פסק-דין בתיק עא 2866/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם שמואל ברוך מיום 31.07.06 בת.א. 1050/03 בש"א 18590/03 לפיה נדחתה בקשת המערערת לדחות על הסף, מחמת התיישנות, את תביעת המשיבים.

הרקע העובדתי:

נחום גיא ז"ל (להלן: " המנוח") יליד 1930 ונפטר בתאריך 19.03.82 בשל מחלת הסרטן בה חלה.

בין השנים 1960-1976 עבד המנוח בקריה למחקר גרעיני נגב כנהג ומחסנאי.

בסוף שנת 1970 התגלה בריאותיו של המנוח גידול סרטני. בשנת 1976 יצא המנוח לפנסיה מוקדמת בשל מחלתו.

בתאריך 12.1.03 הגישו אלמנתו וילדיו של המנוח תביעה לבית משפט זה, בה נטען כי מחלת הסרטן בה לקה המנוח נגרמה כתוצאה מעבודתו בקריה למחקר גרעיני.

בכתב הגנתה הכחישה המערערת את טענות התובעים לגופן. כמו כן התבקש סילוקה של התביעה על הסף בשל התיישנות.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה מהו מועד גילויו של הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה נפטר המנוח לבין תנאי עבודתו.

בהחלטתו נשוא הערעור קבע כב' הרשם ברוך שגרסת המשיבה 1 כי לא היתה מודעות לקשר אפשרי בין עבודתו של בעלה למחלתו לא נסתרה, למרות הצגתו של פרוטוקול בית הדין לעבודה בו צויין כי נכחה בדיון.

עוד קובע כב' הרשם כי לא נסתרה גרסת המשיבים לפיה נודע להם לראשונה על התחלואה הרבה של עובדי הקמ"ג אי שם בשלהי שנות ה-90' של המאה שעברה, או תחילת המאה הנוכחית.

כב' הרשם בחן את טענות הצדדים באשר להיקף המידע שהיה בידי המשיבים והגיע למסקנה כי השאלות העובדתיות טעונות הוכחה ולא ניתן להכריע בהן בגדרו של הליך מקדמי, בעיקר לנוכח העובדה שהמערערת מסרה גרסאות  בלתי עיקביות ולעיתים אף סותרות באשר למידת חשיפתו של המנוח לקרינה מייננת.

יודגש כי אין בהחלטה הנ"ל קביעה לפיה התביעה לא התיישנה וכל שנקבע על ידי כב' הרשם הוא שיש להותיר את ההכרעה בסוגיה כבדת משקל זו לבית המשפט אשר ישמע את כל הראיות.

המדינה לא השלימה עם החלטה זו ומכאן הערעור שבפני.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "החוק"), קובע כי תקופת ההתיישנות של התביעה שאינה במקרקעין היא 7 שנים. על פי סעיף 6 לחוק מתחיל מירוץ ההתיישנות "ביום שבו נולדה עילת התביעה".

בעניננו טוענים המשיבים כי התקיימו לגביהם תנאי סעיף 8 לחוק הקובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

פסק הדין המנחה בסוגיה זו הוא ע"א 4114/96 אביגדור המאירי נ' הכשרת הישוב פ"ד נב(1) 857, בו דן כב' השופט גולדברג ביחס שבין סעיף 8 לחוק לבין סעיף 89 לפקודת הנזיקין:

"מושא הגילוי לפי סעיף 8 לחוק הוא 'העובדות המהוות את עילת התובענה' דהיינו כי הגילוי שיש בו להשעות את מירוץ ההתיישנות נוגע לעובדות המשכללות את עילת התובענה, כשעילת התובענה היא נזק (כאמור בסעיף 89(2) לפקודה) מותנה שיכלול העילה בקיומו של נזק ובקשר סיבתי בינו לבין המעשה או המחדל. סעיף 8 לחוק כולל, אם כן, גם גילוי מאוחר של יסוד הקשר הסיבתי...

יסוד הזיקה הסיבתית שונה מיתר יסודות העוולה (יסוד הנזק ויסוד המעשה או המחדל) בכך שהוא נעדר ביטוי פיזי-מוחשי. הזיקה הסיבתית נקבעת בתהליך מחשבתי, הכולל, בין היתר הערכות נתונים רפואיים מדעיים. המבחן לגילוי יסוד הזיקה הסיבתית הוא גילוי בסיס לסברה הקושרת בין הנזק לבין האירוע. ככל שמדובר בנזק גוף שאינו מתגלה מיד לאחר המעשה או המחדל, מתבטא גילוי הזיקה הסיבתית בגילוי רפואי-מדעי לקשר שבין הנזק הגופני בין המעשה או המחדל. אם כי איבחון המחלה אינו תנאי הכרחי או מספיק לגילוי הזיקה הסיבתית. ייתכנו מקרים בהם ישנה אבחנה של המחלה, אולם טרם קבע המדע קשר בין המעשה או המחדל של המזיק (כגון במיקרוטראומה), וקיימות דעות מדעיות שונות בנושא....