פסק-דין בתיק עא 3071/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מאיר יפרח) מיום 2.8.06 בתא'  21220/05. בפסק הדין נדחתה תובענת צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ (להלן:" המערערת") לשלם לה תגמולי ביטוח על חסר במטענים שהיו מבוטחים אצל הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן:" המשיבה") בפוליסות לביטוח ימי לכיסוי הובלות מטענים בשנים 2000-2004 - (להלן:" הפוליסה").

לטענת המערערת בכתב התביעה, הפוליסה נערכה על בסיס כל הסיכונים, נשואה ביטוח ימי של משלוחי גרעינים תבואות ומזון לבעלי חיים מסוגים שונים, בתפזורת, מכל העולם בתחולה  החל מיציאת המטענים ממחסני הספקים ועד למחסני המערערת לפי הענין.

המערערת טענה כי בין השנים  2000-2004 אירעו מקרי חסר במטענים מעבר ל"פחת" שנקבע בהסכמת הצדדים בסך של 0.5% (ההשתתפות העצמית של המערערת).

לטענת המערערת, המשיבה דחתה את תביעתה לתגמולי ביטוח על מקרי החסר " בהזדמנות ראשונה" בנימוק יחיד כי היא אחרה בתובענתה. לגירסתה שלה לא אחרה בהגשת תביעותיה היות והמשיבה על פי מצגה הברור בהתנהגות, העדיפה כי המערערת תפנה אליה את מקרי החסר באופן מקובץ בהעברה מרוכזת, על פני טיפול פרטני.

עוד טענה המערערת כי מקרי החסר היו מבוטחים עפ"י הפוליסה " מכל סיבה שהיא והיה על המשיבה לפצותה ללא עוררין באופן מידי".

המערערת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי (נספח ה' לכתב התביעה ) רב חובל אהרון בר-תור אשר " בדק את נזקיה בגין כל שנה ושנה מהתקופות הרלבנטיות לתובענה זו והתבסס בחוות דעתו על האסמכתאות המקובלות בהובלה הימית והכוללות את שטרי המטען, משקלי הפריקה, וחשבונות הספקים וכל זאת בגין כל משלוח ומשלוח בנפרד ובמובחן, לרבות ריכוז שנתי" (סעיף 14 לכתב התביעה). דוח השמאי לא כלל עפ"י טענת המערערת " חוסרי סחורות שלגביהן היה קיים הסכם פיצוי בין הספק לצנציפר (המערערת)  המתייחס לחוסרים של סחורה נפרקת" וכן לא כלל " חישובי חסר באוניות בהן נמצא חסר של 0.5%, ו/או מקרי חוסר אשר בהן היתה לצנציפר עילת תביעה כנגד המוביל ו/או הספק".

סה"כ נגרמו למערערת עפ"י טענתה נזקים בסך של 910,519 ש"ח ליום הגשת התביעה.

בכתב ההגנה טענה המשיבה כי למעט הודאתה בהוצאת פוליסת בטוח למערערת הפוליסה אינה מכסה את הנזקים הנטענים. כמו כן הוכחשו החוסרים הנטענים והנזק עצמו כדלקמן:

" מוכחשים החוסרים הנטענים ומוכחש החסר הנטען. עוד תטען הנתבעת (המשיבה)  כי התובעת (המערערת) לא דיווחה על החוסרים הנטענים במועד אלא באיחור רב ביותר אשר פגע קשות בזכויותיה של הנתבעת אשר אף לא דאגה לשמור על זכויות התביעה כנגד המובילים השונים כמתחייב בפוליסה ובדין ולפיכך זכאית הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק נגדה, אם ייפסק, את אותו הסכום שניתן היה לקבל מאת המובילים שהזכות כלפיהם התיישנה" (סעיף 9 לכתב ההגנה).

בהתייחס לחוות דעת השמאי (סעיף 14 דלעיל לכתב התביעה) טענה המשיבה בכתב הגנתה כדלקמן:" מוכחש האמור בסעיף 14 לכתב התביעה. מוכחש תוכן המסמך המצורף לסעיף והמתיימר להיות חוות דעת בעוד המטענים אינם קיימים עוד מזה שנים וכיצד ניתן בכלל לערוך חוות דעת לגבי מטענים שאינם קיימים ואשר לא נבדקו כלל ע"י השמאי?" (סעיף 20 לכתב ההגנה).

בסעיף 28 לכתב תביעתה הוסיפה כדלקמן:

" הנתבעת תוסיף ותטען כי כל החוסרים הנטענים ע"י התובעת אינם מכוסים עפ"י הפוליסה משום שאינם חוסרים אמיתיים אלא הבדלי שקילות בלבד במשקלים שונים ובשיטות שקילה שונות שגרמו להבדלים בתוצאת השקילה מבלי שיהיה חוסר פיזי כלשהו, פוליסת הבטוח לא נועדה לפצות על הבדלים בין שיטות שקילה או משקלים אלא על חוסרים פיזיים אמיתיים בלבד וכאלה לא היו כאן".

נעיר ונאיר כבר עתה, כי העיון בכתב ההגנה של המשיבה (זה שהוכתר ככתב הגנה וזה שהוכתר ככתב הגנה מתוקן, וכמפורט לעיל), לא מעלה טענה של ממש כי בלתי אפשרי להגיע לחישוב החוסרים עפ"י המסמכים שעמדו לרשות השמאי והיוו את הבסיס לחישוב האריתמטי שערך  על פיהם. כמו כן, היה נהיר היטב למשיבה על פי אלו מסמכים נערך החישוב ועל כן יכולה היתה לקבלם לרשותה בכל עת אך ממניעיה שלה נמנעה מלעשות כן ודרך פעולה זו פועלת בנסיבות המקרה דנן לרעתה.

בפרט כך הם פני הדברים, משנטען בעיקרי טיעוניה של המערערת לערעור, כי המסמכים על פיהם ערך השמאי את חוות דעתו גולו למשיבה בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה, טענה שלא הוכחשה כלל בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה.

על אחת כמה וכמה כך הוא כשבכתב הגנה יש ראשית הודיה בחוסרים הנטענים שהמשיבה תולה אותם בהבדלי שקילות ומשקלות, זאת ותו לא.

ניתן גם לראות ראשית הודיה אם לא הודאה שלמה של המשיבה במקרי החסר, משעמדה זו ננקטה עוד קודם לכן על ידה במכתבה למערערת (נספח ג' לכתב התביעה שאוזכר לעיל) שם דחתה את תובענת המערערת לתשלום תגמולי הבטוח לא רק בנימוק של איחור אלא גם בכך ש" שיטות המדידה בנמל המוצא אינן זהות לשיטות המדידה בנמלים בישראל ולפיכך הדבר מקשה על הקביעה באם מדובר על חוסר המתבטא במסמכים בלבד או בחוסר ממשי".

במילים אחרות המשיבה הודתה כמעט בפה מלא שהמסמכים לימדו על החסר ולכן לא היה לטעמנו כל רבותא בהצגתם בבית המשפט.

יותר מזה, המשיבה לא הביאה ראיות מטעמה וטענתו של העד איתי רון מנהל השיווק של המערערת בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 9) לאמור " בתחילת 2004 קיימתי פגישה עם מדלן ניסים מטעם הסוכנות ועם מר אסטל השמאי מטעם הנתבעת בכדי לדון בתביעות שהוגשו, השמאי הסכים עמי כי חברת הבטוח חייבת בתשלום בגין החוסרים. אולם, טען כי לדעתו קיימת תקופת התיישנות של שנה ממועד קרות הנזק עד למועד בו ניתן לתבוע נזק מהנתבעת..." לא נסתרה ולא הוזמה הגם שהמשיבה יכולה היתה לעשות כן בנקל לו הביאה את מר אסטל או את גב' מדלן להעיד מטעמה.

בהעדר הסבר כלשהו להימנעות המשיבה מהבאת ראיות לסתירת הטענה עומדת במלוא תוקפה, יש לייחס לה את מלוא המשקל וכמו שיפורט להלן ועוד יוסף במצטבר לנאמר לעיל, בכוחה לשנות את תוצאת פסק הדין בערכאה דיונית.

פסק הדין