פסק-דין בתיק עא 2868/04

א.         ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' א. פריאל) מיום 29.7.04 בתיק אזרחי 20934/01 לפיו חייב בית משפט קמא את המערערת לשלם למשיב את הסכום של 100,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כאמור בסעיף 28 לחוק חוזה ביטוח, וכן ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח, החל מיום 21.5.01 וכן הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מן הסכום שנפסק.

ב.         בכתב התביעה שהגיש לבימ"ש קמא, טען המשיב שבתאריך 21.4.01 (וזהו המועד הנכון כפי שתוקן בדברי ב"כ המשיב לפרוט' בישיבת בית משפט קמא מיום 19.4.04) הוא שהה עם בתו בחוף הים בחיפה, החנה ונעל את רכבו מסוג פולקסוואגן בורה מודל 2000 (להלן: "הרכב") במגרש החניה.

מסתבר, שהמשיב הניח את מפתחות הרכב (שאותו נעל בעזרת שלט מערכת האזעקה) בתחתית תיק הים שנשא עמו לחוף. משניגש המשיב לתיק (במהלך שהותו בחוף) כדי לחפש את מפתחות הרכב התברר לו כי אלה נעלמו. כאשר רץ המשיב למגרש החנייה התחוור למשיב שגם הרכב נעלם ואיננו.

המערערת דחתה את דרישתו של המשיב לפיצוי עפ"י תנאי הפוליסה בטענה שהשארת מפתחות הרכב בחוף הים, בתוך תיק, ללא השגחה, מהווה רשלנות רבתי הפוטרת אותה מחבותה לפי הפוליסה.

ג.          בפסק דינה המנומק דחתה כב' השופטת קמא את נסיונה של המערערת להתנער מחבותה תוך התבססות על הוראת סעיף 61(א) של חוק חוזה הביטוח, לפיו פטור המבטח מן החובה לשלם תגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן ע"י אמצעים סבירים.

כב' השופטת קמא ציינה שהמערערת מייחסת למשיב רשלנות טרם קרות מקרה הביטוח (הפקרת המפתחות ללא השגחה), משמע, אין המערערת מייחסת למשיב רשלנות, לא בקרות המקרה, ולא לאחר מכן, מכאן שאין תחולה בענייננו להוראת סעיף 61(א) לחוק חוזה ביטוח.

חבות המבטח קיימת גם כשהמבוטח נוהג ברשלנות,  ומכאן שבזמן התרחשות מקרה הביטוח (הגניבה) היה כיסוי ביטוחי.

ד.         עוד הוסיפה כב' השופטת קמא שבמקרים בהם כללה הפוליסה חריג של רשלנות קבעה ההלכה הפסוקה שאין די ברשלנות רגילה אלא נדרש כי היסוד העובדתי יצביע על סטייה ניכרת ממה שאדם סביר היה עושה או היה נמנע מלעשות בנסיבות הענין.

במקרה שבפנינו העובדות אינן מלמדות על חוסר סבירות קיצוני בהתנהגות המשיב או על הלך רוח  של פזיזות או חוסר אכפתיות. לכל היותר ניתן לייחס למשיב רשלנות (במובחן מפזיזות או אי-איכפתיות).

לפיכך סיכמה כב' השופטת קמא וקבעה שהמשיב הוכיח את קרות מקרה הביטוח וקיומו של כיסוי ביטוחי ואילו המערערת לא הוכיחה קיומו של חריג הפוטר אותה מחבות לפי הפוליסה, ולכן חבה המערערת בתשלום תגמולי ביטוח למשיב.

ה.         לעניין שיעור הנזק קבעה כב' השופטת קמא ששווי הרכב בזמן רכישתו היה 102,265 ש"ח, (לפי ת/2).

הרכב נרכש כ-10 חודשים לפני הגניבה והמשיב נסע לפי הערכתו 10,000 ק"מ - 13,000 ק"מ. בעוד המשיב סבר שבהיות הרכב כמעט חדש היה על המערערת לשלם לו תגמולי ביטוח בגובה המחיר ששילם בזמן הרכישה, סברה המערערת שדין התביעה להידחות הואיל והמשיב לא הוכיח את שווי הרכב בזמן קרות מקרה הביטוח. עוד טענה המערערת שמחיר הרכישה אינו משקף את שוויו האמיתי של הרכב בשים לב למספר הקילומטרים שצבר, לתאונה (קלה) שעליה סיפר המשיב, וירידת ערך טבעית בשנה הראשונה של חיי הרכב.

המערערת גם הדגישה שהמשיב לא הגיש חוות דעת של מומחה או לפחות את מחירון הרכב של יצחק לוי, ולכן לא עמד המשיב בנטל ההוכחה.

כב' השופטת קמא ציינה ששווי הרכב לצורך תשלום דמי הביטוח הוערך ב-100,000 ש"ח לפי מחירון יצחק לוי.

הוסיפה כב' השופטת קמא שאם סברה המערערת ששווי הרכב פחת לעומת שוויו בזמן כריתת חוזה הביטוח, רשאית היתה, בהתאם לפוליסה, להעריך את שוויו למועד התרחשות מקרה הביטוח ע"י שמאי מטעמה. ואולם, המערערת לא העריכה את שווי הרכב ולא התנגדה להגשת הפוליסה (ת/1) כראיה, מבלי שצורפו טבלת המשתנים ושיעורי הסטייה.

הואיל ואלה, כאמור, לא צורפו, ניתן להניח שלא חל שינוי בשווי הרכב לעומת מועד כריתת הביטוח, ומכאן קביעת כב' השופטת קמא שהמשיב זכאי לפיצוי לפי שווי הרכב בזמן עריכת הביטוח (100,000) ש"ח.

ו.          כב' השופטת קמא הוסיפה וקבעה שדחיית תביעתו של המבוטח - המשיב לא היתה מטעם "ענייני וממשי" אלא בגין נסיון של המערערת להתחמק מחיוביה. כך, למשל, גם כשנדחית תביעת מבוטח בגין רשלנות מצד המבוטח נדרשת רשלנות רבתי כדי לפטור את המבטח מחבות, ובענייננו לא היה יסוד למסקנה בדבר גילוי רשלנות רבתי מצד המבוטח. במקרה שבפנינו סברה כב' השופטת קמא שיש לחייב את המערערת בריבית מיוחדת בשיעור של פי שניים מן הריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961.

ז.          המערערת מיאנה להשלים עם התוצאה וערעורה מונח בפנינו.

תמצית טיעוניה של המערערת: