פסק-דין בתיק עא 2984/04

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת גב' תמר שרון-נתנאל), מיום 29.8.04, בת.א. 4167/02, לפיו נקבע שעל המערערת ליתן למשיבים דין וחשבון מלא על מלוא ההכנסות שהתקבלו מאדמות משק מס' 45 בגבעת נילי אשר נמסרו לאגודה-המערערת לעיבוד, לרבות מכירת המגרש שהשתייך אליו, וכן מחיקת החוב שנעשתה בעקבות "חוק ההסדרים", ככל שנעשתה. כן חוייבה המערערת לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום הינן אלה:

בשנת 1980 קיבלו המשיבים מסבו המנוח של המשיב מס' 1, מר יוסף חיון, באמצעות אביו של המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), את זכויות החזקה והשימוש במשק מס' 45 שבתחומיה של המערערת (להלן: "המשק"), וזאת בהעברה ללא תמורה. 

בשנת 1985 הסכימה המערערת להעברת הזכויות, כאמור, אך בפועל לא בוצעה העברת זכויות זו על שם המשיבים. הזכויות רשומות במינהל עד היום על שמו של הסב המנוח.

עקב אי תשלום הלוואות בסכום של 45,000 דולר, הגישה המערערת כנגד המשיב תביעה לבוררות.

ביום 31.8.1986 הודה המשיב בחוב זה, במסגרת הליכי הבוררות, הצדדים הגיעו להסכמה באשר לאופן תשלום החוב, וניתן פסק בורר שאישר את הסכמת הצדדים.

בפסק דינו כתב הבורר שהמשיב ישלם למערערת (האגודה) סכום השווה ל-45,118 דולר בתוך חמש שנים ממועד מתן פסק הדין בתוספת ריבית של 11% לשנה.

כמו כן נקבע שהמשיב יעבד 30 דונם כרמי יין וישווק תוצרתו דרך האגודה לצורך כיסוי החוב. אם בתום השנה הראשונה לא ישלם המשיב חמישית מן החוב הנ"ל, תהפוך יתרת החוב לסכום שיקלי, ללא הצמדה לשער הדולר, בתוספת ריבית הנהוגה באגודה.

ג.          איש מן הצדדים לא ערער על פסק הבורר. אין מחלוקת על כך שאביו של המשיב לא העביר לעיבודו 30 דונם כרמים, ואין מחלוקת שהמשיבים לא שילמו את חובם בדרך שנקבעה בפסק הבורר.

בהמשך נחתמה על ידי המשיבים שורה של מסמכים, אשר כולם נוסחו על ידי המערערת.

אלה המסמכים בהם מדובר כאן.

בספטמבר 1986, פחות מחודש לאחר פסק הבורר, חתמו המשיבים על מסמך שנוסח כמכתב של המשיבים אל המערערת. עניינו של מכתב זה הוא: פרישתם של המשיבים מחברותם באגודה (נספח ד' במוצגי המערערת).

נכתב באותו מסמך שהואיל ובהתאם לפסק הבורר הסכימו המשיבים לוותר ולהעביר את כל זכויותיהם במשק, כולל אדמות המשק והבית, אל האגודה, ומכיוון שלפי תקנות האגודה אין המשיבים ממלאים עוד את הקריטריונים להיותם חברים באגודה, מודיעים המשיבים על פרישתם מן האגודה ופקיעת חברותם בה החל מיום 30.9.86.

מסמך הויתור הנ"ל חתום על ידי המשיבים. במקום המיועד לחתימת המערערת הוטבעה חותמת האגודה, אך ללא חתימה כלשהי.

בנוסף חתמו המשיבים בשנת 1986 על הסכם שכירות (נספח ו' במוצגי המערערת) שלפיו משכירה המערערת למשיבים את ביתם. בחוזה השכירות לא נרשמה תקופת השכירות, וגם לא צויינו דמי השכירות.

בתאריך 9.2.87 התקיימה אסיפת וועד ההנהלה של המערערת ואושרה בקשתם של חברים שונים לפרוש מן האגודה כנגד ביטול חובם לאגודה. בין חברים אלה היו גם המשיבים.

ביום 20.2.87 שלחה המערערת מכתב למשיבים והודיעה להם שהוועד אישר את בקשתם לפרוש מחברותם בכפר כנגד ויתור על חובם כלפי האגודה על פי פסק הבוררות מתאריך 30.9.86 (נספח ה' במוצגי המערערת).

ביום 1.3.87 התקיימה אסיפה כללית של האגודה ובה נדונה, בין היתר, "חלוקת אמצעי הייצור של החברים אשר הפסיקו את חברותם".

צויין באותה החלטה, בין היתר, שבדעת הנהלת האגודה למכור את אמצעי הייצור של החברים שהפסיקו את חברותם באגודה, לאותם חברי מושב אשר חסרים אמצעי ייצור, וכן למכור את עשרת הבתים (של חברים שויתרו על חברותם), או חלקם, לחברים הגרים בהם, והיתרה אם תישאר, תחולק בין החברים (נספח ז' במוצגי המערערת).