פסק-דין בתיק עא 3024/07

1.       בפני ערעור על החלטתו של כב' הרשם א. אורנשטיין מיום 14.6.07 (להלן: " ההחלטה") בגידרה דחה בקשה לביטול עיקול שהוטל במעמד צד אחד. הערעור הוגש על ידי יורם קראוס (להלן: " קראוס") כנגד הראל בית השקעות בע"מ (להלן: " הראל").

העובדות הצריכות לעניין

2.       הראל הינה תאגיד הפועל בשוק ההון, ובמסגרת זו מנהל השקעות ופעילות מסחרית בשווקים פיננסיים שונים. הראל העסיקה את גיא ויסמן (להלן: " ויסמן") במשך כ-19 שנים בתפקידים שונים, כאשר בתפקידו האחרון שימש כמנכ"ל הראל.

בעקבות חקירה שנערכה על ידי הרשות לניירות ערך (להלן: " הרשות") התגלתה מעילת ענק בהראל, כאשר לטענת הראל בוצעה מעילה זו בעיקרה על ידי ויסמן ומקורביו, לרבות קראוס. לטענת הראל החזיקו ויסמן, קראוס ומקורבים נוספים, חשבונות בהראל,  וביצעו באמצעותם פעולות פיננסיות שונות, ובכללן הפקדות, משיכות ורכישת ניירות ערך, וזאת בסכומים ניכרים, והכל בעורמה ובתרמית ותוך גזילת כספה של הראל. הראל מעריכה את סכומם הכולל של הכספים שנגזלו ממנה בסך של כ - 120 מיליון ש"ח, ומשכך הוגשה התובענה נשוא הערעור, בגידרה תובעת הראל מהנתבעים סך של 20 מיליון ש"ח.

במאמר מוסגר יצויין כי בפרשה זו הוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים ובהם קראוס.

בתאריך 9.5.07 הוגשה בקשה לעיקול זמני (בש"א 9952/07), וכב' הרשם נעתר למבוקש והטיל את העיקולים המבוקשים על רכושם של כלל הנתבעים עד גובה סכום התביעה בסך 20 מיליון ש"ח. קראוס הגיש בקשה לביטול העיקול (בש"א 11069/07) ובסופו של יום, לאחר דיון שנערך, הוסכם כי בית המשפט (כב' הרשם א. אורנשטיין) ייתן את החלטתו לאחר קבלת סיכומים, וללא חקירת המצהירים. החלטה זו הינה נשוא הערעור אשר בפני.

טענות הצדדים

3.       קראוס עותר לביטול החלטתו של כב' הרשם שכן, לטעמו, נכשלה הראל בהוכחת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת התביעה, וכן הוא סבור כי לא הוכח קיומה של הכבדה על ביצוע פסק הדין אם וכאשר יינתן.

מנגד טוענת הראל כי  נפרשה בפני בית המשפט תשתית ראייתית לכאורית להוכחת התובענה, המצדיקה את השארת העיקול על כנו. כמו כן, טוענת הראל כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה.

החלטת כב' הרשם אורנשטיין

4.       כב' הרשם סקר בהחלטתו את הבסיס החוקי להטלת העיקול, ואת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להחליט האם יש ליתן את הסעד המבוקש, אם לאו, והגיע לידי מסקנה כי יש להתיר את העיקול שהוטל, על כנו, תוך הפחתתו לסך של 2.174 מיליון ש"ח. בהחלטתו התייחס כב' הרשם באופן מפורט הן להוראות תקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות") ולפרשנות שניתנה להן בפסיקה, וכן התייחס באופן מפורש ומפורט ליחס הראוי שבין הפגיעה האפשרית בקניינו של קראוס, פגיעה הנובעת מהטלת העיקול על רכושו, לבין הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, גם כאן, תוך סקירת המצב המשפטי ובהסתמך על הפסיקה.

דיון

5.       אומר כבר עתה כי נחה דעתי מקביעותיו של כב' הרשם, ואינני מוצאת כל מקום להתערב בהחלטתו, ואפרט:

תקנות 362 ו-374 לתקנות מסמיכות את בית המשפט ליתן צו עיקול זמני, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, וקיומו של חשש סביר כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצועו של פסק הדין, לכשינתן.

במסגרת שיקוליו, יתן בית המשפט דעתו לשני עניינים:

האחד - הנזק שיגרם למבקש, אם לא יינתן הסעד הזמני, אל מול הנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני;

השני - האם הוגשה הבקשה בתום לב, והאם מתן הסעד יהיה ראוי וצודק בנסיבות הענין, ולא יפגע במשיב במידה העולה על הנדרש (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה בע"מ נ' דנבאר בע"מ, תק-על 95(3) 787-786).

5.1  ראיות מהימנות לכאורה -

      הנטל להוכחת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה מוטל על כתפי המבקש (ע"א 11767/05 מייזליש נ' גבע), ודוק:

"עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השיגרה".... עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקנין וזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר  לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן..."