פסק-דין בתיק עא 3045/02

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה בת.א. 1201/01 (כבוד השופטת מ. שריר) לפיו דחה בית המשפט את תביעת המערער נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו (להלן: " פסק הדין").

רקע

1.         בשנת 1997 רכש המערער מכונית מסוג מאזדה לאנטיס (להלן: " המכונית" ו/או " הרכב"). מעת רכישתה, ביטח המערער את המכונית אצל המשיבה בביטוח כנגד גניבה, שתנאי מוקדם לקיומו של הכיסוי הינו אמצעי מיגון - מערכת אזעקה תקינה כמפורט בפוליסה - שתופעל כל אימת שהנהג הינו מחוץ לרכב.

2.         בתאריך 4.10.1999, בין השעות 11:00-13:00, נגנב הרכב בעת שהמערער שהה בביתו והרכב חנה בחנית הבית.

3.         המשיבה מצידה ביצעה חקירה במהלכה גבה חוקר מטעמה עדות מהמערער בשתי פגישות שהתקיימו בביתו של המערער; הראשונה, בתאריך 28.10.99, כשתשובותיו של המערער הועלו על הכתב ב" דוח גניבת רכב" עליו הוא גם חתם (נספח ד' לתיק מוצגי המערער). השניה, התקיימה בתאריך 10.11.99 והועלתה אף היא עלי כתב (להלן: " דו"ח השלמת החקירה") (ראו נספח  ו' לתיק מוצגי המערער).

שתי הפגישות הוקלטו על ידי החוקר, ומאוחר יותר תומללו.

4.         עדותו של המערער כפי שנגבתה, עוררה אצל המשיבה ספק באשר לכנות תביעתו, לאחר שסברה כי זה מסר גרסאות שונות לשאלות אותן נשאל. זאת, בנוסף על סירובו של המערער לבצע בדיקת פוליגרף, הובילה להחלטה לדחות את תביעתו לתגמולי ביטוח.

5.         על רקע זה הגיש המערער נגד המשיבה תביעה כספית בבית משפט השלום בסך של 81,120 ש"ח הכולל את ערך הרכב במועד הגניבה בצרוף הפרשי ריבית והצמדה למועד הגשת התביעה וכן הוצאות משפט, שכר טרחת עו"ד ומע"מ, הכל כמפורט שם (נספח ה' לתיק מוצגי המשיבה).

6.         להגנתה טענה המשיבה כי הרכב נגנב בנסיבות בהן הושארו המפתחות ושלט הרכב במתנע, או כי צופר האזעקה נוטרל על ידי המערער עובר לאירוע הגניבה באופן המאיין את דרישת המיגון. כן נטען על ידה כי המערער לא הפעיל את מערכת האזעקה טרם עזיבת הרכב משום שהשלט שהיה לו לא היה תקין, ואילו שלט נוסף, אבד.

7.         בפסק דינה, קבעה הערכאה הדיונית כי לא שוכנעה, כטענת המשיבה, שהרכב נגנב לאחר שהושארו בו המפתחות או השלט, וגם לא שוכנעה כי המערער ניטרל את צופר האזעקה עובר לאירוע. עם זאת, קיבלה הערכאה הדיונית את טענת המשיבה לפיה מערכת האזעקה לא פעלה עובר לגניבת הרכב, לאחר שגרסתו של המערער העלתה תמיהות כה רבות בעיני כבוד השופטת, עד כי לא נחה דעתה כיצד נגנב הרכב מהמקום ובאיזה נסיבות נגנב.

כאמור, בפסק דינו נדרש בית המשפט להכריע במחלוקות העובדתיות בין הצדדים, וביניהם, האם השלט הנוסף אבד, והאם הפעיל המערער את האזעקה בין באמצעות השלט שהיה לו, בין משום שמערכת האזעקה נדרכת באופן אוטומאטי כפי שטען המערער.

אשר לקיומו או אובדנו של שלט נוסף, נסמך בית המשפט על עדותו של החוקר, שהותירה עליו רושם חיובי ביותר, לפיה המערער אמר לו בפגישתם הראשונה עם מסירת צרור מפתחות ובו שלט אחד בלבד, כי השלט השני, אבד. תימוכין לגרסת החוקר מצא בית המשפט גם בדו"ח גניבת הרכב עליו כזכור חתם המערער כשגם שם צוין כי השלט הנוסף, אבד. אמנם המערער הגיש חוות דעת מומחה, המהנדס עוזי רז (להלן: " המומחה"), המתייחסת לשני שלטים שנמסרו לו לבדיקה, אך בית המשפט הצביע על כך כי המומחה עצמו העלה ספק אם אכן מדובר בשני השלטים של המכונית באשר אין להם את אותו קוד. בהתאמה, גרסתו של המערער לפיה אמר לחוקר שהוא לא מוצא כעת את השלט, ויתכן כי אבד, נדחתה.

המחלוקת העובדתית הנוספת התייחסה לעצם הפעולה אותה ביצוע המערער עובר לגניבה. כאן הצביע בית המשפט על הגרסאות שונות אותן מסר המערער לחוקר בשתי הפגישות אותן קיים עימו. בראשונה, היה נחוש המערער בדעתו כי למרות שבאותה תקופה אירעו מספר מקרים בהם לא פעל השלט שברשותו, דווקא עובר לגניבה השלט עבד והוא הפעיל את מערכת האזעקה באמצעותו. בפגישה השנייה, לאחר שהחוקר הבהיר למערער כי השלט שמסר לו בפגישתם הקודמת נבדק על ידי טכנאי ונמצא בלתי תקין, שינה המערער את גרסתו ואמר כי נהג לדרוך ולנטרל את האזעקה באמצעות הקודנית, והודה, כך על פי עדות החוקר, כי אינו זוכר כיצד הפעיל את מערכת האזעקה טרם עזיבת הרכב ביום הספציפי. בית המשפט תמה מדוע לא טרח המערער למסור את המידע לחוקר מיד בפגישתם הראשונה, מדוע המשיך להשתמש בשלט למרות שלא היה תקין, בפרט שהיה בידו לטענתו שלט נוסף, ומדוע לא תיקן את השלט המקולקל כפי שתיקן בעבר.

טענתו הנוספת של המערער כי מערכת האזעקה נדרכת מאליה זמן קצוב לאחר שהרכב חונה (דריכה פאסיבית), נדחתה אף היא. לא הוכח תוך איזה פרק זמן נדרכת המערכת הפאסיבית, ועל כן לא ניתן לשלול כי המכונית נגנבה דווקא בפרק הזמן בו המערכת טרם נדרכה. עוד שאל עצמו בית המשפט, הכיצד לא פעלה האזעקה אם המערער אכן הפעילה טרם עזב את רכבו? אם אכן הופעלה ופעלה, הכיצד לא שמעה המערער? הכיצד לא שמעו השכנים?

סופו של דבר, נפסק כי לא הוכח שמערכת האזעקה במכונית הופעלה עובר לגניבתה. בהיות תנאי זה תנאי מוקדם לחובת התשלום על ידי המשיבה, פטורה היא. התביעה נדחתה, אפוא, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כמפורט שם, וכן באגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 13% + מע"מ.

8.         ערעורו של המערער מתמקד בדחיית גרסתו העובדתית בקשר להפעלתה של המערכת האזעקה על ידו עובר לעזיבת הרכב.

לטענת המערער היה באמתחתו שלט נוסף, ומצביע על כי אין בקלטת חקירתו ובתמלולה כל זכר למילותיו כאילו השלט הנוסף אבד. בית המשפט הסתמך על עדותו של החוקר בעניין זה, מקום בו היה עליו לפסול  אותה לאחר שהלה ביצע עבודתו ברשלנות והקליט חומר שאינו ניתן לפענוח. המערער מודה כי חתם על דו"ח גניבת הרכב בו נרשם כי " השלט הנוסף אבד", אך אין אדם המתבקש לחתום על מסמך ביודעו כי האמת המוחלטת מונצחת בהקלטה, כדין אדם המתבקש לחתום על הודעה מבלי שהוקלט. מדגיש המערער כי בסופו של דבר נמצאו ברשותו שני שלטים, ואף הוגשה על ידו חוות דעת מומחה, המהנדס עוזי רז, המתייחסת אליהם לפיה שניהם נבדקו ונמצאו תקינים ומשדרים. לטענת המערער, וכך גם המעיד המומחה מטעמו, שלטים של מערכת האזעקה הינם תמיד בעלי קוד שונה זה מזה. דווקא קוד זהה בשני השלטים היה מוכיח שאחד מהם שוכפל ואינו המקורי. מכל מקום, בפועל לא הגישה המשיבה חוות דעת נגדית מטעמה, אף כי שני השלטים הועברו אליה לבדיקה, ולא בכדי.

סוגיה עובדתית נוספת עליה מלין המערער, עניינה פעולותיו עובר לעזיבת הרכב. המערער עומד על כך כי הפעיל את האזעקה ומלין על כי בית המשפט מצא להתבסס דווקא על תצהירו של החוקר כאילו הוא הודה בפגישתם השניה שאינו זוכר כיצד הפעיל את המערכת. דברים אלה, שלכאורה אמר, אינם מופיעים בקלטת או בתמליל, והם סותרים את שנכתב ונחתם בדו"ח השלמת החקירה. לטענתו, גם אין לייחס משקל רב לעובדה כי נושא אי תקינות השלט עלה רק בעדותו המשלימה לפני החוקר. טבעם של בני אנוש שלא יעדיפו לנדב אינפורמציה הנראית כלא רלוונטית, והעשויה רק לסבך ולהאריך את החקירה שלא לצורך ולעכב את תגמולי הביטוח. המערער מדגיש כי עדותו של הטכנאי שבדק את השלט ומצאו לא תקין איננה אמינה. זאת, לעומת עדות המומחה מטעמו, שהיה גם המומחה היחיד שהעיד, כי שני השלטים נמצאו על ידו תקינים (למעט הסוללות שהיה צורך להחליפן). אותו מומחה אף העיד כי גם אם לא הופעלה מערכת המיגון על ידי המערער, היא היתה נדרכת פאסיבית ופועלת כנדרש על פי הפוליסה. מערכת ההגנה הפאסיבית, לשם כך הומצאה. מן המפורסמות הוא שכל מערכות הגנה קיימות נדרכות בתוך פרק זמן של עד דקה אחת, וממילא ראתה אשת המערער את המכונית חונה במקומה חצי שעה לאחר שהוחנתה בחנייה, ומכאן שנשללת האפשרות שהגנב חדר למכונית בפרק הזמן שבין חנייתה ועד לדריכתה הפאסיבית.

בטיעונו המשפטי טוען המערער כי בעוד שעליו מוטל הנטל להוכיח כי רכבו נגנב, המשיבה היא זו שצריכה להוכיח כי מתקיים אחד מחריגי הפוליסה. במקרה דנן, שאלת הגניבה כלל לא היתה שנויה במחלוקת, ואילו המשיבה לא שכנעה כי מערכת האזעקה לא פעלה, באשר מחד לא הביאה כל עדות מומחה בעניין זה ומאידך לא קעקעה את עדותו של המומחה המערער שהעיד כי תנאי המיגון קוימו והשלטים - עבדו. יתרה מכך, אפילו היתה מוכיחה המשיבה כי מערכת האזעקה לא פעלה בעת אירוע הגניבה, אין הדבר פוטר אותה מחבותה. קיומה של מערכת אזעקה אינו "תנאי מוקדם" לחבותה של המשיבה. אם ביקשה המשיבה להימנע מתגמולי הביטוח, היתה צריכה להוכיח בראיות שגם תמורת דמים גבוהה יותר היתה נמנעת מבטחת סבירה, לו ידעה שמערכת האזעקה איננה פועלת, מלבטח את רכבו של המערער (סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981).  וזאת, לא הוכיחה.