פסק-דין בתיק עא 2864/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטות כב' הרשם דוד גלדשטיין מיום 14.08.06 ו- 18.08.06 בבש"א 27491/05 ו- 1029/06 שניתנו בגדרו של ת.א. 2484/05.

המערערים מלינים על כך שבקשתם לביטולו של עיקול זמני, שהוטל לבקשת המשיבה, נדחתה וכן על כי לא נפסקו לזכותם הוצאות, למרות שבקשתם למתן רשות להגן התקבלה.

בתאריך 20.11.05 הגישה המשיבה לבית משפט זה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום 3,288,788 ש"ח. על פי הנטען בכתב התביעה, בין המערערת 1 למשיבה נכרת בתאריך 25.11.03 חוזה שהוגדר כ"הסכם שיווק ומימון" שמטרתו להסדיר את שיווק יבול תפוחי האדמה של המערערת 1 באמצעות המשיבה.

על פי האמור בסעיף 3א. להסכם, התחייבה מערערת 1 למסור למשיבה את כל יבול השדה, אותו היא מעבדת, לצורך שיווק וייצוא על פי הוראותיה והנחיותיה של המשיבה, ואילו המשיבה קיבלה על עצמה לשווק את יבול תפוחי האדמה ולממן את ייצורו.

בסעיפים 6-7 להסכם פורטו אופן חישוב התמורה והאשראי שיועמד לרשות המערערת 1.

בסעיף 6א. ו- ב. נקבע:

"א. זיכוי חשבון המגדל (מערערת 1 - ש.ד.) אצל המשווקת (המשיבה - ש.ד.) , בתקבולים שנתקבלו במשווקת בגין שיווק היבול ואשר כל הוצאות שיווק היבול נוכו מהם (להלן: "התקבולים"), יבוצע בהתאם לסיבולת המקובלת במשווקת בנדון.

ב. תמורת שיווק היבול כמפורט לעיל מתחייב המגדל לשלם למשווקת החזר בגין מלוא ההוצאות כפי שהיו למשווקת ו/או שהוטלו עליה, בקשר עם השדה, הכל כפי שישתקף בחשבון של המגדל אצל המשווקת".

בסעיף 7 התחייבה המשיבה להעמיד למערערת 1 אשראי לעיבוד השדה ואחזקתו, בכפוף לקבלת ביטחונות.

הביטחונות שמסרה המערערת 1 למשיבה כללו שטר חוב ע"ס 4,300,000 ש"ח לפרעון עם דרישה ראשונה, חתום על ידי מר שמשון בודה (מערער 2). מערערים    3-4 חתמו על השטר כערבים.

כמו כן נמסרו למשיבה 7 שיקים בחתימת מערערת 1, ללא מועד פרעון שסכומם הכולל 3,800,000 ש"ח.

לטענת המשיבה בסיומה של עונת 2004-2005 נמצא חשבונה של המערערת ביתרת חובה של כ- 1,294,000 ש"ח בנוסף להלוואות בסך 1,900,000 ש"ח שהועמדו לה. משלא עמדה המערערת בהתחייבותה לפרוע את החובות הנ"ל, הוצגו השיקים לפרעון וחוללו וכך גם שטר הבטחון.

כשבעה חודשים לאחר הגשת התביעה, הגישה המשיבה בקשה להטלת עיקול זמני. כב' הרשם גלדשטיין נעתר לבקשה.

בדיון המאוחד שהתקיים בבקשת המערערים למחיקת כותרת, מתן רשות להגן והסרת העיקול הזמני העידו בפני כב' הרשם מצהירים מטעם שני הצדדים.

בהחלטתו מיום 18.08.06 קיבל כב' הרשם גלדשטיין את בקשת המערערים למתן רשות להגן, בציינו כי קיימות מחלוקות הן באשר להתחשבנות בין הצדדים והן ביחס לפרשנות ההסכם "ובשלב זה של הבקשה לרשות להתגונן אף טענה בעל פה כנגד ההסכם שבכתב יכולה להיות טענת הגנה ואין בית המשפט, בשלב זה, נכנס לסוגיה כיצד יוכיחו המבקשים (המערערים - ש.ד.) את טענתם. אף אם טענת ההגנה של המבקשים הינה קלושה, מן הראוי ליתן רשות להתגונן לגבי ההתחשבנות שבין הצדדים הן באשר לכמויות ששווקו, המחירים שהתקבלו, עלויות המימון, טענות הקיזוז והסכומים ששולמו ע"י המבקשות".

בהחלטתו המתייחסת לביטול העיקול הזמני קבע כב' הרשם כי עלה בידי המשיבה להציג תשתית ראייתית לכאורית התומכת בגרסתה, ולנוכח הצהרת מר חיים אבידר, שלא נסתרה, כי מנהל המערערת שמשון בודה הודה בפניו ובפני עובדיו כי פעל להברחת נכסים על ידי שעבוד נכסי החברות לבנקים, השתכנע כב' הרשם שעלה בידי המשיבה להוכיח קיומו של חשש להכבדה על ביצועו של פסק דין עתידי, מה גם שטענה זו נתמכת בעובדה שלא עלה בידי המשיבה לתפוס נכס בעל משמעות, למעט זכויות להשבתם של סכומים בלתי ידועים משלטונות המס.

גם בבחינת מאזן הנוחות נטתה הכף לזכות המשיבה כמפורט בהחלטה.

בערעור שהוגש על החלטה זו מלינים המערערים על כי כב' הרשם לא נתן משקל מספיק לראיות שהוצגו בפניו, התומכות בגרסה לפיה בהתחשבנות בין הצדדים המשיבה היא זו החייבת כסף רב למערערים. עוד נטען כי השיהוי בן שבעת החודשים בין הגשת התביעה להגשת הבקשה לעיקול זמני משמיט את הקרקע מתחת לטיעוני המשיבה.

דיון: