פסק-דין בתיק עא 2903/01

ערעור על החלטה לפיה נדחתה בקשת רשות להתגונן ופסק דין של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט מאיר יפרח) שניתן בעקבות ההחלטה ולפיו חויבו המערערים בתשלום סך של 241,348 ש"ח.

העובדות

המשיבה 1 הינה חברה העוסקת במתן שירותי בנקאות והשקעות (להלן: "זנית"), אשר המשיב 2 הינו מנהלה. המערערים היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה, בעלי מניות בחברת תדביק (להלן: "תדביק").

בעקבות סכסוך שנתגלע בין המערערים ובעלי מניות אחרים בתדביק, אילן ושמואל דרורי (שיכונו להלן: "קבוצת דרורי") נחתם ביום 19.12.95  הסכם בין המשיבים למערערים (להלן: "ההסכם") . לפי ההסכם שכרו המערערים את שירותי המשיבים, בין היתר בייעוץ וסיוע במשא ומתן, לשם איתור שותף לרכישת מניות בתדביק ולשם השגת הסכם פשרה בין המערערים לקבוצת דרורי.

בהסכם מפורטים מטרות העל והשירותים השונים, כאמור לעיל, תחת מטרה מרכזית של מציאת שותף אפשרי למערערים בתדביק והסדרת הסכסוך בינם ובין קבוצת דרורי. משך ההתקשרות, מוגדר בסעיף 7 להסכם, לתקופה שבין 15.5.95 ועד 30.6.96.

סעיף 4 להסכם מגדיר תנאי תשלום של רכיב שכר המכונה "שכר הצלחה". בסעיף נקבע כי במידה שיושג הסכם פשרה בין המערערים לבין קבוצת דרורי, ישולם למשיבים סך של 250,000 ש"ח ע"י תדביק. בהמשך נאמר כי במידה שהחברה לא תשלם סך זה למשיבים, יהיו המערערים מחוייבים באופן אישי כלפי המשיבים, אך בסך של 150,000 ש"ח בלבד.

ביום 25.3.97 חתמו המערערים על הסכם פשרה עם תדביק וקבוצת דרורי (להלן: "הפשרה" או "הסכם הפשרה"). בעקבות פשרה זו פנו המשיבים אל המערערים בבקשה לתשלום שכר ההצלחה מכוח ההסכם שבין הצדדים, כן דרשו תשלום עבור שירותי הבנקאות שביצעו ויתרת שכר טרחה מן השנים 95' ו 96'.

לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד המשיבים, בדרישה לתשלום חובם הנטען של המערערים, הגישו המשיבים ביום 11.6.00 תביעה בסדר דין מקוצר בה עתרו לחייב את המערערים בסך של 241,348 ש"ח.

המערערים עתרו לבית המשפט בבקשת רשות להתגונן אך זו נדחתה בהחלטה מיום 27.6.01 . כתוצאה מכך ניתן ביום 7.8.01 פסק דין כנגד המערערים, נשוא הערעור שבפנינו.

החלטת בית משפט השלום

בבקשת הרשות להתגונן טענו המערערים כי למשיבים אין כל קשר להסכם הפשרה. אליבא דמערערים, הפשרה הושגה במהלך תביעה לפירוק תדביק ולפיכך לא היוו המשיבים גורם יעיל, אם בכלל, להתקשרות בינם ובין תדביק וקבוצת דרורי ועל כן אינם זכאים לשכר הצלחה בגינו.  לחילופין טענו המערערים כי הסכם הפשרה קויים אך באופן חלקי בלבד ומסיבה זו אין המשיבים זכאים לתשלום. עוד טענו המערערים  כי המשיב 2 התפטר במהלך שנת 1996, לאחר שהצהיר על כשלון בניסיונות להשגת פשרה.

השופט הנכבד פנה לבחינת ההסכם שנחתם בין הצדדים, לרבות מטרותיו והשכר האמור להשתלם בגינו. כך קבע כי השירות בו עסקינן מזכיר במהותו פעולת תיווך ובנסיבות אלה יש לבחון אם נתקיימו שני תנאים לזכאות לדמי התיווך. דהיינו, האם קיים הסכם בין הצדדים ממנו משתמעת כוונה לפעולת תיווך והאם פעולות המתווך היו בבחינת הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בעסקה.

מן ההסכם עולה בבירור כוונה הדורשת פעולת תיווך. בתקופה הנידונה פעלה זנית כיועצת השקעות של המערערים בקשריהם עם תדביק ואין ממש בטענה כי למשיבים אין כל קשר להסכם הפשרה. טענה זו אף נסתרה בחקירתו הנגדית של המערער 1, כאשר הצהיר כי בעת ששכר את שירותי המשיב 2 התנהלה כבר תביעת הפירוק בבית המשפט. עוד נקבע כי פעולת המשיבים היוותה גורם יעיל בהתקשרות שבין המערערים לקבוצת דרורי וביצירת הסכם הפשרה.

הטענה בדבר קיום חלקי של ההסדר נדחתה אף היא. נקבע כי מתווך זוכה בשכרו מרגע שהביא את הצדדים לידי הסדר מחייב ואין בעובדה שההסדר קוים באופן חלקי כדי לגרוע משכר הצלחתו. הטענה, כך נאמר בפסק הדין,  הינה בבחינת 'הגנת בדים'.

אשר לטענה כי המשיב 2 התפטר מתפקידו, המדובר בטענה כוללנית שאינה נסמכת על עובדות, כנדרש מנתבע המבקש רשות להתגונן. לאור האמור לעיל נדחתה בקשת ההתגוננות.

ביום 7.8.01 נתן בית המשפט פסק דין כנגד המערערים בו חויבו בתשלום 241,348 ש"ח למשיבים.

הערעור

בערעור שבפנינו טוענים המערערים כי שגה בית המשפט בדחותו את בקשת הרשות להתגונן. לדידם, טעתה הערכאה הדיונית בקובעה כי המשיבים הם שיצרו את הקשר בין המערערים וקבוצת דרורי והם שהיו הגורם היעיל ביצירת העסקה. מכתב התביעה עולה כי אף המשיבים עצמם אינם טוענים כי הם שהביאו לחתימת הסכם הפשרה, מה גם שטענתו של המערער 1 כי למשיבים אין כל קשר לפשרה, לא נסתרה.

עוד טוענים המערערים כי סוגיית תרומתם של המשיבים להסדר הפשרה הינה שאלה המצריכה בירור עובדתי, לרבות שמיעת ראיות בפני ערכאה דיונית, בירור שנמנע מהם.

אשר לקביעה כי הטענה שההסכם קוים רק בחלקו הינה הגנת בדים, בהסכם בין הצדדים נקבע הסדר תשלום עבור שכר ההצלחה בנסיבות של תשלומים מותנים או דחויים. המערער 1 פירט בתצהירו מהם התשלומים אותם לא זכה לקבל מתדביק ולא נחקר על כך. אף במכתבה של זנית - נספח ג' לכתב התביעה, מודה המשיבה כי החלק היחסי בגין כל תשלום פשרה עתידי יחול עם ביצוע תשלום הפשרה, כך שמדובר בהודאת בעל דין.

באשר להתפטרותו הנטענת של המשיב 2, טוענים המערערים כי המשיבים עצמם מודים כי שירותיהם ניתנו עד חודש אוקטובר 1996 ואין כל דרישה לשכר עבור שירותים מעבר למועד זה. גם חוב שכר הטרחה מפורט לתקופה המסתיימת ביוני 1996 בלבד. אלו מעידים לפי הטענה, על הפסקת מתן שירות המשיבים במועד זה.

לסיכום גורסים המערערים כי ישנה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור במקרה דנן, זאת לאור ההלכה הקובעת כי די בהגנה לכאורה ובדוחק בכדי שתתקבל בקשת נתבע למתן רשותלהתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר.

המשיבים מדגישים בטיעונים בפנינו את קיומו של הסכם מפורש ומפורט בין הצדדים אשר קובע, בצורה שאינה מותירה כל ספק, כי כל פשרה שתושג תוך שנה מתום ההתקשרות תחשב כהצלחה מצד המשיבים ותבטיח זכאותם לשכר ההצלחה. כן הודגשו הטענות העובדתיות הסותרות שמעלים המערערים בניסיונות, כך אליבא דמשיבים, להתחמק מתשלום חובם. המשיבים מילאו חלקם בהסכם ושעה שהמערערים נמנעו מקיום התחייבויותיהם על בית המשפט לאכוף קיומו של ההסכם.

דיון