פסק-דין בתיק עא 2968/01

שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בבת ים (כבוד השופט שילה) בת.א 1455/00 במסגרתו התקבלה תביעת ניקולה קמבורליס נגד יחזקאל טוויג ובנק הפועלים, ונדחתה תביעת הנגד שהגיש טוויג כנגד קמבורליס. בנוסף על כך התקבלה הודעת צד ג' שנשלחה כנגד טוויג על ידי בנק הפועלים.

הערעור בע"א 2968/01  הוגש ע"י טוויג, ואילו הערעור בע"א 2994/01 הוגש ע"י בנק הפועלים.

העובדות:

למשיב, קמבורליס, (להלן: "המשיב"), אזרח אמריקאי ממוצא יווני, ולמערער, טוויג, (להלן: "המערער"), ישראלי שהתגורר בארה"ב,  הייתה היכרות בת מספר שנים במהלכה ניהלו בארה"ב עסק משותף למכירת מכוניות. ניהול העסק המשותף החל בשנת 94 ונמשך כ- 4 שנים.

ביום 3.2.97, במהלך ביקור בישראל, פתח המשיב חשבון בבנק הפועלים (להלן: הבנק) והפקיד בו סכום של 2,508$. החשבון נפתח בסניף בת ים על פי עצתו של המערער אשר ניהל אף הוא חשבון באותו הסניף, והתלווה למשיב לצורך פתיחת החשבון.

ב- 16.9.98 הופקד לזכות המשיב בחשבונו בבנק שיק בסכום של 14,800$ אותם שלח מארה"ב. השיק נשלח באמצעות אשת המערער והופקד על ידי המערער עצמו.

ב- 9.1.99 הגיע המשיב לישראל ושוב התארח אצל המערער. ב- 11.1.99 הפקיד המערער בחשבון סכום של 80,000$ במזומן, וביום 12.1.99 סכום נוסף של 104,600$ במזומן. מקורן של שתי ההפקדות בכספים שהיו בכספת של המערער.

ביום 14.1.99 שוב ביקרו המשיב והמערער בבנק והמשיב ביקש מפקידת הבנק להמציא לו המחאה בנקאית על סך 115,000$. לאחר שחתם על מסמכים לצורך קבלת ההמחאה התבקש לשוב לבנק בשעות אחר הצהריים, אזי קיבל את ההמחאה לידיו. בין יתר המסמכים  עליהם חתם המשיב היה גם מסמך הנושא את הכותרת "פתיחת חשבון (המשך)". במסמך זה, הכתוב בעברית, מופיע שמו של המשיב כבעל החשבון ושמו של המערער כמיופה כח. בצד שמו של כל אחד מהם מופיעה גם דוגמת חתימתו.

ב- 29.10.99 שב המשיב לישראל והתגורר אצל המערער במשך 3 חודשים. לקראת תום ביקורו ביום 16.2.00 הגיע המשיב לסניף הבנק יחד עם חברו מר יחי צעירי. מששאל את פקיד הבנק ליתרת חשבונו נאמר לו כי היתרה בחשבונו עומדת על סך 5,400$ בלבד. בבירורים שערך בבנק ועם המערער התברר לו כי המערער הוא שמשך כספים מהחשבון, ושהכספים שנמשכו הועברו לחשבונו של המערער באותו הסניף ולחשבונות ילדיו בבנק אחר. משיכת הכספים על ידי המערער התאפשרה באמצעות אותו מסמך פתיחת חשבון (המשך), עליו חתם המשיב, ואשר הבנק התייחס אליו כאל יפוי כח.

עד כאן העובדות המוסכמות על שני הצדדים ומכאן נחלקים הם בגירסאותיהם.

המשיב גרס כי כל הכספים שהיו בחשבונו היו בבעלותו המלאה. כספים אלו, לטענתו, היוו מחצית מהכספים שהתקבלו בסיום השותפות בינו לבין המערער והמערער קיבל סכום דומה לעצמו. המשיב טען כי לא ידע שהמסמך עליו הוא חותם הינו מסמך יפוי כח. לגירסתו כששאל את פקידת הבנק על מה הוא חותם היא הפנתה אותו למערער שאמר לו כי החתימה נדרשת לצורך הוצאת ההמחאה.

על פי המערער, הכספים בחשבון המשיב היו כל הכספים המשותפים שנותרו לשותפות, ולפיכך היו משותפים לשניהם. לדבריו, כבר בעת פתיחת החשבון ב- 97 היתה הכוונה לנהל חשבון משותף אך הדבר נמנע עקב הוראות הפיקוח על מטבע זר. עוד הסביר המערער, כי הסכום של 115,000$ שמשך המשיב באמצעות המחאה בנקאית כלל את מחצית הכספים להם היה זכאי (בסך 97,500$) בתוספת של 17,500$ נוספים אותם הסכים המערער להלוות למשיב. אשר על כן יתרת הכספים שנותרה בחשבון שייכת הייתה לו בלבד.

בהתאם לטענותיו הגיש המערער תביעה שכנגד נגד המשיב להשבת ההלוואה הנטענת והוצאות נוספות.

הבנק צידד בטענות המערער וטען כי הכספים בחשבון הבנק היו משותפים לשני הצדדים. לטענתו, למשיב הוסבר היטב כי הוא חותם על יפוי כח.

בקדם המשפט שהתקיים ב- 27.6.00 הסכימו הפרקליטים כי המערער והמשיב יפנו לבדיקת פוליגרף לשאלות שינסח בית המשפט וכי תוצאות הפוליגרף ישמשו כראיה בתיק אך לא כראיה מכריעה.

המשיב נבדק ביום 29.6.00 והמערער נבדק לבסוף ב- 23.7.00. בחוות הדעת שערך המומחה, מר גזית, ביום 31.7.00 הוא הגיע למסקנה כי המערער דובר שקר והמשיב דובר אמת. בעת הדיון ביקש המערער להגיש את תוצאותיה של בדיקת פוליגרף שעבר באופן עצמאי ואשר מעידות על כך שהוא דובר אמת.

פסק דינו של בית משפט השלום

בית המשפט קיבל את גירסתו של המשיב, וקבע כי ממצאי הפוליגרף עולים בקנה אחד עם המסקנות אליהן הגיע. בהקשר זה ציין כי בדיקת הפוליגרף העצמאית שערך המערער אינה קבילה נוכח העובדה שהמערער לא דיווח למומחה המוסכם, גזית, שנבדק בבדיקת פוליגרף בשאלות זהות, על אף שנשאל על כך ועל אף שיש לעובדה זו השפעה על תוצאות הבדיקה.

לעומת זאת קבע השופט הנכבד כי המערער לא הצליח לערער את אמינותו ומקצועיותו של המומחה מטעם בית המשפט, ואילו דווקא התחמקותו של המערער מלגלות למומחה פרט חיוני לגביו נשאל מעידה על חוסר תום ליבו של המערער, ואף על נסיון לפגוע בהליך המשפטי עצמו.