אמורה היתה להישאר בבעלות אזולאי, אך בניגוד להסכמה הועברה הדירה על שם תורג'מן ונמכרה על-ידי הבנק עקב הפרת התחייבותו של תורג'מן לשלם את החזרי המילווה.

(גירסת תורג'מן בדבר עסקת המירמה - נדחתה).

ו.          מסקנת בית-משפט קמא היתה שאזולאי ותורג'מן התקשרו בהסכם רכישה כדין, ולאחר מכן הוסכם ביניהם על ביטול הסכם הרכישה. תורג'מן לא מסר על דבר הביטול לעוה"ד מ. זנטי וגבה את תשלומי המילווה שניתנו לו לרכישת הדירה. כתוצאה מרישום הדירה על שם תורג'מן [שלא כדין, בניגוד להסכם הרכישה ובניגוד למסמך הביטול], ושעבודה של הדירה לבנק - איבדו בני הזוג אזולאי את דירתם.