פסק-דין בתיק עא 3077/04

1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט משה סובל) בת.א. 704386/04, אשר קיבל את תביעת המשיבה לחייב את המערער בתשלום כספי לפי הסכם מיום 27.12.01 (להלן: "ההסכם"). הסכם זה שעניינו מבצע 957 "Super yes- קניה גדולה מהחיים", יועד ללקוחות אשר רכשו מוצרים בסניפי רשת שופרסל, בכפוף למסירת שובר. על פי ההסכם זכאים היו אותם לקוחות לצפות חינם, ללא תשלום דמי מנוי, בתוכניות הלווין במסלול Yes Unlimited לתקופה שבין חודש אחד לשלושה חודשים. משך תקופת החינם נקבע על פי שוויו של השובר שאותו הציג הלקוח: שובר שהעיד על רכישה בסכום של 200-399 ש"ח זיכה בחודש צפייה חינם, ולעומתו שובר שהעיד על רכישה בשווי של 600 ש"ח ומעלה זיכה בשלושה חודשי צפייה חינם.

2. הצדדים חלוקים בשאלה מהו פרק הזמן שבו היה המערער פטור מתשלום דמי מנוי על פי המבצע שבהסכם. לטענת המערער, על אף הכתוב בהסכם, זכאי היה הוא לשלושה חודשי פטור מתשלום דמי מנוי. אמנם, במועד החתימה על ההסכם היה בידו שובר בסך 200 ש"ח בלבד המזכה בחודש אחד של צפייה חינם, אך נציג המשיבה בשם אלכס סיכם עימו שיביא שוברים נוספים והוא עשה כן. לטענת המשיבה אין ממש בטענות המערער שכן על פי ההסכם היה אפשר לממש את ההטבה שבשוברים רק במעמד ההצטרפות ל- YES, ועל כן היה זכאי לחודש אחד של פטור מתשלום דמי מנוי, על פי השובר שהציג במועד זה. אי תשלום דמי המנוי כמו גם אי התשלום בעבור סרטים שהזמין וקנס דמי ההתקנה מהווים, לטענת המשיבה, הפרה של ההסכם.

3. בית משפט קמא קיבל את טענות המשיבה וחייב את המערער בתשלום סכום של 669 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט בהליך הבר"ל ובהליך העיקרי. על כך הוגש הערעור שלפנינו.

4. עיון בבקשת ההצטרפות לשידורי הלווין מיום 27.12.01 מלמד כי לכאורה אכן זכאי היה המערער לחודש אחד של צפייה חינם, וזאת על פי הכתוב בכותרת "מבצע מיוחד- חודש חינם 957". סעיף 3.א.4 לנספח מבצע Super Yes  תומך אף הוא בטענת המשיבה כי אפשר היה לממש שוברי רכישה מסניפי שופרסל רק במועד ההצטרפות ל- Yes. כך בכתובים, אך בפועל , הוענקו למעשה למערער שלושה חודשי צפייה חינם. זו התמונה המצטיירת מחקירתו הנגדית של עד המשיבה, אביעד הרשלר, מיום 9.6.04:

"ש. אני מציג לך מסמך שקיבלתי במשרד עורכי הדין ועל המסמך הזה רואים שזיכיתם אותי מתשלום במשך 3 חודשים, 1.4.02, 1.3.02 וכן חודש פברואר 2002.

ת. אני מעיין במסמך שאתה מציג לי. על פי המסמך קיים חיוב מוזל עבור החודשים האלו. עבור חודשים פברואר מרס ואפריל הוא חויב עבור סרטים שהזמין ועבור הזמנה של מגזין בסך 3 ש"ח. לפי המסמך הזה אין חיוב של דמי מנוי לחודשים האלו. על פי החוזה שהנתבע חתם הובטח לו חודש אחד חינם בלבד בהתאם למבצע שקיבל שהוא משולב בין Yes  עם חב' שופרסל במעמד המכירה הלקוח מוסר את השובר שקיבל מהחנות ומקבל את חודשי החינם שלו בהתאם לשובר שהוא קיבל. בין 200 ש"ח לבין 399 ש"ח לרכישה מזכה בחודש אחד חינם.

ייתכן כי עקב טעות הקלדה זוכה הנתבע במסמך שהציג לי במשך 3 חודשים".

5. הנה כי כן, טענתו של המערער בדבר זכאותו לשלושה חודשי צפייה חינם אינה טענה בעלמא. דווקא טענת המשיבה, כי המערער זוכה מתשלום בדיוק בשל אותם חודשים בגינם טען כי זכאי היה לפטור מדמי מנוי בשל טעות הקלדה, נראית מופרכת על פניה. יודגש כי עד המשיבה, אביעד הרשלר, אשר סיפק הסבר זה לא היה האדם אשר ניהל את המגעים עם המערער עובר לחתימתו על ההסכם, ועל כן לא היה בכוחו לסתור את טענת המערער כי איש שירות בשם אלכס סיכם עימו כי יוכל להביא שוברים נוספים לאחר החתימה על ההסכם. המשיבה לא זימנה לעדות את אלכס ויש לזקוף זאת לחובתה באשר אין חולק כי הפרטים אודותיו מצויים בשליטתה, אף אם איננו עובד עוד בעבורה.

6. כמו כן, יש לזקוף לחובת המשיבה את ההימנעות מהגשת הסכם ההצטרפות למבצע בשלמותו. כך, המסמך שנושא את הכותרת "אישור" מיום 27.12.01, אשר על פיו מאשר המערער את הצטרפותו למבצע, מתחיל מסעיף 3, כך שאי אפשר לדעת מה קובעים סעיפים 1 ו- 2, והאם במסגרתם הסכימו הצדדים על תקופת החינם או על אפשרותו של המערער להביא שוברי שופרסל במועד שלאחר מועד ההצטרפות.

7. סיכומם של דברים- טענת המערער כי תקופת החינם שהוענקה לו היתה בת שלושה חודשים מתיישבת עם אי חיובו בדמי מנוי לתקופה זו. יש כאן הוכחה לשינוי הכתוב בהסכם על דרך ההתנהגות. כשאלו פני הדברים, עבר הנטל למשיבה להוכיח כי לא כך הוא. המשיבה לא הרימה נטל זה ואת הימנעותה מהבאת עד רלבנטי ואת הראיות בשלמותן כאמור יש לזקוף כאמור לחובתה. לפיכך, קובעים אנו כי המערער פטור מתשלום דמי מנוי בחודשים פברואר, מרץ ואפריל 2002.

8. אשר לקנס דמי ההתקנה- על פי גירסת המשיבה, פנה אליה המערער ביום 26.5.02, לאחר שהסתיימה תקופת החינם, בניסיון לקבל מבצע טוב יותר, והוצע לו מסלול שעל פיו יחוייב בתשלום סכום של 159 ש"ח לחודש. מבצע זה שמספרו 996 נושא את הכותרת "הטבת שימור" ועל פי הרשום במסמך המפרט את תנאיו (להלן: "ההסכם המאוחר") לא יגבו דמי התקנה בתנאי שהלקוח אינו מתנתק לפני תום 12 חודשים מהצטרפותו- "במידה והלקוח אינו עומד בתנאי הוא ישלם 200.7 ש"ח".

9. ההסכם המאוחר אינו נושא את חתימת המערער, וממילא אין אנו סבורים כי הקבוע בו ביחס לדמי ההתקנה רלבנטי במקום שבו ההתקנה בוצעה על פי ההסכם הראשון, הקובע בסעיף ח' פטור מדמי התקנה ללא ההתנאה האמורה. לשון אחר- המערער חתם על הסכם המעניק לו פטור מוחלט מדמי התקנה בלא התחייבות לשנה. בשינויו של תנאי זה בהסכם המאוחר יש משום נטילה של זכות שהוענקה למערער. המערער לא חתם על ההסכם המאוחר, והמשיבה לא הוכיחה כי הפנתה את תשומת ליבו לנטילת זכותו זו וכי הסכים לכך. לפיכך סבורים אנו כי אין המערער חייב בקנס דמי ההתקנה.

10. אף על פי כן, חייב המערער בתשלומים כדלקמן: 129 ש"ח דמי מנוי עבור חודש מאי 2002;  140.7 ש"ח דמי מנוי עבור חודש יוני 2002; 59.14 ש"ח דמי מנוי עבור חודש דצמבר 2002; 120 ש"ח ניכוי פחת בגין מפענח ו- 62 ש"ח בגין הזמנת סרטים. בסך הכל עומד חובו של המערער למשיבה על סכום של 510.84 ש"ח, ובקיזוז 300 ש"ח החזר פיקדון- 210.84 ש"ח.

11. בנסיבות העניין שלפנינו, ובהתחשב בכך שהמערער לא היה מיוצג, לא ראינו להעתר לבקשת המשיבה למחיקה על הסף של הערעור, בשל האיחור בהגשת עיקרי הטיעון. מה גם שהמשיבה עצמה הגישה את עיקרי הטיעון מטעמה באיחור של יום אחד (נזכיר כאן שחובת המשיבה להגיש עיקרי טיעון לפי תקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אינה מותנית במועד הגשת עיקרי הטיעון מטעם המערער). לאיחורו של המערער יינתן ביטוי בפסיקת ההוצאות.

סוף דבר

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי חובו של המערער למשיבה במועד פסק הדין קמא עמד על סך של 210.84 ש"ח בלבד. חיובו של המערער בהוצאות בערכאה קמא מבוטל. 

בשל האיחור בהגשת עיקרי הטיעון מצד המערער, איננו עושים צו להוצאות בערעור.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ה' אדר תשס"ו (5 במרץ 2006), בהעדר הצדדים.