פסק-דין בתיק עא 2897/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך, לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטולו של פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה, מן הטעם כי לא עלה בידי המערערים להצביע על סיכויי הגנתם.

על פי העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת. המשיבות הגישו בתאריך 06.04.06 תביעה נגד המערערים בה נדרשו, בין היתר, לשלם למשיבות 845,000 דולר ארה"ב כשווים בשקלים בגין החזרי קרן וריבית של הלוואות שהוענקו להם על ידי המשיבות.

המועד להגשתו של כתב ההגנה חל ב- 20.05.06.

בתאריך 21.05.06 הגישו המשיבות בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

בתאריך 22.05.06 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשתו של כתב הגנה.

בתאריך 23.05.06 נדחתה הבקשה.

על החלטה זו לא הוגש ערעור, ומשכך הפכה חלוטה ואין היא בין הנושאים שבהם עוסק ערעור זה, למרות שהמערערים חזרו על טענותיהם גם בגדרו של הערעור שלפני.

בהמשך לדחיית הבקשה להארכת מועד ניתן פסק הדין שביטולו התבקש.

עוד יצוין, כי על ידי הגשת בקשה להארכת מועד להגשתו של כתב הגנה הודו המערערים כי כתב התביעה נמסר כדין במועד הנטען על ידי המשיבות.

לפיכך, נותרה לדיון השאלה העיקרית והיא האם עלה בידי המערערים להצביע על הגנה כנגד התביעה.

כב' הרשם חילק את טענות ההגנה של המערערים לטענות פרוצדורליות ומהותיות, אף אני סבורה כי יש מקום לאבחן בין טענות שעניינן חוסר סמכות, פורום לא נאות, אי צירוף צדדים ואי הצגת יפוי כח על ידי ב"כ המשיבות, לטענות הנוגעות לעילת התביעה. עם כל הכבוד להשגות הדיוניות שמעלים המערערים, אין בהן כדי לפגום בקיומה של זכות מהותית לפרעון ההלוואה, ומשכך מקובלת עלי הגישה לפיה טענות דיוניות אלה אינן מצדיקות ביטולו של פסק הדין.

באשר לטענות הנוגעות לעילות התביעה:

כעולה מכתב התביעה ונספחיו, המשיבות הלוו לתאגידים הקשורים עם מערער 1 שתי הלוואות שסכומן הכולל 650,000 דולר. המערער ערב אישית, בכתב, לפרעונן של ההלוואות.

ההסכם בקשר להלוואה הראשונה בסך 500,000 דולר נכרת בתאריך 7.4.2004.

על פי תנאי ההלוואה התחייב המערער, בין היתר, כי ריבית מוסכמת בשיעור 6% לשנה תשולם בתשלומים חודשיים מיום הענקת ההלוואה.

באשר לקרן, סוכם כי פרעונה יהיה בשלושה תשלומים, שהאחרון בהם נקבע לאוקטובר 2005.

הסכם ההלוואה השניה שסכומה 150,000 דולר נכרת בתאריך 13.12.2004.

מועד פרעונה של הלוואה זו 15.12.2007. הריבית עליה הוסכם היתה בשיעור 20% לשנה, שתשלומה מדי רבעון. כמו כן, סוכם כי המניות שתרכשנה באמצעות ההלוואות תופקדנה בנאמנות בידי עו"ד יוסף שבדהולץ.

טענתם העיקרית של המערערים היא כי על פי תניות ההסכם,  המניות אשר לשם רכישתן הוענקו ההלוואות, משמשות בטוחה לפרעונן, ומשכך אין המשיבות זכאיות לתבוע מסירת המניות ופרעון מלוא ההלוואה, מאחר שמדובר בכפל סעדים.