פסק-דין בתיק עא 2898/04

השופט ר. סוקול

1.         חלוקת האחריות בין מזמין לקבלן כח אדם וחלוקת האחריות בין המבטחים הן השאלות השנויות במחלוקת בערעור שבפנינו.

2.         המערערת 1, אריה שירותי כח אדם בע"מ (להלן: "אריה"), הינה חברה העוסקת באספקת כח אדם מקצועי ובלתי מקצועי למזמינים. ביום 6.7.95 נערך ונחתם הסכם בין אריה לבין המשיבה 1, צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ (להלן: "צמנטכל"), לאספקת כח אדם. מדובר בהסכם ולפיו התחייבה אריה לשמש כמעין יחידת קליטת כח אדם עבור צמנטכל לעבודות שביצעה צמנטכל.

על פי ההסכם התחייבה אריה לספק לצמנטכל את כל העובדים שיידרשו לה, בין עובדים מקצועיים ובין עובדים בלתי מקצועיים, תמורת תשלום. מנגד התחייבה צמנטכל להימנע מהעסקת עובדים כלשהם באופן ישיר.

3.         בהסכם נקבע כי אריה נושאת בכל תשלומי השכר לעובדים, לרבות התשלומים הנילווים למיניהם. כן נקבע מפורשות כי " אין יחסי עובד מעביד בין העובד לחברת צמנטכל".

בסעיף 11 להסכם הדגישה אריה כי " לא תהיה אחראית על מחדלים ו/או מעשים פליליים של העובד וכן על מעשים ו/או מעשים רשלניים של העובד כאשר פעל על פי הוראות החברה (צמנטכל - ר.ס.)".

4.         אחד העובדים שסיפקה אריה לחברת צמנטכל היה מר דגים עבד (להלן: "התובע"). התובע הועסק כפועל בניין באתר שבנו צמנטכל וסלע שולדר חברה להשקעות בע"מ (להלן: "סלע")  הנקרא "צמנטכל וילאן 2000" (להלן: "האתר"). מדובר בבניית מבנה בן 23 קומות המצוי ברח' החשמונאים בקרית מוצקין. לצורך עבודות הבנייה הותקנה בבניין מעלית ששירתה את העובדים. המעלית תוכננה לשאת עד 12 אנשים בלבד (צמנטכל וסלע יחדיו יכונו להלן: "המזמינות").

5.         ביום 26.10.99 ביצע התובע עבודות בנייה באתר. לקראת סופו של יום העבודה החלו הפועלים באתר להיאסף ולרדת במעלית. המעלית החלה בדרכה מטה מהקומה ה-20. בהגיעה לקומה ה-12 כבר נמצאו בה 11 עובדים. בקומה ה-12 נעצרה המעלית על ידי העובדים שהמתינו לרדת. למעלית נכנסו עובדים נוספים כך שבסך הכל נמצאו בה 21 עובדים, כלומר 9 מעל הקיבולת המותרת.

המעלית החלה בירידה ואז החל תא המעלית ליפול עקב עומס היתר. למרות אמצעי בלימת חירום שהיו מותקנים במעלית ואשר חלקם כשל, המשיכה המעלית בנפילה ונבלמה רק כשהגיעה לקומת הקרקע. מספר עובדים ששהו במעלית, וביניהם התובע, נחבלו ונפצעו (אירוע זה להלן: "התאונה").

6.         בשל החבלות שנגרמו לו הגיש התובע לבית משפט השלום תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה. התובע הגיש את תביעתו כנגד אריה, המזמינות, וכן כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") אשר הוציאה פוליסת ביטוח לבקשת אריה וכנגד "המגן" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המגן"), שהוציאה פוליסה לביטוח לבקשת צמנטכל.

7.         הדיון בתובענה החל בבית משפט השלום בקריות והועבר בהסכמת הצדדים לבית משפט השלום בחיפה.

בפני בית משפט קמא הועלו טענות הן לעניין אחריותן של אריה והמזמינות, הן לעניין הנזק והן לעניין חלוקת האחריות בין המבטחות.

8.         התובע אף פנה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בפגיעתו כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות בשיעור של 30% בתחום האורטופדי בגין פגיעה בעקב רגל ימין הכוללת מגבלת תנועה.

הצדדים הגישו אף הם חוות דעת לבית משפט קמא, כאשר התובע טען שנכותו הרפואית הינה בשיעור 30%, אך התפקודית גבוהה מכך, ואילו הנתבעות סמכו על חוות דעת שקבעה לתובע נכות בשיעור של 20% בלבד.

9.         בבית משפט קמא הוסכם כין הדיון בתביעת התובע כנגד הנתבעות יוכרע על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), תשמ"ב-1982. עם זאת לא היתה הסכמה להכרעה על דרך הפשרה לעניין חלוקת האחריות בין המזיקים ולעניין הכיסוי הביטוחי ואחריות המבטחות.

10.        בית משפט קמא קבע כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 140,000 ש"ח, מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי  שקיבל ושהוא צפוי לקבל.

לעניין חלוקת האחריות קבע בית משפט כי הן אריה והן המזמינות אחראיות לקרות הנזק. בית המשפט חילק את האשם וקבע כי אריה תישא ב-20% מנזקי התובע ואילו המזמינות יישאו יחדיו ב-80%.

לעניין הכיסוי הביטוחי קבע בית משפט קמא כי כל אחת מהמבטחות ביטחה את אחריות כל המזיקים. בית משפט קמא קבע כי "כלל" נושאת בכיסוי ביטוחי לאחריותם של המזיקים מכוח הפרק הדן באחריות מעבידים שבו גבול האחריות הינו 22,500,000 ש"ח. כן קבע כי "המגן" נושאת בכיסוי ביטוחי לאחריות המזיקים מכוח הפרק העוסק באחריות כלפי צד שלישי שבו גבול הכיסוי הינו 18,455,000 ש"ח.

בשים לב לפער הקטן בהיקף הכיסוי הביטוחי קבע בית משפט קמא כי " למען ההגינות" יש לחלק את האחריות בין המבטחות בשווה כך שכל אחת תישא באחריות לתשלום סך של 70,000 ש"ח לתובע.

בית משפט חייב את הנתבעות גם לשאת בשכר טרחת עורכי דינו של התובע ובהוצאות  משפט.