פסק-דין בתיק עא 3093/06

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטרייך-לטר) מיום 14.12.05, ב-ת.א. 25968/98, לפיו חוייבה המשיבה מס' 1 לשלם למערערת מס' 1  פיצוי בגין ליקויי בניה בסך 36,623 ש"ח ובגין עגמת נפש, בשל נזקי הרטיבות בדירתה משך שנים רבות, סך של 20,000 ש"ח וביחד: 56,623 ש"ח.  למערערים מס' 2 ומס' 3 פיצוי בגין ליקויי בניה, בסך 40,277 ש"ח ועגמת נפש בסך 10,000 ש"ח וביחד: 50,277 ש"ח, והכל בתוספת שכ"ט עו"ד, החזר אגרה, והחזר הוצאות מומחה בית המשפט.

עוד נקבעו בפסק-הדין סכומי השיפוי שזכאית המשיבה מס' 1 לקבל מצד ג' מס' 1 (משיבה מס' 2) ומצד ג' מס' 2 (משיבה מס' 3).

ב.         המערערים טוענים שסכומי הפיצוי שנקבעו להם בפסק-הדין של בית משפט קמא הוערכו על הצד הנמוך ובעיקר בנושא עגמת הנפש.

מוסיפים המערערים שעיקרו של הערעור מופנה כנגד קביעתו העובדתית של בית משפט קמא, בסעיף 10 של פסק-הדין, לפיה לא הוכיחו המערערים כי נותרה רטיבות בדירותיהם לאחר התיקונים האחרונים שבוצעו על ידי המשיבה מס' 1.

נטען בערעור שבסעיף 7 של פסק-הדין מאשר בית משפט קמא כי המערערים טענו בתצהיריהם כי נותרה רטיבות בדירותיהם לאחר התיקונים האחרונים שבוצעו על ידי המשיבה מס' 1 וטענות אלה, כך נטען, לא הופרכו.

לטענת המערערים הם חוו, ועודם חווים, חדירת רטיבות ומים לדירותיהם במשך שנים רבות.

נטען בערעור שבבש"א 13770/05 שהוגש לבית משפט קמא צירפו המערערים תמונות לסתירת טענות המשיבה וצד ג' כי בעיות הרטיבות נפתרו. המערערים ביקשו בבש"א הנ"ל כי בית המשפט יבקר בדירותיהם טרם מתן פסק הדין, וכן ביקשו שבכל מקרה יקבע בית המשפט תקופת אחריות מחודשת לליקויי הרטיבות.

ג.          לטענת המערערים לא היה מקום לזקוף לחובתם את העובדה שמומחה בית המשפט לא זומן לבדוק את הדירות מחדש, ובכל מקרה של ספק היה על בית המשפט להורות מיוזמתו למומחה בית המשפט לשוב ולבקר בדירות המערערים כדי לבדוק את הרטיבות.

נטען בערעור שבימ"ש קמא בהחלטתו מיום 14.9.05 דחה את בקשת המערערים לצרף את התמונות המתעדות רטיבות בדירות המערערים ולא נתן דעתו לבקשת המערערים בדבר ביקור מטעם בית המשפט בדירות המערערים.

נטען בערעור שעל המשיבים היה מוטל הנטל להוכיח שליקויי הרטיבות תוקנו, ומשלא פנו המשיבים בענין זה למומחה בית המשפט הרי שהמשיבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, ומכאן שבעיית הרטיבות טרם נפתרה.

לטענת המערערים תחילתה של תקופת האחריות צריכה להיות לאחר שהדירות תעבורנה  חורף יבש אחד, ודבר זה טרם קרה.

עוד נטען בערעור שהיה על בימ"ש קמא לפסוק לזכות המערערים פיצוי גבוה יותר בגין עגמת נפש, וכן היה על בית משפט קמא לפסוק למערערים החזר מלא של הוצאותיהם המשפטיות, לרבות שכר טרחת מומחה התביעה.

ד.         עמדת המשיבה מס' 1 היא שאין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא הכולל בחובו מימצאים עובדתיים שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהם. לדעת המשיבה מס' 1 בדין קבע בית משפט קמא שהמערערים לא הוכיחו קיומם של ליקויי רטיבות נוספים ואם חפצו המערערים להוכיח שקיימים ליקויי רטיבות נוספים היה באפשרותם לבקש ביקור חוזר של מומחה בית המשפט, או קיום דיון הוכחות בענין זה.

כמו כן טוענת המשיבה מס' 1 שבכתב התביעה לא הופיע ענין הארכת תקופת האחריות וטענה זו הופיעה לראשונה בסיכומי המערערים ובדין לא התייחס בימ"ש קמא לנושא זה.

עוד טוענת המשיבה מס' 1 שאין להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בענין שיעור הפיצוי בגין עגמת נפש ושיעור החזר ההוצאות המשפטיות

ה.         גם מטעם המשיבה מס' 2 נטען שאין כל הצדקה להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא.

המשיבה מס' 2 מציינת כי ביצעה תיקוני איטום נרחבים במרפסות בדירות המערערים לפי חוות דעת מומחה בית המשפט מר יצחק ברמן מיום 3.11.00, ולאחר מכן תיקוני איטום בקירות החיצוניים של המבנה בו מצויות דירות המערערים, ותיקונים נוספים לפי חוות דעתו השניה של מר ברמן. התיקונים תועדו בפרוטוקול דיון והוגשו לביהמ"ש ביום 2.6.05 (נ/5).

בישיבת בית משפט קמא מיום 5.6.05 סוכם על הסדר דיוני בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה. לפי הסדר זה תישמע עדותה של המערערת מס' 1 בנושא עגמת נפש בלבד, תוך ויתור על חקירות מצהירים, וכי יוגשו סיכומים בכתב.

הודעת המערערים בדבר קיומם של ליקויי רטיבות הוגשה ביום 24.7.05 כחודש ומחצה לאחר הגשת סיכומי המערערים, לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות, וללא קבלת אישור בית המשפט, וביום 31.7.05 אף הגישו המערערים,  ללא רשות, תמונות שונות.