פסק-דין בתיק עא 3000/04

1.         הערעור הוא על פסק-דין שניתן בת"א 3570/01 ובת"א 3571/01 בבית משפט השלום בעכו

(כבוד השופט ג'מיל נאסר) שניתן ביום 20/9/04, שם נקבע כי המשיבים נפגעו בתאונת דרכים שארעה ביום 11/5/00 ונפסק פיצוי של 6,500 ש"ח לכל אחד מהם.

2.         לטענת המערערת מדובר בתביעת מרמה של המשיבים, ולכן על פי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח ), פטורה היא מחובתה כמבטח, ודין תביעת המשיבים, וכל אחד מהם, להידחות.

כתב התביעה :

3.         בת"א 3570/01 הוגשה התביעה על ידי המשיב מס' 3 בשיר סלימאן (להלן: סלימאן ) ואילו התביעה בת"א 3571/01 הוגשה על ידי המשיבים 1 ו- 2 (להלן: עלי ונור ).

על פי כתבי התביעה נהג סלימאן ברכב מדגם רנו מס' רישוי 2754016 (להלן: הרכב או הרכב הנפגע ) ביום 11/5/00 בשעה 8:00 או בסמוך לכך, מכוון סכנין לירושלים, כאשר יחד עימו נסעו ארבעה נוסעים, ביניהם עלי ונור, ושני נוסעים נוספים: חיאדרי זוהיר ואבו יונס עימד.

התאונה ארעה כאשר הרכב הנפגע נכנס לצומת כאוכב אבו אלהיג'א ותוך כדי נסיעה רכב אחר שלא ציית לתמרור העצירה, יצא מהצומת והתכוון לפנות ימינה לכיוון תחנת האוטובוס בצד הימני של הכביש ומבלי לשים לב לרכב הנפגע, ארעה התאונה תוך שהרכב האחר (להלן: הרכב הפוגע ) פגע בצד הקדמי שמאלי של הרכב בו נסעו המשיבים. עקב כך נטען כי כלל הנוסעים ברכב הנפגע נפגעו, ובכללם המשיבים.

על פי כתב התביעה בת"א 3570/01, תביעה שהוגשה על ידי סלימאן, הוא הוסע ממקום התאונה לסכנין על ידי אחיו וליד ולאחר מכן הוסע עם שאר הנפגעים לבי"ח רמב"ם, ברכב של חיאדרי זוהיר. בבית החולים נבדק, צולם והומלץ על טיפול, על התאונה דווח במשטרת ישראל בתלונה מס' 4273/00.

על פי כתב התביעה בת"א 3571/01 התקשרו עלי ונור לואליד ממקום התאונה, ואליד הגיע והעביר גם אותם ממקום התאונה לסכנין ולאחר מכן ברכב של חיאדרי זוהיר נסעו יחדיו לבי"ח רמב"ם. 

על-פי הראיות שהוצגו בבית המשפט השלום, יצאו מן הרכב הנפגע כל הנוסעים והנהג של הרכב הפוגע. הצדדים החליפו פרטים ביניהם באותו מעמד, כאשר הנהג הפוגע הודה כי התאונה נגרמה באשמתו.

טענות המערערת :

4.         בכתב ההגנה כפרה המערערת באירוע התאונה ובחבותה וטענה, כי המשיבים או מי מהם לא היו מעורבים בתאונה ולא נפגעו ולחלופין כי הפגיעה אינה כתוצאה אינה מהשימוש ברכב המנועי. עוד נטען כי הנוסעים הנטענים או מי מהם לא היו מעורבים בתאונה והוספו בכוונת מרמה כדי לקבל פיצוי שלא כדין. ולכן אין המערערת חייבת כלל לשאת בנזקים הנטענים, גם אם אלה הוכחו. לחלופין נטען כי המשיבים לא נפגעו ולא נגרמה להם כל חבלת גוף מן התאונה.

בנסיבות אלה טענה המערערת, כי הוספת מספר הנוסעים - ארבעה נוסעים ועוד הנהג, ובסך הכל 5 מעורבים, במקום 3 - נעשתה תוך כוונת מרמה, כדי לקבל פיצוי שלא כדין לפיכך על פי האמור בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, פטורה היא מחבותה.

בערעור בפנינו חזרה המערערת וטענה כי בית משפט קמא התעלם מן הראיות שהיו בפניו ומן הסתירות העולות מהשוואת עדויות המשיבים, כי הייתה עדות אוביקטיבית של נהג הרכב הפוגע הן בהודעות במשטרה והן בבית המשפט לפיהן היו רק שלושה נוסעים כולל הנהג ברכב הנפגע ביום התאונה וכן הפנתה המערערת לסתירות נוספות בעדויות של המשיבים. בהסתמך על אלה בקשה להסיק כי המשיבים או מי מהם לא היו מעורבים בתאונה, וכי הדיווח שנעשה על ידם בקשר לתאונה הנידונה נעשה מתוך כוונת מרמה וכדי לקבל פיצוי שלא כדין, לפחות לגבי שני מעורבים נוספים, הכל בניגוד לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.

פסק-הדין של בית משפט קמא :

5.         בפסק-הדין נקבע, שיש למקד את המחלוקת בשאלה אם המשיבים או מי מהם ניסו לרמות את חברת הביטוח, במובן זה שהם מסרו מידע כוזב ביחס למספר הנוסעים הכולל שהיה ברכב בזמן אירוע התאונה (ראה סעיף 2 של פסה"ד).

נעיר כבר בשלב זה, כי ניסוח המחלוקת בדרך שתוארה לעיל על ידי בית משפט קמא אינה תיאור מדויק. המחלוקת אינה רק לגבי מספר הנוסעים הכולל ברכב בזמן אירוע התאונה, הגם שמחלוקת זו היא מחלוקת חשובה, אלא  באיזו מידה יש באי מסירת מידע מדויק בנושא מספר הנוסעים, כדי להצביע על כוונת המרמה בכלל לגבי הנפגעים בתאונה.

בית משפט השלום קבע כי אין למעשה מחלוקת כי במועד הנטען (11/5/00) אכן ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב הנדונים, וכמו כן לא הייתה מחלוקת כי סולימאן נהג ברכב הנפגע ונהג אחר בשם מר עלי עלי נהג ברכב הפוגע. עוד קבע בית משפט השלום, שאין מחלוקת שבנוסף לסולימאן כנהג היו עימו נוסעים נוספים ברכב הנפגע. המשיבים טענו לארבעה נוסעים בנוסף לנהג, סך הכל חמישה מעורבים בתאונה ואילו המערערת טענה כי על-פי הראיות שהוצגו בסמוך לאירוע התאונה, היו ברכב הנפגע סך הכול שלושה מעורבים בלבד - הנהג סולימאן ושני נוסעים נוספים.

בהתייחס לעדויות המשיבים קבע בית המשפט כי ארבעת עדי התביעה העידו " כולם באופן עקבי וללא סתירות מיוחדות הן לגבי מקום ארוע התאונה והן לגבי נסיבותיה ושעת התרחשותה..." (עמ' 3 סעיף 7 לפסה"ד).  כי אלה נחקרו חקירה נגדית מפורטת ומלאה כדי להביא לקריסת גרסת המשיבים בעניין מספר הנוסעים שהיו ברכב עובר לארוע התאונה ועל-פי התרשמותו הבלתי אמצעית " הם נתנו תשובות מלאות וסבירות ולא התגלו סתירות מיוחדות ראויות לציון" (עמ' 4 בראש העמוד).